לנדרובר דיסקברי 4 Land Rover Discovery

זו שאלה שמוצאת ביטוי כמעט בכל תחום ונושא בחיים – עדיף להיות הכוכב של הפועל נס-ציונה, או שחקן ספסל במכבי חיפה? עדיפה ווילה-6-חדרים באופקים, או דירת שני חדרים במרכז ת''א? או במקרה שלנו – האם לבחור בזנב האריות, גרסה מופשטת מאבזור ובעלת המנוע הישן של הדיסקו 4, או לבחור באחד המתחרים מיפן/קוריאה, ברמת אבזור גבוהה יותר, ועוד להשאר עם קצת עודף בכיס?
מצד אחד, כמו שאתם בטח יודעים, אהבנו מאוד את הדיסקברי 3, והדיסקברי 4 משופר כמעט מכל בחינה, ובעיקר מבחינת עיצוב הפנים שעכשיו תואם יותר רכב שמגרד חצי מליון שקל מלמטה. מצד שני, מהחרטום נעדר מנוע ה-3.0 ל' החדש והנהדר, שמפיק הרבה יותר סוסים ומומנט מה-2.7 ל' ששוכן מתחת למכסה המנוע של גרסת הבסיס שכאן. כמו כן רשימת האבזור כוללת הרבה'' – '' בסעיפים שהתרגלנו לראות מסומנים ב'' '' במכוניות במחיר כזה – פנסי קסנון, מושבים חשמליים, חיישני גשם/אורות, דיבורית מובנת ושאר זוטות כשמול הגרסה המפוארת (שנבחנה בגליון 60 של שטח) בולטים בהעדרם מסך המגע הגדול ומערכת המצלמות ההיקפית.   התמורה מגיעה, כמובן, בעמודת המחיר – זה עומד על 444,000 ש''ח, לפני מבצעים ששמים את הכוונת הישר על מלך השכונה, גרסת הביניים של הלנד-קרוזר.
אז אחרי שהתבעסנו קצת מרשימת האבזור, ירדנו אל החניה לפגוש את החתן.
המראה החיצוני ממשיך את התחושה מרשימת האבזור – העין נתקעת על האין-פנסי-ערפל והאין-קסנון, כמו גם על חלקי הפלסטיק השחורים היכן שהגרסאות היקרות נהנות מחלקים בצבע המרכב (אם כי מלאך-השטח על כתפי לוחש מיד שזול יותר להחליף חלק לא צבוע, וגם השריטות בולטות פחות).
אבל הכניסה אל הרכב היא חוויה מתקנת – הפנים עדיין מרשים מאוד, ונותן תחושת יוקרה ואיכות. חומרים מוצקים בכל אשר תשלח ידך, רווחים אחידים ומינימאליים, עור על המושבים ושילוב גוונים נאה. המרווח מעולה, גם בשורה השלישית (יחסית, כן? זה עדיין לא המקום לאכסן אנשים גבוהים שאתם אוהבים) אבל למרבה הפלא הגב שלי מתקשה להסתדר עם המושב, ונדרש כיוונון מדויק למציאת תנוחה נוחה. המנוע ניעור באותו שקט מופתי הזכור לי מהדגם הקודם, אבל בהמשך אגלה שמדי פעם הוא נכנס לרזוננס ומחדיר הדהוד לא נעים אל התא. לא משהו בלתי נסבל, אבל בולט אל מול הדממה ששולטת בתא שאר הזמן. בהתנהלות ההכרחית בכרך הגדול, לפני היציאה אל המרחבים, מפגין הדיסקו 4 זריזות רגליים טובה יותר מהזכור לי מהדור הקודם. כנראה שכל הדיבורים על השיפורים שעברה התיבה כדי לשפר את מידיות התגובה לא היו ה-BS היח''צני הסטנדרטי, אלא משהו ממשי.

מערכת השמע הפשוטה יותר בגרסה זו עדיין איכותית למדי, ושירי גלגל''צ מוכרים מלווים אותי בדרך צפונה. השיוט על כביש שש הוא מהנינוחים שאפשר לקבל, בקטגורית רכבי הפנאי ובכלל, ורק אוושת רוח קלה חודרת לתא מעבר ל-110 קמ''ש. נהדר. מתלי האוויר – כן כן, אתם מקבלים את הדבר האמיתי, כולל הטריין-רספונס המלא, גם בגרסת הבסיס – ממשיכים לספק נוחות מופתית גם על כבישים משובשים, אך נוסעת עדינת בטן התלוננה על התנודות הקלות בציר האורך על כבישים גליים.
במהירויות גבוהות, או כשאני מטפס אל הגלבוע, התיבה כבר מתקשה לחפות על פער חמישים הסוסים לעומת המנוע החדש, והביצועים מעט עצלים. לפחות בכביש הגלבוע זה לא נורא, כי הקוביה המגודלת הזו עדיין לא משתגעת במיוחד על כבישים מפותלים. אחיזה יש מספיק, אבל הוא מרגיש כבד ומסורבל, זז מדי על המתלים, הבלמים מעט חסרי נשיכה, ובכלל מפציר בך להוריד קצת את הקצב ולהנות מהנוף.
אז וויתרתי על האספלט, הקפתי את מלכישוע ונכנסתי אל השביל שיורד אל העמק למטה. שברי האבנים נבלעים באדישות על ידי המתלים בלי קשר למהירות הנסיעה, הופכים טיול משפחתי לעניין רגוע ומפנק.

לנד רובר דיסקברי 4