אופניים - יוניווגה

אתם בטח מכירים את זה. נכנסתם למסעדה עם עיצוב מודרני ומוקפד, התפריט מלא ביטויים כגון ‘‘שבבי’‘ ו’‘על מצע’‘ ושמות מפוארים כגון ‘‘כמהין’‘ או ‘‘זעפרן’‘ – אבל בסוף הארוחה אתם מגלים שאתם קצת מאוכזבים. נכון, כל המרכיבים הנכונים היו שם, אבל איכשהו, לא יצאתם מסופקים. מצד שני, לפעמים באמצע יום עמוס אתם עוצרים לרגע בפלאפליה שכונתית באי שם, מזמינים מנה עם טחינה וקצת חריף, ומקבלים ארוחה שעונה במידה שווה על דרישות הבטן והחיך, ומשאירה אתכם מרוצים ומסופקים, למרות הרכיבים הפשוטים.

זה, פחות או יותר, המצב במקרה של היוניווגה (או בעצם אוניווגה, בהתחשב במוצא הגרמני) RAM AM3. כבר העיצוב הבסיסי מבהיר שהם לא מהמתחכמים – צינורות ישרים, פשוטים וחסרי קימורים מעוצבי לחץ שמן, מהסוג שכבר נדיר למצוא באופניים מחוץ לקטגורית הכניסה. בעלי הזכרון הטוב יזהו בוודאי את שלדת הפוקוס ת'אנדר משנה שעברה (וגם קצת לפני כן), ואכן יוניווגה חולקת קונצרן עם פוקוס. המפרט ממשיך את מגמת הפשטות – מעבירי SLX, קרנק דאור בסיסי (באופן תמוה, ל-AM1 הפשוטות יותר יש קרנק SLX. מוזר), חישוקי אלקסרים EN-24 בסיסיים עם נאבות פשוטות וגם ציוד הקוקפיט – כידון, סטם, מוט מושב ומושב לא כוללים שמות שאפשר להשוויץ בהם במפגשי חברה.

העניינים משתפרים כשמגיעים לבלמים – אליקסיר 5 שהפגינו שוב עוצמה וחדות מעולים, אבל גם מעט חריקות מדי פעם – ולמתלים. בשני הקצוות נתמכת השלדה במוצרי פוקס. מזלג טאלאס עם מהלך משתנה של 100-140 מ’‘מ, צינורות בקוטר 32 מ’‘מ וציר מעובה בקוטר 15 מ’‘מ ובולם RPL בתוך מתלה FSR קלאסי עם נדנדה מאחור. סוסי עבודה מוכרים ומוכחים. אם בוחנים את האופניים כרשימת ציוד, מול מחיר מחירון של 10,500 ש’‘ח (לדגמי 2010, דגמי 2011 ינחתו מעט אחרי צאת הגיליון) מגלים תמורה ממוצעת, בעיקר בהתחשב במותג הלא מוכר בארץ, כך שחובת ההוכחה על האופניים.
נציג היבואן המליץ לי על סאג נמוך יחסית של %15 במתלה האחורי, ולמרות זאת ברכיבה המנהלתית אל היער המתלה האחורי מתנדנד ברמה מטרידה. קליק קטן במנוף הבולם האחורי, שממוקם בהישג יד אך נסתר מהעין, מכניס את הפלטפורמה היציבה לפעולה ופותר את הבעיה. יש עדיין מעט תנועת מתלה תחת דיווש, ובהחלט לא מדובר בסייח XC זריז תגובה, אך הנדנוד כמעט בלתי מורגש ולמרות צמיגי נובי-ניק שמנמנים ואוחזים, הם מתגלגלים בצורה סבירה. תנוחת הרכיבה מציעה פשרה טובה ונוחה בין נוחות דיווש לשליטה, והמתלים מעניקים יכולת ספיגה מעולה על כל סוגי השיבושים – מי שרוצה לעבור לאופני שיכוך כפול בגלל עניני נוחות ולאו דווקא יכולת טכנית, ימצא כאן את מה שחיפש. המזלג מציע יכולת קיצור לטובת רכיבות שבילים ארוכות או טיפוסים ארוכים, אבל האמת היא שלא הרגשתי צורך מיוחד לקצר את מהלכו, מלבד בעלייה ‘‘לבנה’‘ ארוכה ותלולה אחת, וזו גם היתה הפעם היחידה שטרחתי לנעול את הבולם האחורי. נראה לי כי בחירה בפלואט 140 של פוקוס היתה חוסכת כמה שקלים, בלי לפגוע משמעותית ביכולת.

