כבש המחץ - אחרי אין ספור דחיות וביטולים, מכשירי תנועה נכנסת לפלח הטנדרים הגדולים עם הראם של דודג'. האם לשברולט סילברדו ופורד F-350 יש סיבה לדאגה?
השינוי בתקנות המס ב-2006 (שנותן פטור ממיסים ויתרון בהכרה בהוצאות רכב רק לכלים בהגדרת ‘‘משאית’‘ – משמע מעל 3.5 טון) שינה את חוקי המשחק בשוק הטנדרים המקומי והפיח חיים בקטגורית ה’‘טנדרים הכבדים’‘, שמאוכלסת על ידי כלים גדולים, חזקים ומאובזרים מאמריקה.
הראשונים לזהות את ההזדמנות היו UMI, שהחלו ליבא את הסילברדו וזכו להצלחה נאה, כשאחריהם מגיע לארץ הפורד F-350, גם בזכות הזכיה במכרז הצה’‘לי. ורק הראם של דודג', למרות הצהרות חוזרות ונשנות, נשאר בחו’‘ל. כעת, באיחור לא אופנתי אבל עם כמה אסים בשרוול, הראם מגיע סוף-סוף לישראל. אז איך מרגיש הכבש האמריקאי במבחן מקומי ראשון?
הרושם הראשון שמשאיר בך הראם, שמשווק אצלנו בגרסה קצרה (יחסית לארוכה) וארוכה (בלי 'יחסית'), הוא ‘‘עצום’‘. קוביה בגובה ורוחב של שני מטרים בדיוק, עם שבכת גריל כרום בגודל של מגרש כדורגל. טנדר ‘‘רגיל’‘ נראה פתאום כמו דגם מיניאטורי. נוכחות, אם כך, יש בשפע.
הטיפוס לתא הנוסעים הגדול (בסיוע נדרש של מדרגת צד לא-מקורית) מגלה תא נוסעים גדול לא פחות: יש כאן מקום לשישה נוסעים מבוגרים ולא רזים בשתי שורות, ומרווח רגליים נדיב לחמישה, כשהיוצא מהכלל הוא הנוסע האמצעי בספסל הקדמי. ובכלל, המושב המרכזי המתקפל נוח הרבה יותר כמשענת ליד או תא אחסון. ואם כבר הזכרנו תאים, יש כאן ובשפע: בדלתות, שניים מול הנוסע הקדמי מימין, תא מתקפל עם שלושה מחזיקי כוסות מול הנוסע האמצעי, תאים בחלק האחורי של רצפת תא הנוסעים ובספסל האחורי ועוד ועוד. חלקם מבודדים מחום וניתנים לשליפה ונשיאה נוחה.
ובספסל האחורי ועוד ועוד. חלקם מבודדים מחום וניתנים לשליפה ונשיאה נוחה.
גם אבזור מותרות לא חסר. יש למשל מערכת שמע מקורית עם שליטה מההגה, חיבור בלוטות' לטלפון, הפעלה קולית (באנגלית), חיבור USB ,AUX ואייפוד, אפשרות לצפייה בתמונות וב-DVD. מושב הנהג חשמלי, המראה המרכזית מונעת סנוור, יש שלושה שקעי 12 וולט ושקע חשמלי ביתי (אבל במתח אמריקאי – 115 וולט), בקרת שיוט, ולא פחות חשוב – ארבע כריות אוויר: שתיים קדמיות ושתי כריות וילון, שלא קיימות במתחרים. למעשה, האבזור היחיד שחסר לנו הוא בקרת אקלים (יש מזגן מצוין), ובקרת יציבות (שאיננה גם אצל המתחרים).
תא הנוסעים מפתיע לטובה ביחס למה שראינו מהיצרנית בשנים האחרונות – החומרים אומנם פשוטים וזולים למגע, אבל איכות ההרכבה מפתיעה לטובה, התחושה מוצקה והעיצוב הדו-גוני נאה. תא המטען הפתוח מצויד באמבטיית פלסטיק מקורית של דודג', ומאפשר הובלת ציוד במשקל של עד 1338 ק’‘ג. רכב המבחן צויד גם בוו-גרירה מקורי, שמאפשר גרירת עד 3500 ק’‘ג ומלווה בערכת גרירה הכוללת מראות צד מתרוממות להובלת קרוואן ומערכת לייצוב נגרר. בנוסף, ברכב המבחן הותקנה ערכה לכיסוי תא המטען וחלוקה קלה שלו, בהתקנה מקומית ובתוספת תשלום.
