ידי ברזל בכפפות של משי

בספטמבר 2009 הוא הוזנק לראשונה  והשיעור החשוב ביותר שנלמד ממנו היה לא להעביר את המסע ביותר ממדינה אחת, כך שה''משי'' של 2010 טייל רק בתוך רוסיה עצמה, מצפון לדרום. וזה מספיק...
ב-10 בספטמבר לעת ערב ננעל ה''פארק-פרמה'' בכיכר העיר סנט פטרסבורג ובתוכו 48 רכבי מרוץ קלים ועוד 16 משאיות. הם הוזנקו בבוקר שבת למסע בן 4,845 ק''מ ולאחר 8 ימים נחת בעיר סוצ'י לחופי הים השחור. בחבורה היו גם שלושה צוותים ישראלים: צוות ''פוינטר-ליוגב'', ''טלפארמה'', ו''אבסולוט''.

בוץ ושאר מרעין בישין

 יוצאים לדרך בשילוב של יער רוסי צפוף, בוץ, ניווט קשה, מסלול מאוד מהיר, תעלות נבזיות, שלוליות מים והרבה אדים בתא הטיס. היערכות מוקדמת כללה בצוות פוינטר מגב פנימי ומיכלי מים מוגדלים לניקוי החלון, צוות טלפארמה רכש בגרמניה מטלית פלא עם נוזל יעודי למניעת אדים  –  שילוב קטלני ומוצלח שעורר קנאה אצל מתחרים אחרים – וצוות אבסולוט הפעיל פשוט את מערכת האיורור הפנימי ונסע לאט ובטוח. שלושת הצוותים צולחים את הטבילה בת 415 הק''מ ומגיעים למחנה הלילה בסטראיה רוסה. טוב ויפה.
7 ק''מ מתחילת היום השני והנה זה מתחיל: צוות אבסולוט מבכה את מותם של מיסב גלגל קידמי והציריה הצמודה אליו. מילא, מגמגמים ככה על 40 קמ''ש עד שגם הברקסים נגמרים. משאית המטאטא, שעוברת אחרונה אחרי כולם, מנסה לשכנע אותם לפרוש, אולם הם טוענים בתוקף שהם לא מבינים רוסית... בלילה מתנפל צוות הסיוע בראשות ויקו אסולין על המכלולים ומעמיד אוטו תקין לבוקר השלישי.
אצל טלפארמה דוקא הכל בסדר היום, ובאוטו של פוינטר רז הימן מבסוט. ''סטייג' מהיר'' הוא צוהל ''מרגיש כמו WRC''. אבל לכל מטבע יש 2 צדדים, והפעם המטבע הזו שווה 10 שטרות של 100 יורו ו-60 דקות קנס. למה? – מהירויות פליליות בעליל בתוך כפר בו המהירות מוגבלת. משהו התפלק בקריאת ספר הניווט...

יום שלישי. צוות אבסולוט – קוקוס ושמיר – מזנקים נחושים ופותחים מצערת, עוברים 200 ק''מ והלב של הצמד נופל לתחתונים פעמיים: בראשונה, כשהם רואים את צוות טלפארמה ובצמוד אליו שני מסוקי רפואה, ובשניה, כאשר הם שומעים את זעקת הסנטינל (מכשיר אוטומטי המתריע על קרבה של מתחרה אחר) ונעקפים מימין ע''י... רז והלל.
דגשים והערות בספר הדרך של היום השלישי עוררו חששות בנושא הניווט בליבו של דובי, נווט טלפארמה, אך בפועל לא נתקלו השניים בבעיה בתחום זה. לעומת זאת הם נתקלו בבעיה אחרת – עץ. חזיתית. אמצעי החרום הופעלו, 2 מסוקים נחתו, ניצן שקל ודובי נוימן הוטסו אל המחנה, ומשם באמבולנס לבית החולים. תרגעו, הם בסדר, וכשסיימו ''להתלוצץ עם רופאיהם'' הבינו כי הראלי נגמר הפעם. הפאג'רו הנטושה נגררה בלילה ע''י המטאטא.
ופויינטר, כרגיל, בפול גז. הספיישל זורם, הניווט עובר ללא דרמות והכל תקין עד שהמנוע מתחיל להתחמם. מפעילים את מפסק הוונטה – והחום ממשיך לעלות, עוצרים ומרימים מכסה - ומבינים שהלכה משאבת המים. הנחל הצמוד מתגלה כמקור חינמי לנוזלים, ורז והלל משקים את המנוע לכל אורך הסטייג'. בהמשך, אפילו משאית הכיבוי המקומית גויסה ותרמה ג'ריקן, כך עד להחלפת המשאבה במחנה הלילה.

