סופו של ענק - טל שביט

די קשה לזקק תכונות של אמת מאסופה של הספדים, במיוחד אם נשוא דברי הצער היא פרסונה ציבורית מוכרת ומוערכת. תמיד יספרו על טוב לב ניכר, על תרומה משמעותית לחיים של אחרים, על פריצת דרך כזו או אחרת ועל קרבה משמעותית לקבלת תואר מלאך שבשמים.
טל שביט עזב את עולמנו אתמול וכבר נכתבו עליו נהרות של מלים. כמי שהכירו מכל מיני צדדים וזכה לחזות בכל מיני פנים של אישיותו, הרשו נא לי להשתמש בפרפראזה על בדיחת הפולניות שטלש כה אהב - אולי דבר אחד או שניים מוגזמים ואילו הרוב המוחלט הוא אמת לאמיתה.

מורה, מחנך ומנהיג
טלש תרם תרומה מהותית ומשמעותית לאופנועני ישראל בפרט ולחברה הישראלית בכלל. הוא עשה זאת במשך עשורים של פעילות עיתונאית, בהן יצר שפה וסוגה משלו, אותן ממשיכים בימים אלה כמעט כל מי שעוסקים ברכב בישראל. מהצד השני הוא חינך דורות של רוכבים ומובילי דעה למקצוענות ולבטיחות ברכיבה. הוא עשה את כל זאת בנועם הליכות, בגובה העיניים ועם המון ידע וחוכמה שהשרו על סביבתו ושיפרו אותה.

כפרסונה ציבורית רבת משמעות וחשיבות ילוו את טל בדרכו האחרונה אלפים. בטוחני כי לו היה כאן עימנו היה צוחק בקול רם על האירוניה בעצם העובדה כי הפגנת האופנוענים הגדולה ביותר בימיו תהיה המסע האחרון שלו עצמו ולא אחת משלל ההפגנות שארגן במהלך חייו, כדי לשנות את מעמדם של רוכבי האופנוע בישראל.
טלש יקר, יהא זכרך ברוך. דע שהשארת חותם רב עצמה על חיינו כאן.

תמונות של טל שביט ביום עבודה שגרתי - צילום תומר פדר