סיבוב מתג ההתנעה מעורר לחיים את יחידת הכוח הגדולה – טורבו-דיזל בנפח של 6.7 ליטר. הפעלת המנוע מלווה ברעד מורגש, אך מיד לאחר שהוא מתייצב הוא פועל באופן חלק וחף יחסית מרעידות. גם אופי המנוע משתפר ככל שמתחילים לנוע: אם בתחילת פעולתו רעש הדיזל נוכח, לאחר מספר דקות עבודה רמות הרעש יורדות משמעותית ותא הנוסעים של הראם הופך לשקט למדי. למעשה, בשיוט בינעירוני, גם במהירות גבוהה למדי, רעש המנוע כמעט ואינו חודר את בידוד תא הנוסעים, ויוצר רושם של נהיגה ברכב כביש-שטח מודרני, ולאו דווקא בטנדר הגובל במשאית. בתוך העיר הרעש מעט חודרני יותר, אך עדיין לא כזה המפריע לשיחה בין הנוסעים או לשמיעת מוזיקה.
גם נוחות הנסיעה מרשימה בדרך כלל. הראם אמנם לא אוהב שיבושים רוחביים, ונוטה להתנדנד מעט, אך הריסון הכללי טוב והמרכב לא מטלטל על פני שיבושים. זה אומר שגם נסיעות ארוכות יחסית עוברות ללא בעיה, אם כי לראם כיול מעט נוקשה בנסיעה בינעירונית רגועה, אז שיבושים קטנים מתורגמים לחבטות קלילות – בכל זאת, יש למטה שני סרנים חיים מאסיביים... מושבי העור (אופציה בתשלום, בביצוע מקומי של ‘‘אוטו-אלגנס’‘) לא מציעים תמיכה צדית מרשימה, אך הם נוחים למדי.
והביצועים? עם 350 כ’‘ס, זה לא המנוע החזק בקבוצתו (לשברולט 397 כ’‘ס ולפורד יהיו בקרוב 400 כ’‘ס). אבל עם כמעט 90 קג’‘מ כבר ב-1500 סל’‘ד, התחושה היא שתמיד יש די רזרבות של כוח. הראם מאיץ בנחישות מרשימה ויודע לצבור מהירות ברוגע תוך שהוא משאיר מאחוריו כלי רכב קטנים וקלים יותר, אם כי דודג', כמקובל באמריקה, לא מפרסמת נתוני ביצועים רשמיים. למרות נסיעה מאומצת למדי, שכללה 800 ק’‘מ של שטח, פקקים, נסיעה עירונית רגועה ובינעירונית רגועה ומהירה, תצרוכת הדלק של הראם הרשימה, ועמדה בסוף המבחן על כ-8.1 ק’‘מ לליטר. לכך תורמת תיבת שישה הילוכים אוטומטית שאמנם לא נהנית מהפעולה החלקה ביותר בתעשייה (במיוחד בהילוכים נמוכים), אך מנצלת היטב את מומנט המנוע כדי להתקדם ומעלה הילוכים מוקדם.
ועוד הפתעה טובה: עבור רכב שאורכו יותר משישה מטרים ושוקל 3.5 טון – לפני מטען, הראם מרגיש דומה מאוד בהתנהגות הכביש לטנדר קטן בהרבה. ריסון זוויות הגלגול יותר מסביר, ההיגוי לא רך מדי או רגיש למהירות ומעורר בטחון בנהיגה גם במהירות גבוהה ובסיבובים. ההיגוי מאפשר גם לכוון את הראם בקלות בתנועה עירונית, אך כמובן שהאורך, ובעיקר הרוחב (שני מטרים), מגבילים את התנועה בכבישים צרים. מערכת הבלימה, שמתוגברת בבלם-אגזוז ייחודי בקטגוריה, דורשת רגל נחושה אבל מציעה בתמורה כושר בלימה יותר ממספק.
לממדים הללו יש גם השפעה על יכולת השטח, ושבילים צרים ומפותלים הם לא כוס התה שלו. בסיס הגלגלים העצום – 378 ס’‘מ (כמעט 30 יותר מאורכה הכללי של סוזוקי אלטו) – מניב זווית בטן צנועה של 160.6 מעלות, וגם זוויות הגישה (23.8) והנטישה (27.7) לא מרשימות על הנייר. אלא שלאחר הסתגלות קלה לתחושות בשטח, ניתן להוציא מהראם יכולת מרשימה. בשבילים ריסון ראשוני נוקשה ומשני רך מאפשרים תנועה מהירה בלי טלטולים ובנוחות מרשימה.