''כשתשקעו, אל תחפרו בידים כי יש עקרבים בשטח''

בוקר היום הרביעי מתחיל מדהים עבור 'צוות פויינטר'. רז הימן והלל סגל מוזנקים לספיישל ארוך – 300 ק''מ – עוקפים 5 מתחרים, מתחילים לחייך, ואז...חולות כבדים. מה זה? – מהתדריך הובן ש ''יש קצת חולות – נסתדר'', והצמיגים – צמיגי בוץ... עד למעבר סכין שלאחריו טיפוס תלול הכל כתיקנו, ואז – השקיעה הראשונה. עוד פעמיים חזר הריטואל עד שנפל האסימון והם הורידו אויר בצמיגים. בספיישל הבא האדמה חזרה להיות מהסוג הקשה, והבעיות נעלמו.
ל'צוות אבסולוט' לא היה קל יותר. הם ניצלו גם כן את חלקו הראשון של הספיישל לטובת נסיעה מהירה ועקיפות וכשהגיעו לחולות שקעו, הורידו אויר, שקעו שוב, וכו'. נועם הנווט הלך לא מעט קילומטרים לפני הרכב, על מנת לסמן לעופר את ציר הנסיעה הבטוח. בנוסף, הקוליסים של המשאיות הפכו למלכודות ולאחר ש'נשאבו' פעמיים לתוכם קיבלו החלטה לפלס דרך מהצד.
ובלילה, התדריך ליום החמישי מהלך אימים. לא מדובר בסטייג' רגיל אלא ביום מלחמה. 450 קילומטרים מדודים מחכים מחר למתחרים, כ-%60 מהם – דיונות רעות. כך המארגנים. וגם: ''תמלאו את מיכלי הדלק עד הסוף'' וגם: ''כשתשקעו, אל תחפרו בידים כי יש עקרבים בשטח''. הם מבטיחים צי של 15 רכבי חילוץ וחמישה מסוקים מפקחים מעל. אם כן, הם ציפו ליום מאוד קשה, רק לא ידעו כמה.

התקלה הראשונה, טעות של המארגנים, התרחשה בבוקר. ציר הקישור שהוביל מהמחנה אל נקודת הזינוק עבר בעיר, וכמו כל עיר גדולה בשעות הבוקר – הוא היה פקוק וצוות אבסולוט מאחר לזינוק. הוא מוזנק ומשאבת ההגה...מפסיקה לעבוד! אז הגיעו החולות, והם מצאו את עצמם שוקעים, יוצאים החוצה, חופרים, נעזרים בשפאלות, נעזרים במתחרים אחרים, וחוזר חלילה. כך הם וכך כולם, כל היום. בהמשך הם אימצו טכניקה מעניינת של איגופים מהצד וחציה של פס הדיונות לרוחב, הלוך וחזור, במקום לאורך.
 אנשי 'צוות פוינטר', דווקא חיכו ליום הזה, שכן נסיון בנהיגת דיונות לא חסר להם הודות להשתתפותם בראלי הפרעונים לא מעט פעמים. הצמיגים הוחלפו - מהלך מבורך, וכשהגיעו הדיונות, הן אכן התגלו מהסוג ''הרע'' – אלו ששואבות את הרכב אל קרביהן. הפאג'רו הצהוב לא שונה משאר כלי הרכב ושוקע מספר פעמים. מי שחוגג ביום הזה הן המשאיות, שפשוט מרחפות מעל החולות בסיוע מנועים אדירים, צמיגי ענק ומנגנון ניפוח צמיגים נשלט מתא הנהג. דה וייליארס מרסק את הטוארג המוביל, ופורש.
היום השישי לא ארוך כמו האתמול אבל יותר קשה בשל העייפות המצטברת, שטח מונוטוני שטוח וניווט קשה מאוד. בנוסף, רוחות עזות מרימות ענני אבק עצומים לכל אורך הסטייג' עד כי מסוקי הראלי קורקעו עקב מגבלת ראיה.

