מיני קאנטרימן Mini Cooper Countryman

מותג מיני רוצה לגדול, ולאחר שהם סיימו להוציא כמעט כל גרסה אפשרית למיני הרגילה (יש אפילו גרסת קופה בתנור), הגיע הזמן לצאת מגבולות המעטפת הקלאסית. אם באמת רוצים לגדול, צריך משהו אחר – והוא עונה לשם 'קאנטרימן'. המטרה היתה לשמור על ה-DNA של מיני לצד פרקטיות משופרת, ולאחר שקבוצות המיקוד דרשו וסופרי האפונים אישרו, הפרויקט יצא לדרך. ועכשיו היא כאן, ואנחנו מתפנים לענות על השאלה הבוערת – מיני או מקסי? 

הקאנטרימן הוא רכב פנאי (Sports Activity Vehicle לפי מיני) והמיני הראשונה עם ארבע דלתות לנוסעים ועוד אחת למטען. כצפוי, זו המיני הגדולה ביותר, אם כי לא ממש גדולה בפני עצמה: האורך עומד על 409.7 ס’‘מ (4.2 ס’‘מ יותר מדייהטסו טריוס), הרוחב על 178.9 ס’‘מ (2.5 ס’‘מ יותר מניסאן ג'וק) והגובה הוא 156.1 ס’‘מ (כס’‘מ פחות מהג'וק). בסיס הגלגלים עומד על 259.5 ס’‘מ (1.5 ס’‘מ יותר מהטריוס) – ובמילים אחרות, המידות עדיין צנועות במונחים של רכבי פנאי.
היצע המנועים המקומי כולל צמד מנועי
1.6 ל', אטמוספרי עם 122 כ’‘ס (קופר) ומוגדש עם 184 כ’‘ס (קופר S). תיבות ההילוכים הן ידניות ואוטומטיות, שתיהן עם שישה הילוכים. המחיר? 250 אלף ש’‘ח לקופר, עוד 30 אלף ש’‘ח ל-S ועוד 20 אלף ש’‘ח אם תרצו הנעה כפולה (ב-S בלבד). אם אתם חושבים שזה מעט יקר אתם טועים – כי זה מאוד-מאוד יקר (ובכולן מדובר בגרסאות בסיס לפני אבזור אופציונאלי, שמחירו יכול להאמיר בקלות לעשרות אלפי שקלים).

בחניה ברור מיד שזו מיני, וזו כנראה גדולתו של העיצוב. כי למרות שהמכונית נראית גדולה ממה שאנחנו רגילים מהמותג, מנופחת ומוזרה למראה מזוויות מסוימות, היא עדיין שיקית ומושכת (בין היתר, בזכות קורות וגג בצבע שחור). מלפנים הפנסים גדולים מדי, מהצד היא דווקא קלילה ומאחור מעט כבדה, כך שהדעות על העיצוב התחלקו שווה בשווה בין ‘‘מה לעזאזל?’‘, ‘‘לא רע’‘ ו’‘ממש חמודה!’‘.

מעבר למושב האחורי מפגיש אותנו עם צמד מושבים נפרד, הזהה בעיצובו למושבים הקדמיים. זה נראה נהדר, זה נוח ואפשר לכוון את זווית המשענת וגם להזיז את המושב לפנים ולאחור (רק חסרה משענת ליד במרכז). מי שירצה שלושה מושבים, יוכל להזמין זאת ללא תוספת תשלום. בין המושבים נמצא תא מוארך שמתחיל מאחור ומגיע עד הקונסולה הקדמית, שגם נראה מצוין וגם כולל מחזיקי כוסות ותאי אחסון. המושבים עצמם נוחים, המרווח מפתיע לטובה בהתחשב במידות, ואפילו מבוגרים גבוהים ימצאו מרווח ברכיים מספק ומרחב ראש טוב. תא המטען בינוני בנפחו (350 ל' בסטנדרט, 440 ל' אם תזיזו את המושבים לפנים), אבל צריך לזכור שמדובר במכונית לא גדולה שמקבילותיה צפופות בהרבה.

נוסעים

גרסת ה-S שלנו מציעה 184 כ’‘ס ב-5500 סל’‘ד ו-24.5 קג’‘מ (26.5 קג’‘מ עם אובר-בוסט) ב-1600 סל’‘ד ממנוע הטורבו. התיבה האוטומטית מציעה 6 הילוכים עם אפשרות לתפעול ידני מהבורר וההגה. על הכביש המנוע מרגיש חזק, אבל פחות מהצפוי, ככל הנראה בגלל נתון משקל עצמי של 1450 ק’‘ג. לא שחסר כוח, ובהחלט יש דחיפה נאה בהאצה, אבל ציפינו לתחושה יותר קלילה וזריזה. נתון התאוצה למאה קמ’‘ש, 8.0 שניות, נראה הגיוני ותיבת ההילוכים פועלת היטב, אבל לנהג הספורטיבי אין עצמאות בתפעול ידני. צריכת הדלק הפתיעה לטובה: בשיוט נינוח הגענו ל-14 ק’‘מ לליטר ובממוצע המבחן ל-8.2 ק’‘מ לליטר. לא רע בהתחשב באופי הנסיעה. 

