ניסאן קשקאי מול יונדאי iX35 מול רנו קוליאוס

רכבי פנאי עם הנעה קדמית בלבד

היה צריך קצת תעוזה כדי לקחת את שלושת כלי הפנאי הרכים עם ההנעה הקדמית לשביל שמטפס לגלבוע. אבל הצבעים סביב והצבאים שניתרו היו מפתים ותומר התעקש. שמנו מבטחינו באל ובבקרות האחיזה, שעבדו דקות נוספות, והתחלנו לטפס.
ב-2004 הטוסון חולל מהפכה והצליח להעיר קטגוריה רדומה ולשלוט בה ביד רמה – עד שהגיע הקשקאי ב-2007, והוכיח שלא רק שאפשר למכור בארץ רכבי פנאי עם הנעה קדמית, אלא שאפשר גם להצליח – וכבש את הפסגה מידי הטוסון.  
בחנו: טל שביט, ניצן אביבי, גיא רוטקופ

כעת נוחת כאן יורש הטוסון, ה-iX35, עם כוונה ברורה לחזור לצמרת והגרסה החשובה בהיצע, כמה מפתיע, מצוידת בהנעה קדמית. הקשקאי, בתזמון הולם, מבקר במכון היופי כדי לשפר את סיכוייו. המחירים דומים 158,000 שקלים ליונדאי ו-159,000 לקשקאי וגם נפח המנוע, אך ההבדלים בתפיסה עדיין קיימים: הקשקאי קטן יותר ומנסה לפתות לקוחות של מכוניות פרטיות, בעוד ה-iX מדבר יותר בשפת השטח המוחצנת. אבל זה בדיוק מה שהופך את התחרות למעניינת. ולמשוואה הזו צירפנו את הרנו קוליאוס, המחיר דומה לשני האחרים והוא קרוב משפחה של הקשקאי (שניהם חולקים בסיס עם הניסאן X טרייל) אך בגישה מקובלת יותר לתחום. זו כניסה רצינית ראשונה לתחום של רנו, והיא נעזרה בניסאן לידע ובסמסונג, שמייצרת אותו בקוריאה. למרות שיש לו מנוע גדול יותר, הוא אינו יקר משמעותית - 170,000 שקלים. למבחן התייצבו הגרסאות המצוידות של הקשקאי (175,000 שקלים) והקוליאוס (182,000 שקלים) ובסיס ב-iX (158,000 ש''ח).

ההכנות

יום לפני הקרב הגדול, במרכז מסחרי עלום בו קפה שחור של עלית נחשב לגורמה בלתי נגיש (וכן, ניחשתם, זה קרוב לבית של ניצן), הגישושים מתחילים ואנחנו מסתדרים בשלשה.
יופי אמנם הוא עניין של טעם, אבל ספק אם מישהו יחשוב את הקוליאוס ליפה. לא ברור איך רנו, האמונה על עיצובים מעזים ופורצי דרך, שחררה לשוק כלי כה חסר חן. וזו עוד הגרסה המהודרת. הגרסה הבסיסית, עם פגושים וחצאיות שחורים, נראית עוד יותר גרוע.
בן דודו, הקשקאי, דווקא נעים לעין. הרמוניה היא שם המשחק כאן. הוא בולט מבלי להיות מוגזם או מגושם, כאשר החרטום החדש מוסיף 1.5 ס''מ לאורך ומעט גבריות (על חשבון ההרמוניה). רק האחוריים מעט אנמיים.

ה-iX מנוגד לקשקאי. הוא מעוצב באופן כמעט מוגזם, עם שלל קימורים ובליטות, והוא בולט למרחוק. אבל הוא פחות הרמוני, כאשר קו החלונות הגבוה יוצר גוף שנראה ''עבה מדי'' ושמשות צרות. באופן סמלי האחוריים הם החלק החזק שלו. אבל אין ספק שמבחינת נוכחות ה-iX הוא המנצח בחבורה.
תא הנוסעים של הכלים מהווה המשך למראה החיצוני. הקוליאוס משתמש בשעטנז בין מאפייני רנו לניסאן לכדי תוצאה קודרת ולא מזמינה במיוחד. הקשקאי נראה ברגע הראשון קצת ''פרייבט'' מדי, אך מפצה באיכות וחומרים נעימים, ובהנדסת אנוש ברורה. וה-iX? הרכב החדש בחבורה מציג סביבת נהג מאוד מעוצבת, שמביאה יותר אשליית שטח. אך הוא לוקה בתחושת האיכות של הפלסטיקה והמתגים ובפרטים קטנים כמו תאורת מחוונים מסנוורת ובלתי מתכווננת. אני גם לא מתלהב מבלם היד-רגל (בניגוד לאלקטרוני בקוליאוס ולרגיל בקשקאי). ההגה הלא מתכוון למרחק של הגרסה הבסיסית מכתיב תנוחת נהיגה שלא תהיה נוחה לגבוהים וכך גם המושב עם הזווית המוזרה.
לוקח לי קצת זמן להסתגל לתנוחת הנהיגה בקשקאי, בשל מושב גבוה והגה נמוך מדי. הקשקאי, שלא החליט מה הוא רוצה להיות כשיגדל, יוצר תחושה הרבה יותר אינטימית מיריביו, אבל כשהגג מלטף את הראש של ננס כמוני זה מוגזם. מצד שני גג הזכוכית (לא קיים בגרסת הבסיס) עם הכיסוי החשמלי, בהחלט מפצה ומצטרף לאווירה היותר מהודרת שיש לרכב הזה בזכות החומרים הנעימים ותפעול המתגים הרך.