אל התנאים הללו הוסיף עופר קוקוס, נהג 'צוות אבסולוט', עייפות אישית קשה בשל טיפול במערכת ההגה כל הלילה יחד עם צוות הסיוע. לזינוק בבוקר מגיע עופר עם עיניים אדומות ועולה על מסלול משעמם עם תנאי ראות מאוד מוגבלים. השמירה על ערנותו מתווספת למטלות של נועם.
'צוות פויינטר' רוצים מהר ורוצים עקיפות, אך ברוחות ובאבק זה מסוכן, ולך תסביר את זה לרז הימן שהחליט להתברג לעשיריה הראשונה... להלל סגל נוסף קושי אישי, גם הוא תולדת אתמול – כאבים בצוואר. תנודות הרכב בשילוב משקל הקסדה לא עושה טוב לצוואר של אף אחד, והלל גונח נמרצות. רז מצידו מתלונן על חוסר כוח מנוע ובסיום היום הלל נאלץ לפשפש, לגלות תקלה במחשב, ולתקן. 

כבוד הנשיא!

היום השביעי, בארץ כיפור וברוסיה חול, ומתחילים לראות את הסוף. 'צוות פוינטר' דוהרים בדד, לא עוקפים ולא נעקפים. יום של מהירויות גבוהות מאוד, ומדובר ב- 160 קמ''ש אמיתיים. רז מתפלל שהקטע הזה יגמר. הסוף כבר מעבר לפינה וכל תקלה כרגע מיותרת. בשלב מסויים עובר הצוות התקהלות ומסוק ואין יותר מדי מקום לפרשנות –תאונה. בדיוק מזה רז חושש – חוסר תשומת לב או פשוט מזל רע לשבריר שניה.
'צוות אבסולוט' נהנה מיום טוב, מהיר, ניווט מוצלח. אולם בהיבט המכאני משתחרר המוט המייצב ומקשה על הנהיגה, ובהמשך, מתחיל המצמד להחליק. בלילה מוחלף המייצב אבל בקלאץ' לא נוגעים. ינסו לסיים את היום האחרון ככה.

התדריך מסתיים ומסוק נוחת ואל הבמה עולה... פוטין. בג'ינס וסוודר לבן, קורן, מברך, מאחל ומתרגש בין רכבי המרוץ כמו ילד קטן. מתי נראה כך את ביבי נתניהו בטקס הסיום של ראלי חרמון אילת?
יום שמיני ואחרון, יום של מעברי מים. על פניו – יום קל יחסית, בפועל – לא קייטנה. המעברים עמוקים, והמשאיות עושות שמות תוך העפת אבנים לכל עבר ויצירת קוליסים עמוקים. ומה עושה מי שיש לו רכב נמוך, כמו מר קוקוס? – נוסע לאט ובזהירות עם מצמד מחליק העיקר לא להתקע. הם מסיימים במקום ה-18 הכללי מתוך 29 מכוניות שהגיעו עד לסיום. במרוץ בין לאומי ראשון – יש כאן הרבה נחת.
רז והלל לא חוששים. מדובר ב-16 ק''מ קצרים, אז יאללה... אולם מחשב המנוע חושב אחרת, מכריז על שביתה, ומדומם את הרכב על קו הזינוק. פשוט להשתגע! הלל המתוסכל חובט במחשב בידו ברכות, ובהמשך – בעוצמה, שיטת השכנוע מצליחה ובשניה האחרונה הם מזנקים.

בהמשך, יכבה המנוע עוד פעם אחת, אולם הלל ילחש לו סודות והוא יאות להמשיך, מעברי המים ילקחו בצורה רגועה ולאחר 30 דקות פחות כמה שניות השניים ימצאו את עצמם בסיום, מסיימים במקום העשירי והמכובד מאוד בדרוג הכללי, במקום הרביעי אחרי שלושת רכבי הטוארג מבין רכבי ה-T1 דיזל, ובמקום הראשון מבין הקבוצות הפרטיות. כבוד. הרבה כבוד. שיחזור של ההישג משנה שעברה, והיעד הבא כבר מסומן – הדקאר!     לסיקור המלא  מדרך המשי 2010 - היכנסו למדור הספורט המוטורי באתר השטח הישראלי