אירופה, ורסאנו - אקסטרים דו גלגלי

מה שעובד, ועובד טוב – דינו שילך ויתפשט. אלו הם חוקי הטבע באותה מידה שהם חוקי הכלכלה. שימוש בכלים מאפשר להרוג חיות גדולות ולהגן מפני טורפים? היצור האנושי מתפשט על פני תבל. ייצור סדרתי בכמויות חסכוני וזול יותר מיצור בסדנאות קטנות? שלום מפעלי הענק, להתראות יצרנים קטנים. ואין משהו הגיוני יותר מאשר להסב אתרי סקי לפארקי אופניים בקיץ – כל התנאים והמתקנים קיימים (שיפועים, תשתית תיירות ורכבל), אבל אין שלג ולכן במילא אי אפשר לגלוש. מה שנשאר זה רק לסלול נתיבים לאופניים, לפזר אלמנטים טכניים ביד נדיבה והנה, יש לכם פארק אופניים. זו בדיוק הסיבה שפארקי האופניים המפורסמים ביותר בעולם (וויסלר בקנדה ו-לה ז'ה  בצרפת הם שתי דוגמאות בולטות) הם גם אתרי סקי מפורסמים לא פחות – או בעצם ההפך. ולכן היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שגם באתר החרמון יבינו את העניין ויחליטו לנצל את הפוטנציאל שטמון במקום. רק תחשבו על זה – בעוד שבאתרי סקי בחו''ל עונת השלג נמשכת בד''כ חצי שנה ויותר, אצלנו האדמה חשופה בערך תשעה חודשים. כשבאירופה העיניים קופאות רק מהמחשבה לרכב במהירות במורד, אצלנו מזג האוויר נעים ושטוף שמש. הפוטנציאל פשוט זועק לתשומת לב.

ואחרי שנים של התעלמות בוטה מצד אנשי נווה אטי''ב שאחראים לתפעול האתר, היה סוף סוף מי ששמע את הזעקה. צמד אחים חובבי ירידות בשם רענן וגיא זיסר, שגם אחראים ליבוא מותג האופניים ניקולאי (מותג בוטיק הידוע באופניים אגרסיביים וקשוחים), החליטו לקחת יוזמה ולהגשים את החלום. הכינוי ''יזמים'' אולי יוצר אצל רובנו תמונה של אדם לבוש בגדי מעצבים יוקרתיים עם משקפי שמש גדולים מאחורי שולחן זכוכית מעוצב, אבל זה ממש לא המקרה. אנו פוגשים ברענן, שעבר לגור בנח''ל נמרוד הסמוכה לטובת העניין, בכניסה לאתר, לבוש בגדי עבודה. הוא ירד משיפולי ההר כדי לקדם את פנינו, משאיר מאחור את הטוריה איתה הוא סולל במו ידיו וידי חברים ומתנדבים את הסינגלים והמסלולים. פעם בשבוע מוקצה לו טרקטור לטובת המשימות הקשות יותר – יצירת ''ברמים'' (פניות משופעות על דופן מוגבהת) או הזזת סלעים גדולים. את שאר העבודה עושים ביד ואומנם בגובה 2000 מטר פחות חם ולח מאשר בת''א, אבל באמצע אוגוסט חם גם שם.