הקוליאוס יודע לעשות את הדברים בסדר, אך מנסה להסתיר זאת – למרות המראה האפרפר דווקא לו תנוחת הנהיגה והמושב הנעימים בחבורה, והחומרים בו מקבילים לאלו שבניסאן, ועדיפים בהרבה על הדקיקים והפשוטים ביונדאי.
מה קורה מאחור? האינטימיות של הקשקאי ממשיכה לכאן, והוא מציע מרחב ברמה של משפחתית קומפקטית לכל היותר. המקום לרגליים ולראש קטן משמעותית מאשר באחרים והעובדה שהוא צר יותר בהחלט תורגש עם שילוב נוסע שלישי. למרות שאינו הגדול בחבורה, ה-iX הוא בפירוש המרווח כאן, בייחוד לרגליים. אבל השמשות הצרות יוצרות אווירה קלסטרופובית, ויעיקו על ילדים שלא יוכלו לראות החוצה. הקוליאוס מציע מרחב מספק וקריצה לעולם המיניוואנים עם מגשים מתקפלים לילדים.
תאי המטען של השלושה גדולים למדי, השימושי והגדול הוא זה של ה-iX (אך בפער קטן מזה שעולה מהנתונים) אך דווקא בקוליאוס (פעם נוספת) התפעול נוח יותר בזכות דלת אחורית מפוצלת.

זזים

בוקר שני והעסק מתחמם. מפגש על כביש שש וכרגיל גיא מקדים, תומר מאחר ואני מזמין קפה. ברגע הראשון אני מצטער שלא הזרקתי קצת קופאין לבני-הדודים מבית רנו-ניסאן. שניהם משתמשים במנוע יפני – 2.5 ליטר עם 170 כ''ס לקוליאוס ו-2.0 ל' עם 140 כ''ס בקשקאי – ובתיבה רציפה, שבצורה אופיינית מעט רדומה בזינוקים. היא משתהה קלות ויחס ההעברה הנמוך שלה עדיין ארוך ביחס לראשון מקובל.
על ידן מרגיש ה-iX, עם מנוע 2.0 ליטר שמייצר 163 כ''ס, נמרץ וחד תגובה (אולי מדי) למצערת, גם בזכות התיבה הזריזה. אבל התחושה מטעה, שכן במציאות הפערים בין השלושה אינם גדולים. ביציאה הראשונית ה-iX מהיר יותר אבל בהמשך הקוליאוס מצליח לעבור, והקשקאי מצמצם פערים. בעצם די דומה לדף הנתונים שמספר על זינוק למאה ב-9.9 ש' בקוליאוס, 10.6 ה-iX, ו-10.7 בקשקאי (המהירות המירבית בהתאמה היא 187, 180 ו-183 קמ''ש).
התיבה הרציפה דורשת מעט הסתגלות, בעיקר בצליל המנוע תחת עומס, אבל היא מייצרת ביצועים סבירים. הסדר קוליאוס-iX -קשקאי, נשמר גם בהאצות הביניים. אבל היחידות של ניסאן/רנו צוברות נקודות בחזרה בזכות אופי מעודן יותר בנהיגה יום יומית ומנועים שקטים יותר מהיחידה הרועשת ב-iX.
הקשקאי הקומפקטי הוא גם החסכוני ביותר רוב הזמן עם צריכה של 13.3 ק''מ לליטר בשיוט רגוע ו-7.8 במסלול מאומץ יותר. היונדאי (11.4 ו-6.8 ק''מ לליטר) הציג לרוב תוצאות מעט עדיפות על הרנו (11.6 ו-6.3 ק''מ לליטר), מאידך מיכל הדלק הזעיר שלו (55 ליטר) מפריע.