על הכביש המיני קשיחה. אולי זה בגלל צמיגי ה-225/45-18 הקרביים, אבל מה שברור הוא שגם בעיר וגם מחוץ לעיר תרגישו יותר ממה שאתם רוצים להרגיש מפני האספלט. השיבושים הקטנים מורגשים היטב והחדים מורגשים עוד יותר, כאשר אפילו על כביש באיכות טובה מורגשת הנוקשות הבסיסית של המתלים – זה לא בלתי נסבל (ואפילו נוח משמעותית מהמיני קופר הרגילה), אבל זה בהחלט משהו שיכול להפריע לחלק מהרוכשים. אולם מה שמציק כאן עוד יותר הוא נושא הרעש: הדציבלים מגיעים מכל הכיוונים – רוח, מנוע, כביש, בולמים וצמיגים – ויש תחושת המולה תמידית כמו שהיה מקובל במכוניות מלפני עשור וחצי. כולם שותפים במקהלה שהופכת שיוט ב-120 קמ’‘ש לחוויה קולנית בצורה מפתיעה, ולזה, בניגוד לנוחות, כבר קשה יותר להתרגל.

 הצד החיובי הוא שלא רק הנוחות שומרת אמונים למסורת של מיני, אלא גם הדינאמיות. רכב ההדגמה אומנם לא צויד בחבילת המתלים הספורטיביים ואינו מכוון רק לכביש, אך עם זאת, הכל מתחבר כאן ליכולת גבוהה ומרשימה ומייצר חיוך גדול אצל הנהג. זה מתחיל ממתג הספורט שמאיץ את פעולת התיבה ומקשיח את ההגה החשמלי באופן מורגש, וממשיך עם נכונות מיידית של הקאנטרימן להיכנס לפנייה ולהעביר לנהג הרבה מידע – גם מההגה המהיר וגם מהשלדה. זוויות הגלגול קיימות אבל לא קיצוניות, האחיזה מצוינת, ואם הנהג רק יחפוץ בכך, המיני הגדולה תסכים לזרוק את ישבנה לפי דרישה. זו בפירוש המיני עם הזנב השמח ביותר שפגשנו עד כה, כאשר מרגישים את ההנעה הכפולה שעוזרת למשוך אותה החוצה מהפניות ולסייע בתיקון היגויי-יתר (הכוח מחולק 50-50 במצב רגיל ויכול להגיע עד 100% לאחור). החיסרון הדינאמי היחיד נרשם מצידם של הבלמים, שסבלו מתחושה ספוגית ועייפות מהירה מדי בעומס. אבל גם הם לא פגעו בתחושה המוכרת מהמיני החדה והאהובה, של משהו שנוצר מאותו DNA של מותג שפונה לנהג. אם לומר את האמת, נהנינו כאן מהנהיגה יותר מאשר בכמה ספורטיביות ייעודיות שלא מנסות לעשות שום דבר אחר חוץ מלפנות לנהג...

בשביל

בפרק השטח העניינים מורכבים יותר, והקאנטרימן מראה שעל הנייר אולי יש יכולת – אבל במציאות קשה לנצל אותה. הבעיה מתחילה עם מרווח גחון לא ממש גבוה ומגיני בוץ שמורידים אותו לממדים של פרייבט, כך שבפועל לא תרגישו איתה בנוח בכל דבר שהוא לא שביל שיתאים גם למאזדה3. כשהעניינים נעשים מורכבים יותר, כמו הצלבה קלילה, הקאנטרימן מתקשה להתגבר על המחסור באחיזה (למרות בקרות משיכה ויציבות שמתאמצות ומשתדלות...) וגם בעליה לא-בדיוק קשה מערכת ההנעה נכנעה במהרה. עדיף אפוא שתישארו על שבילים סלולים ומפולסים, שם ההתנהגות החדה תסב לכם הרבה הנאה – לפחות עד שבקרת היציבות (שאינה מתנתקת לחלוטין) תחליט להתערב בשעשועי החלקות הזנב.    

סמל

מיני קאנטימן היא מכונית כיפית. כיף לנהוג בה, היא נראית טוב, היא שיקית, נכונה ושונה. אבל יש לה כמה מגרעות שעשויות להתגלות כמציקות – בעיקר בידוד הרעשים בשיוט ונוחות הנסיעה הנמוכה. חלק מהבוחנים חשב שהיתרונות עולים על החסרונות, ושההנאה שהיא תסב לנהג ולנוסעים מתעלה על החסרונות בתחום הרעש והמתלים. מעין אופציה קלאסית ללקוחות המותג שרוצים ‘‘לגדול’‘ באותו הבית ולהישאר עם אותו טעם של מיני, גם אחרי שהמשפחה גדלה.
אבל אז נכנס למשוואה נושא המחיר, שהופך את כל העסק ללא הגיוני לחלוטין – כי המכונית הזו פשוט יקרה בלי שום פרופורציה.
כך שבשורה התחתונה, הקאנטרימן פונה לאנשים שמחיר עבורם הוא לא פונקציה. אז אם אתם מאלו שיש להם פלזמה בגודל 100 אינץ' בסלון ופעם מצאתם את עצמכם טסים לחו’‘ל בביזנס רק כי לא היה מקום במחלקה הראשונה – לכו על זה. היא אולי לא שווה את הכסף, אבל היא תגרום לכם להנות אתכם בלי חשבון.