הרעיון, כאמור, פשוט – התשלום (130 ש''ח ליום שלם, 85 ש''ח אם מגיעים אחרי 12:30. הרכבל מפסיק לפעול בארבע וחצי) מקנה לכם זכות שימוש חופשי ברכבל, שהותאם למשימה על ידי התקנת מנשאים לאופניים. כמה דקות של ריחוף מתנודד בין שמיים לארץ ואתם מטפסים בכוח החשמל כ-400 מטרים (אם כי הסונטו X10 הנאמן שלנו מתעקש שמדובר בקושי ב-380). מכאן יש לכם שלוש אפשרויות לרדת למטה, ובעתיד הקרוב יתווספו עוד שתיים. שלושת השבילים הקיימים מציעים מגוון רחב של תנאים, החל בשבילים פתוחים ומהירים יחסית, עם תוואי כבוש היטב ושפע פניות משופעות וכלה במסלולי ''דוך'' בתוואי סלעי וצפוף, עם שפע גשרי עץ. הזוויות, בכל מקרה, היסטריות, מהסוג שגורם לך לתהות אם יש לך ביטוח מספק... בכל השבילים בעלי הביצים הגדולות/השכל הקטן יכולים לאתגר עצמם בשפע קפיצות בגבהים שונים, מרמפות עפר, דרך מקפצות עץ וכלה בדרופים בגובה שני מטר ויותר – אני אתן לתמונות לדבר. אבל לא מדובר באתר לאלילי אופניים חסרי מורא בלבד, החמושים במיטב נשקי יום הדין של החברות השונות. גם רוכב מנוסה עם ''סתם'' זוג אופני AM אגרסיביות יוכל להנות כאן – להתאמן במסלול הברמים שליד הרכבל התחתון או לטפס אל מדרונות ההר הגבוה במדינה. נכון, הוא ירד כנראה קצת יותר לאט, ישחוק קצת יותר את רפידות הבלמים ויוותר על חלק מהאלמנטים היותר-משוגעים לאורך המסלול (יש אפשרות לעקוף כמעט הכל) – אבל הוא ללא ספק יהנה מהחוויה המרעננת, כמו שיעיד החיוך שהיה מרוח בסוף היום על פרצופו של עומר, רוכב טרי יחסית עם אופני AM-לייט, למרות זמן האוויר-בלי-אופניים שצבר במהלך היום...

ההשוואה המתבקשת היא כמובן למסלול במנרה – גם שם יש רכבל והפרש גובה משמעותי שנחצה בזווית תלולה, וגם הוא נמצא בקצה הצפוני של המדינה. בזה בערך מסתיים הדמיון – המסלול במנרה עובר במדרון מיוער, ובהתאם הוא צפוף, מפותל וטכני יותר. גם מגוון השבילים במנרה ואורכם (כ-4 ק''מ בממוצע בחרמון) לא יכול להתחרות בזה שמציע החרמון כבר עכשיו.
אל תתנו להתלהבות להטעות אתכם – לא הכל מושלם. הרכבל נסגר מוקדם מדי בהתחשב בשעות האור הארוכות בקיץ; השבילים באמצע אוגוסט קצת ''טחונים'' ומדורדרים מדי; למרות הגובה החום מטריד באמצע אוגוסט, והחרמון רחוק מדי מהמרכז, כך שיום רכיבה מלא דורש השכמה בשעה לא סבירה בעליל או לינה באזור.   אבל מצד שני, סוף סוף יש לנו פארק רכיבה ראוי לשמו במרחק נגיעה ובתקציב שלא יעיק גם על הצנומים שבארנקים. לא צריך יותר לשבת ולפנטז כשחברים מספרים סיפורים על מקומות עם שמות מתגלגלים, אפשר פשוט להודיע במשרד שלא מגיעים מחר, לארוז את האופניים ולעלות צפונה. עכשיו רק נשאר שמישהו ירים את הכפפה ויפתח שם ביתן להשכרת אופני DH (וציוד מיגון קומפלט – חשוב מאוד במהירויות אליהם מגיעים במדרונות התלולים) ואפשר יהיה לגנוב כמה שעות אדרנלין מתוק באמצע החופשה המשפחתית בצימר הרמת-גולני.

מזווית הה(א)דיוט-עומר טל

ניצן הציע בקול תמים ''בוא לחרמון, יהיה נחמד, עולים יורדים, אנשים אחלה... רצית אתגר, לא?''  והיה אתגר - שיפוע חד וארוך, רמפות וברמים לרוב. המסלול לא מהודק ובהרף עין משייטים במהירות על אבנים, חול ודרדרת דלי אחיזה. חובבי הסלעים והעבירות קצת הולכים לאיבוד, למרות שיש גם קטעים עבורם. אבל הפוטנציאל רב ורענן עם הטוריה מעורר הערצה. למה ה(א)דיוט? כי המסלול משך אותי אל מעבר ליכולותי, וזה נגמר במופע צבעי הקשת (בעיקר כחול, סגול ואדום) על חלקי גוף שונים. ככה זה כשהקפיצה הראשונה באה בלי בעיות, גם השניה והשלישית אבל ברביעית...