נעים בטור

ההרמוניה והסולידיות של הקשקאי ממשיכים גם כשהדרך מתחילה להתפתל. בפניות מהירות, או על כבישים מפותלים, הוא מגיב באופן מדוד לפקודות המצערת וההגה, שמקבל משקל נכון. הוא משנה כיוון היטב, מהדק קו כשצריך והמידות הקומפקטיות מביאות תחושה קרובה יותר למכונית. היונדאי נוקשה יותר, רוכן פחות, אבל מציע תחושה פחות מדויקת. להגה משקל לא רע בפניות, אבל התחושה חלולה והתגובה להפנייתו אינה פרוגרסיבית. הרנו דורש יותר אומץ, בגלל הרכינה המורגשת וההגה הקל באופן מוגזם, אך הוא יודע להתנהג ולפעמים אפילו מפתיע עם זנב שובב.
הקשקאי שומר על היתרון גם כאשר מדובר בנוחות. בעיר הוא נעים מאחיו ה''צרפתי'' (אם כי בפער קטן) ונוח משמעותית מה-iX הנוקשה. מחוץ לעיר הקשקאי מעט רך ונד מדי, הקוליאוס מציע שילוב טוב של ריסון וספיגה ו-iX עובד טוב יותר מאשר בעיר, אבל עדיין על הצד הנוקשה – ועדיין רועש מדי, הן רעשי מנוע והן רעשי כביש.
על שבילים איטיים הפגינו כל השלושה יכולת סבירה, וטובה בהרבה ממה שיכירו הלקוחות. גם כאן היו הקשקאי והקוליאוס נוחים יותר. אך כשהקצב עלה בשבילים מהירים יותר, החל הקשקאי להרגיש שברירי על גלים ובורות, והשמיע צלילים לא מחמיאים. דווקא כאן הרגיש ה-iX חסון בהרבה וכמעט ספורטיבי, בעוד הקוליאוס הראה שוב שמתחת לכיסוי המכוער מסתתר כלי טוב. כאן הוא היה הנעים בחבורה, עם שילוב של תחושה חסונה ונוחות טובה.

סיכום

השמש השוקעת בישרה שהגיע הזמן לקבל החלטות קשות. מדובר בשלושה כלים טובים ולכן ההכרעה במבחן כזה תלויה לא מעט בדרישות שלכם.
לדעתנו עבור השימוש האופייני לכלים כאלה, הקשקאי הוא הטוב בחבורה, אם המרווח שלו מספיק לדרישותכם. זהו רכב הרמוני ושלם שהבשיל באופן מוצלח ועושה הכל היטב. הוא נעים, מתנהג היטב ומציע איכות נאה ואבזור סביר. המידות הצנועות תורמות להיותו חבילה טובה למי שצריך כלי משפחתי אך רוצה משהו קצת שונה.
ה-iX קצת פחות רהוט ובשל. מאידך חלק מהסיבה לרכישת כלי פנאי הוא הרצון להראות, ופה ה-iX מנצח בקלות. הוא משדר חוסן ומציע את המרווח הטוב בשלושה. לזכות ה-iX עומדת גם רשימת אבזור מוצלחת שהופכת אותו לתמורה טובה.
הקוליאוס, הברווזן המכוער של המבחן, התגלה כטוב בהרבה מהמראה – אך הוא אפרורי מדי. ובקטגוריה הזו, זה מדרדר אותו למקום השלישי למרות יתרון קל על ה-iX מהבחינה הפרקטית – בעיקר אם לוקחים בחשבון את ההבדל במחיר

פירוט טכני, קצת סדר בדגמים וגם מיצובישי אאוטלנדר וסקודה ייטי

קצת סדר בדגמים: רנו קוליאוס - יונדאי IX35 - ניסאן קשקאי

הקוליאוס הוא הגדול בחבורה: הוא ארוך וגבוה בפער לא מבוטל. הוא גם רחב משמעותית מהקשקאי, אך רק במעט מה–iX35. הקוליאוס הוא גם הכבד בחבורה עם 1595 ק''ג לעומת 1460 לקשקאי ו–1480 ל–iX . למרות המידות דווקא ל–iX תא המטען הגדול עם 590 ל' לעומת 450 ל' בקוליאוס ו–410 לקשקאי, בזכות קו החלונות הגבוה.
ל–iX הכי הרבה גרסאות - שלושה מנועים (2.0, 2.4 -177 כס ו–2.0 ליטר דיזל - 184 כס), שלוש רמות גימור ושני סוגי הנעה. אבזור גרסת הכניסה שלו, האינספייר, עשיר יחסית עם בקרת נסיעה במורד, פנסי ערפל וחיבור USB (לאחרות רק חיבור AUX) והיא מגיעה עם חישוקים קלים (בניגוד לקשקאי). במחיר של 175,000 שקלים ניתן לקבל את גרסת הסופרים שכוללת בנוסף בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, ריפוד משולב עור, גג נפתח, כיוון חשמלי למושב הנהג ומראות מתקפלות.
 הקשקאי נוקט בגישה מעט שונה: הוא מוצע עם מנוע אחד, שלוש רמות גימור והנעה קדמית בלבד. אך לקשקאי גם אח מוארך עם שבעה מקומות והנעה כפולה. רמת הביניים שנבחנה היא האסנטה שכוללת חישוקים קלים, בקרת אקלים, מראות מתקפלות, בקרת שיוט, חיישני נסיעה לאחור, גג זכוכית פנוראמי ופנסי ערפל. כל הרשימה הזו אינה נמצאת בויזיה הבסיסית (159,000 שקלים) שהינה פשוטה למדי ובנוסף למקובל מציעה רק בלוטות'.
הקוליאוס מוצע עם מנוע אחד ושלוש רמות גימור, הגבוהה בהן עם הנעה כפולה. לגרסת הבסיס מערכת שמע עם שליטה מההגה (כמו באחרות), וגם חישוקים קלים, אך היא בולטת בשימוש בגוון שחור לפגושים ושפע חלקי מרכב. לגרסה המצוידת פגושים בצבעי מרכב, בקרת שיוט ובלוטות' (האחרון גם בבסיסו), אך לא בקרת אקלים. ובכלל פער האבזור בינה לבין הגרסאות המקבילות במתחרים גדל.

