לנדרובר פרילנדר Land Rover Freelander 2

לרגע אחד קסום היינו במקום אחר. הערפל שהציף את הכביש הצר והחשוך, אליו סטינו בגלל תיקונים בדרך מהבירה, מחק את זכר היום החם והעביר אותנו לפסגות האירופאיות. הענן סיפר שהשלג בדרך ורכב הפנאי המיוחד שלצידי, מוכר אשליות מפורסם, התאים היטב להזיה. מהמושב הגבוה הוא העניק ביטחון וסיפר שידע להתמודד עם כל צרה...
אבל לא עם כל מכשול יכול הפרילנדר להתמודד: למשל לא מול העובדה שהוא הוצע עד היום רק עם מנוע דיזל בנישה שלא אוהבת סולר. היבואן התעקש שגרסת הבנזין יקרה וצמאה מדי, עד שהעובדות בשוק הפרמיום-פנאי-קומפקט טפחו על פניו, והוא צירף אותה למבחר.

מאז לידתו הפרילנדר נע בין הקטגוריות, עם עיצוב פונקציונאלי וקשוח אבל מחיר של פנאי פרמיום מפונק. כמו מתלבט בין רצון להיות שובב עממי לילד סנוב בפנימיית יוקרה. הוא בפירוש נראה לנד-רוברי ו''שטחי'' בהרבה משאר המתחרים בתחום. יכול להיות שפיצול האישיות קשור לכך שבדור הראשון היה הפרילנדר עממי יותר, או להחלפות התכופות של בעלי הבית ששינו את היומרות. ואולי גם לכך שבהופעתו הוא היה מהחלוצים בתחום היוקרה.
בכל מקרה, אילן היוחסין מספר שהוא מתבסס על פלטפורמה ''יוקרתית'' שמוצאה ב-S80 של וולוו, ומשמשת עוד דגמים רבים במשפחת פורד-וולוו. מאז השתנו דברים במפת הרכב העולמית: לנד-רובר עזבה את פורד ועברה לידי טאטא ההודית, בעוד וולוו נדדה משם לבעלות סינית.

מבפנים

בעוד חיצונית רומזים הכיתובים (המעט מוזרים) והחישוקים על הגרסה השונה, הרי שמבפנים אין הבדל. ניחוחות לנד-רובר עדיין ניכרים בסביבת הנהג והפנים נראה יעיל וייעודי אבל לא מספיק יוקרתי כאשר צריך להיאבק במותגי יוקרה. למרות קסמם של המתגים הגדולים, שמתאימים לאצבע מסוקסת ולא רק לציפורן מלוטשת, הרי שצגי המידע הירקרקים ובקרת האקלים הפשוטה נראים קצת... ובכן, מיושנים. כך גם תאורת הפנים שאינה כוללת נורית מפות ממוקדת, או היעדר זיכרונות למושבים. גג הזכוכית הכפול נאה אך חיפוי הרשת, שאינו זז חשמלית, פשוט מדי ומתאים לשמש אירופאית ולא לשלנו. מושב הנהג הגבוה נוח, ויחד עם מכסה המנוע השטוח וזווית השמשה יוצר אשליית ''רכב שטח'' גדולה מהמתחרים. מאידך, תא המטען אינו גדול ונפגע מרצפה גבוהה.

על המצערת

חתן המפגש, מנוע הבנזין, מגיע היישר מהשותפים לשעבר. מדובר כמובן בשישייה בטור בנפח 3.2 ליטר המוכרת מדגמי וולוו השונים, כמו גם התיבה של אייסין (שישה הילוכים). אם היה לפרילנדר חסרון קטן בתחום הביצועים, מנוע הבנזין פותר זאת.
ההבדל בביצועים המוחלטים עצום – 200 קמ''ש מרביים ו-8.9 ש' למאה לעומת 181 קמ''ש ו-11.2 ש'. והפער בולט בכל זינוק גם אם הוא פחות משמעותי בתנועה יומיומית.

המנוע, שמעדיף סל''ד גבוה, משדר גרגור נעים שלעיתים הופך לטרטור תחת עומס. אבל כשלא ממהרים מדובר ביחידה שקטה ונינוחה, שיחד עם בידוד רעשי הכביש המוצלח הופכת את השיוט לחוויה נעימה.
מה שפוגע קצת בזרימה היא התיבה, שמעדיפה רכות על זריזות, וכרגיל בוולוו קצת ''נתקעת'' ודורשת לחיצות חזקות כדי להוריד הילוך. הפרילנדר ירש מב.מ.וו (בעלת הבית בעבר) מצב ספורט בדרך לתפעול הידני, אך במצבים מסוימים (כנראה בחום) הוא ''נעלם''.
על מהירות משלמים, ולמרות יחסי ההעברה הארוכים גם בשיוט רגוע קשה לעלות על 9 ק''מ לליטר, שיורדים בקלות ל-6.5 ק''מ לליטר תחת עומס. הדיזל חסכוני יותר באופן ברור.
כבר מתחילת הנסיעה חושף הפרילנדר רכות לנד-רוברית שמרתיעה ברגע הראשון, במיוחד בצירוף להגה הקל בצורה מוגזמת. אבל היכולת שם, וכאשר לומדים לסמוך עליו הוא יכול אפילו לשעשע, גם בזכות תפקוד נכון של ההנעה הכפולה (האלדקס).

עם חישוקי ''18 לעומת ''17 בדיזל, גרסת הבנזין מעט יותר נוקשה על שיבושים קטנים בעיר, אבל על השביל שומר הפרילנדר על התחושה הנוחה. גם על בורות עמוקים הוא שומר רזרבה של מהלך ולא מתרסק, והתחושה החסונה יוצרת אשליית שטח נכונה ומביאה הרבה ביטחון. הבלמים דורשים לחיצה הגונה אך מייצרים האטה בריאה.

האופי

כרגיל, עם כל כך הרבה אופי קשה לנו להישאר אדישים כלפי הפרילנדר ששובה את ליבנו. מצד שני, (ושוב כרגיל) הוא קצת יקר. עם תג של 333,000 שקלים, גרסת הבנזין יקרה מדי – תג של 300,000 שקלים היה הולם אותה יותר. כי התחושה היא שהפרילנדר אינו חבר ברור במועדון היוקרה ולכן ימשיך לפנות לקהל ייחודי, אך מצומצם.