בשטח טכני יותר, מרווח הגחון המכובד (הנתון הרשמי מדבר על 31 ס’‘מ לא הגיוניים, מדידה שלנו העלתה כ-20 ס’‘מ לתחתית הביצה המאסיבית מאחור) ושפע מומנט, מאפשרים תנועה גם במקומות שרכב מסוג זה לא יגיע אליהם בחיי היומיום. הילוך הכוח (Low) מאפשר זחילה במורד כמעט ללא שימוש בבלמים, ואם כבר צריך להתלונן אז נציין כי הגלגלים האחוריים מתקשים להתמודד לבדם עם מלאכת העברת הכוח לשבילים חלקים – שילוב להנעה כפולה (High) מומלץ לשיפור העברת הכוח לשביל.
בסוף נהיגת השטח, המסקנה הייתה ברורה למדי: הראם הוא בן לוויה מרשים לחובבי שטח ממוצעים, ויציע לכם מרווח לשישה מבוגרים, יכולת הובלת מטען כמעט בלתי מוגבלת, נוחות טובה בשבילים ויכולת טכנית בלתי מבוטלת, שתאפשר לנהג טוב להגיע כמעט לכל מקום. רק הקפידו לבחור שבילים רחבים מספיק, בהם הוא מרגיש בבית.
הראם אמנם הגיע לישראל באיחור לא אופנתי, אבל נדמה שהוא מביא למסיבה כמה תכונות שיהפכו אותו לכאב ראש לא קטן למתחריו – במיוחד מכיוון שכבר עתה הוא מוצע בגרסה קצרה, שכושר ההעמסה שלה יספיק לרוב המוחלט של רוכשי הדגם. עם זאת, נציין כי גרסה קצרה נמצאת גם בקני המתחרים.
שנית, מכיוון שהראם מציע שילוב של אבזור נדיב, תא נוסעים מרווח ונעים, יכולת כביש גבוהה לרכב מסוגו ויכולת שטח שתספיק לרובנו. תוסיפו לכך ישיבה גבוהה מאוד (הראם גבוה מהסילברדו בשבעה ס’‘מ) ועיצוב שקשה להישאר אדישים אליו, ותקבלו רכב שלמרות היותו משאית במונחים ישראליים, מצליח להציע כמות מכובדת של קסם ואופי ששמורים אצלנו בדרך כלל למכוניות. וזה, לטעמנו, ההישג הגדול ביותר שלו.
מנוע
3 תגובות
1
אורח/ת
15 בדצמבר 2010 ב 16:40
הטנדר הטוב ביותר בישראל
2
אורח/ת
21 בדצמבר 2010 ב 02:03
השוואה למתחרים.
לאחר אין ספור לבטים והשוואות עם פורד F350 והסילברדו החדשים, ניתן לאמר באופן חד משמעי כי האיבזור ואיכות החומרים בדודג' ראם טובה הרבה יותר!
כמי שביקר באולמות היבואנים הסמוכים, ניתן לראות כי ללא ספק, הדודג' מעניק איבזור רב בחלל הפנים אשר אצל המתחרים (פורד ושברולט), ידרוש תוספת תשום בין 18,000 ל 23,000 ש"ח. העובדה שלמתחרים כמה עשרות כוחות סוס נוספים אינה מעלה את ערכם , שכן מנוע הקמינס בדודג' הוא מנוע איתן, כוחני, גמיש ומשודך היטב למערכת ההילוכים.
נסיעת מבחן בדודג' (גם בשטח - למרות שהיבואן אסר בתחילה), הוכיחה לי מעל ומעבר לכל ספק , כי הרכב הזה ,עם סמל כבש הבר הגאה, הוא רכב עבודה שרירי ויפיפה שיכול לספק לכל נהג אלמנטים של נסיעה כיפית בסופש"ים לטיול רב משפחתי בנוחות ואיכות גבוהים!
לאחר לבטים לא מעטים, החלטתי שזה הרכב שיכול לתת לי את המענה הטוב ביותר , לעבודה ונהיגה יום יומית ארוכה יחד עם איכות ונוחות נסיעה. ממש אמריקה בישראל...
3
רביבסון
14 בינואר 2011 ב 17:35
השוואה למתחרים
נראה ששוב סילברדו יוצא עם ידו על העליונה , בעיקר בזכות המערכת מתלים הקדמית לעומת סרן חי אצל המתחרים ,
מחכים בקוצר למבחן השוואתי
תגובות