מביט מלמעלה: מיצובישי אאוטלנדר

מיצובישי אאוטלנדר שייך בעצם לקטגוריה מעט גדולה יותר (הרי יש לו אופציה לשבעה מושבים), אבל גרסת הבסיס מתומחרת ישר מול השלישיה שלנו - 170,000 ש''ח יקנו לכם את גרסת הבסיס עם מנוע 2 ל' והנעה קדמית. 
הוא מרווח משמעותית משאר המתחרים כאן ומציע אווירה מהודרת יותר (גם בגרסה הבסיסית) בזכות שילוב גווני פנים מוצלח וריפוד נאה יותר. איכות הפלסטיקה, כרגיל במיצובישי, קצת בעייתית אך איכשהו באאוטלנדר זה פחות מפריע מאשר ביונדאי.
נוחות הנסיעה של האוטלנדר טובה וקרובה לצמד של רנו–ניסן. הוא גם מציע ניהוג מהנה למדי, כאשר ההגה מקבל משקל נכון תחת עומס (אם כי השמחה לנענע אחוריים קצת מוגזמת). הוא גם נעים מאוד לנסיעה מהירה בשבילים.
עם מנוע שני ל' (147 כ''ס) ותיבה רציפה, האאוטלנדר מרגיש מעט יותר מאומץ ואיטי מהטריו שלנו, וכאשר למשוואה מתווספים רעשי כביש ורוח מוגזמים, הופך האוטלנדר לכלי כלל לא שקט, ברמה שמורידה לו הרבה נקודות. כדאי לקחת בחשבון שהכלי הזה באמת יותר גדול חיצונית ויותר כבד ולכן גם צורך יותר דלק.
אם עיקר נסיעותיכם בגוש דן ואתם צריכים תא מטען גדול - גשו לעשות נסיעת מבחן.

לא כל כך קטן: סקודה ייטי

הסקודה ייטי הוא ללא ספק אחד הכלים המעניינים יותר שנחתו בארץ לאחרונה. הוא ממוקם בקטגוריה נמוכה יותר מהשלישייה שכאן, אך בגרסת האקספיריאנס המצוידת הוא מצליח לדגדג את המתחרות האחרות ולא רק במחיר (144,500 שקלים). ראשית הוא המצויד ביותר - והיחידי עם מיזוג לאחור - וסביבת הנהג נעימה ואיכותית, גם אם לא ממש שטחית. הייטי קטן יותר, אבל זה מורגש רק עם שלושה נוסעים מאחור, כי תכנון חכם יצר מרווח ראש ורגליים פשוט מדהים.
למרות שהוא מצויד במנוע 1.2 עם 105 כ''ס בלבד, הייטי אינו מתבייש ליד הגדולים. בזכות משקל קל ותיבה עם שבעה הילוכים הוא מציע ביצועים דומים ואף טובים יותר - בתלות במצב הרוח של התיבה, שגילתה חוסר עקביות בלתי מוסבר - וצריכת דלק עדיפה. אבל בתנועה עירונית חבטה התיבה הזו פה ושם באופן לא הולם. לייטי התנהגות כביש נאותה, אך הוא אינו נוח במיוחד ומציג אופי נוקשה, בייחוד מחוץ לעיר. הוא גם נמוך יותר ופחות מתאים לירידה לשבילים. העיצוב אומנם נאה ואף חינני, אבל לא ממש משדר את אשליית השטח. עוברים ושבים תהו אם זהו סוג של רומסטר...
אך ללא מעט אנשים היטי יכול להוות תחליף זול לכלים המוכרים.