אדם בעקבות גורלו - טל שביט

בפברואר 1988 עלה על המפה מגזין האופנועים הראשון בישראל אשר על ברכיו גדלו והתחנכו אלפי קוראים צעירים ומבוגרים שלכולם אהבה אחת גדולה ומשותפת, רכיבה על אופנועים. האיש שעמד מאחורי הגשמת החלום היה טל שביט. במאמרך המפורסם ביותר ''חשופים ברוח'' ביטאת יותר מכל את הרגשתם ומחשבתם של האוחזים בכידון וכמו בסיפור החלילן מהמלין, כך נהו אחריך אלפי מאמינים שראו בך מנהיג שרואה רחוק בזכות קומתך הגבוהה ויכולותיך המופלאות לרכוב ולכתוב על חווית הרכיבה. אמנם אתה מזוהה עם עולם האופנועים אך אזכור תמיד כי היית גם נהג מחונן וידעת לבחון כליות ולב של כל רכב כביש או שטח, טרקטורון או באגי, רכב מנהלים או רכב משפחתי, ידעת הכול ולשמחתנו לא שמרת על הידע הזה לעצמך אלא חלקת אותו בנדיבות עם כולנו. לפני עשר שנים פגשתי אותך במסדרונות אולפני ההקלטה של ערוץ הספורט לאחר שסיימת שידור של מרוץ סופרבייק עם ידידך היקר (שהפך לידידי) אלון סקיאנו-סקנייה. ''אני נוסע לגרמניה, ותהיתי אם תרצה משהו משם?'' שאלתי אותך בנימוס ואתה לא היססת ונדלק מיד. ''כן, בוודאי, אם תוכל להביא לי מגזין אופנועי סטריט פייטרס, אודה לך מאוד ואשלם לך''. כמובן שהמושג ''סטריט פייטרס'' היה זר לי ולכן קיבלתי ממך מיד הרצאה של עשרים דקות על מקור המושג, באילו אופנועים מדובר ומהי תרבות ה''סטריט פייטרס''. המוכרת בתחנת הדלק בגרמניה תקעה בי מבט מוזר כשהגעתי לקופה וביקשתי לשלם על המגזין שאינני זוכר אם היה כתוב באנגלית או בגרמנית. אבל לא היה אכפת לי בכלל מה היא חושבת על חנון שכמותי, המטרה הושגה. יש מגזין לטל שביט!

חודש לאחר מכן נפגשנו באותו מקום בדיוק. שלפתי את המגזין עטוף הניילון ומסרתי לך אותו ואתה, בידיים רעבות קילפת ממנו את העטיפה, פתחת את המגזין ונשמת עמוקות את ריח הדפוס. רק אחרי שהסנפת במידה הנחוצה את הדיו הטרי, פנית ואמרת לי: ''אני לא אוהב את האינטרנט הזה. לעולם לא אחליף את המגזינים המודפסים בגיליונות האלקטרוניים..אהה, ותודה על המגזין כמובן''. באותו ערב כתבת בפורום תפוז על הרגשתך והתרגשותך בעת שקיבלת את המגזין ומה גילית בו. בשנתיים האחרונות צברתי מאות שעות טל שביט. החל בקריאת הכתבות שלך במגזינים השונים בהם כתבת, דרך אתרי האינטרנט ומעל לכל באמצעות שידורי אליפות העולם במרוצי אופנועים מוטו GP שהיו הסיבה למפגש שלנו מדי שבועיים בשעות משוגעות ולמשך שעות רבות בכל פעם מחדש. פסקי הזמן בין המרוצים ביום השידור הפכו לחוויה לימודית עבור כל צוות ההפקה שזכה לקבל הרצאות מוטוריות, גאוגראפיות, טכניות ועוד ככל שהזמן איפשר וגם אני לא נמלטתי מהן. דמותך הגבוהה מילאה את דלת הכניסה לאולפן דקה או שתיים לפני שהשידור נפתח ושמך כבר התנוסס על הכתובית במסך: פרשן, טל שביט. נהגת להיכנס לאולפן, התיישבת, חייכת חיוך גדול ושאלת: ''אפשר להתחיל? אל תגידו לי שחיכיתם לי במיוחד...'' זה אתה, טל שביט. זוכר כיצד אנשי ההפקה, טכנאים, אנשי חדר השידור וכל השאר היו נעמדים בתור ומתייעצים איתך על כל דבר שקשור באופנועים? החל מאיזה אופנוע לרכוש ועד לתקלות קטנות וחוסר חלקי חילוף וציוד מיגון. לכולם ענית בסבלנות ובחיוך, כולם זכו לקבל את משנתך על הבטיחות ברכיבה והקדושה שבשמירת החיים בעת הרכיבה על האופנוע.