בנקודת המפגש בקרחת היער ציינתי לעצמי לטובה את מרווח העמידה הנדיב שמעניק הצינור העליון המשופע, ובאותה נשימה קיללתי את מי שבחר לנתב את הכבלים מעל הצינור, ובלי מובילים, מה שעלה לי בלא מעט ‘‘עיניים’‘ שנתלשו ממכנסי הרכיבה. ואם כבר בענייני ניתוב כבלים – הכבל למעביר הקדמי מתחכך בחלק הפנימי של הירך, בעוד הכבל למעביר האחורי מעוגן לצינור המושב כך שהמתלה פוגע באוזן העיגון בזמן סגירה. לא לעניין, אך אנשי היבואן הבטיחו לנו כי בדגמי 2011 העניין תוקן.
המאחר הגיע, ואנו יוצאים לדרך. בסינגלים של בן שמן ה-AM3 מרגישים כמו סלמון בנהרות קמצ'טקה. סינגלים זורמים, מפותלים ולא טכניים מדי הם בברור הסביבה עליה חשבו המתכננים כשבנו את האופניים. אל תטרחו לשחק עם הבולם האחורי, השאירו אותו במצב פרופדל ורכבו להנאתכם. גם במצב הזה הבולם בולע את כל מה שתזרקו לכיוונו באדישות מגהצת. לפחות כל זמן שלא תגזימו – מתלה ה-FSR לינארי מאוד, ולא מתקשח ככל שמעמיקים לתוך המהלך, כך שקפיצות של חצי מטר כבר מאיימות לסגור את המתלה. אל תתנו למהלך הנדיב להטעות אתכם – אלו אופני שבילים, לא AM לייט, ואם זמן אוויר ודרופים אימתניים הם הסיבה שאתם יוצאים בבוקר מהבית, כדאי לכם לבחור זוג אחר.

הטאלאס אין לנו תלונות – הוא מבצע את תפקידו נהדר והציר המעובה תורם רבות לקשיחות ודיוק ההיגוי. למרות שהצמיגים על אופני המבחן לא היו חדשים, הם עדיין סיפקו שפע אחיזה הן בפניות והן בבלימות וטיפוסים תלולים. האופניים פונים בצייתנות ובקלות וקל לתפור קווים מתפתלים בין העצים גם במהירות גבוהה – ומיד אח’‘כ לטפס אל הצד השני של הערוץ בדיווש נמרץ ומבלי להדרש לשחק עם נעילות ושינויי מהלך. התלונה היחידה מכוונת אל מערכת ההילוכים, שלוקה מעט בדיוק ובמהירות בעבודה תחת לחץ, ודורשת תכנון מראש של החלפות הילוכים בעליה. מעט מפתיע לאור ניסיון העבר שלי עם מערכות ה-SLX של שימאנו, ולא ברור אם האשם הוא בניתוב הכבלים או שקצת כיוון קפדני היה פותר את הבעיה.

היוניווגה RAM AM3 אולי לא מתהדרים ברשימת אבזור מפוארת, אבל הן כן יודעים בדיוק מה הם רוצים להיות ומתוכננים למלא את המטרה היטב. אלו אופני שבילים, במובן המקורי והכלבויניקי של המושג. הם ידעו לקחת אתכם בנוחות ליום טיול ארוך במדבר מבלי שתקנאו בבעלי אופני ה-XC שלידכם – בדיוק באותה מידה שהם ידעו לספק לכם שעות של הנאה בסינגל החביב עליכם, מבלי שתרגישו שהאופניים מגבילים אתכם. הם לא מצטיינים באף אחד מהתחומים – הם לא הכי קלים וזריזי דיווש בשביל הפתוח, והמתלה האחורי יגביל רוכבים אגרסיביים – אבל הם טובים בכל התחומים. לא תקללו בעליות ולא תפחדו בירידות, ולא תצטרכו להחזיק שני זוגות אופניים בבית. כך שלמרות שלא מדובר במחיר ‘‘מציאה’‘, הם מספקים חבילה ראויה ומהנה ביותר לרוכב שלא נעול על סגנון רכיבה אחד, ומה שמעניין אותו באופניים זה פשוט להנות מהרכיבה.