לעולם לא אשכח את השיחות העמוקות שלנו אשר גלשו במהירות לדיונים פילוסופיים שקשורים ב''זן ואמנות אחזקת האופנוע''. תמיד זה היה מתובל בסיפורי רכיבה בעולם. בזכות יכולת הביטוי הנדירה שלך דאגת לספר על כל פרט בסיפור וכל סיטואציה זכתה להדגשה המיוחדת על מנת שהשומע יוכל לחוש את התחושה שלך ולראות את הדברים כפי שראית אותם בעיניך. זה היה כל כך חשוב לך. גישתך הלוחמנית והיותך דעתן בעל דעות מגובשות ומוצקות הפכו אותך לראש המחנה הדו גלגלי במאבקים ציבוריים ובפעולות למען הקהילה הדו גלגלית ובכלל. מלחמתך ברשויות לטובת הוזלת ציוד הבטיחות, המאבק בתעריפי הביטוח כמו גם התנצחויות אינסופיות בפורומים עם כל מי שהגיב וכתב שם, כל אלה אפיינו אותך. לא הלכת לישון עד שאחרון הטוקבקיסטים השתכנע וקיבל ממך תשובה ראויה. דיברנו בפעם האחרונה לפני ארבעה ימים אחרי שפרסמתי מניפסט בעניין הספורט המוטורי בישראל. הטלפון צלצל, שמך הופיע על הצג ועניתי כהרגלי בשמחה: ''טלטלון, מה שלומך אחי?'' מעברו השני נשמע קולך הניחר : ''שלום שלום, רק רציתי לומר לך שקראתי את מה שכתבת...(הנשימה שלי נעצרה) ואהבתי כל מילה. הגיע הזמן שתשמיע את קולך'' כך אמרת לי. השיחה גלשה כמובן לכך שבקרוב ניפגש כי עונת המוטו GP בפתח וצריך להסיר את האבק. עדיין לא הספקת לראות את חדר השידור במשכנו החדש של ערוץ הספורט. ''אוקיי, אז ניפגש בקרוב, יום טוב ובהצלחה'' כך נפרדנו זה מזה ולא ידענו עד כמה קרובה הפגישה.

חייך היו מלאי תהפוכות, חוויות, ריגושים, אכזבות, כאבים והצלחות, ועם כל המטען הזה יצאת לרכוב בעקבות גורלך אל הרכיבה האחרונה בחייך. אני לא יודע אם הקלישאה תתפוס כאן. אני לא ממש בטוח שהיית שמח לעזוב אותנו ככה, כפי שזה קרה. לפני כמה שבועות יצאת שוב לדרך חדשה שהזריקה לעורקיך שמחת חיים והפיחה רוח חדשה במפרשיך בזכות אתר האינטרנט האישי שלך שעליו שקדת ועליו חלמת. היה לך עוד חלום אחד שאותו לא הצלחת להגשים, תכנית רדיו. ''יש בו משהו קסום, בשידור הרדיו'' אמרת לי כאשר שוחחנו בעניין. ''אני כל כך רוצה לשדר תוכנית רדיו על אופנועים, מכוניות ועל כל האנשים והסיפורים שמאחוריהם. אני מאמין שזה רעיון מוצלח''.

זה השיר שאהבת לשמוע יותר מכל שיר אחר והוא אכן מסמל את חייך, טל שביט.

בעוד שבוע תתחיל עונת המוטו GP והכסא של הפרשן לצידי באולפן יהיה מיותם. אולי בדקה האחרונה, ממש לפני שהשידור יתחיל תיכנס לאולפן ותאמר:''אפשר להתחיל? אל תגידו לי שחיכיתם רק לי...''

טל מלווה ומוביל את מאבק הרוכבים