פורד Ford F-350

גם כשהאמריקאים נאנקים תחת מחירי דלק גבוהים, וכל יצרניות הרכב מנסות לקסום להם עם מכוניות קומפקטיות וחסכוניות, יש קטגוריה אחת בה יודעים להעריך את מה שחשוב באמת: גודל, וכוח. אנחנו מתכוונים כמובן לטנדרים הגדולים, הלחם והחמאה של השוק האמריקאי ושל כל רד נק או טקסני שמכבד את עצמו.
אז, בשיא משבר כלכלי, עם מכירות רכב צונחות ופשיטת רגל של ג'נרל מוטורס וקרייזלר, מה טבעי יותר מקרב על עוד כמה כ’‘ס בין פורד לשברולט? כי זה בדיוק מה שקרה אחרי ששברולט הציגה את הסילברדו המחודש, שמציע 397 כ’‘ס. פורד, שהשיקה זמן קצר לפני כן את ה-F-350 החדש עם 390 כ’‘ס ‘‘בלבד’‘, פעלה מהר והציגה עדכון תוכנה שהעלה את ההספק ל-400 כ’‘ס בדיוק. וכל הלקוחות שכבר רכשו את הטנדר הענקי, הוזמנו לקבל את העדכון במתנה. וחלילה ששברולט תוכל לטעון לכתר ‘‘הטנדר הכי חזק’‘.

מיוצר קשוח

הסיפור המשעשע הזה, על קרב יוקרה חסר משמעות בטנדר ששוקל כמעט ארבעה טון לפני מטען, הוא התמצית של הקטגוריה הזו. טנדר ענקי שגורם לטויוטה היילקס ואיסוזו די-מקס להיראות כמו מכונית צעצוע מהאוסף של שאולי, אבל עם תאוצה של מכונית ספורט. עוד נגיע לכך בהמשך.
ה-F-350 עוצב בשפת פורד, שססמתה בתרגום חופשי היא ‘‘בנוי קשוח’‘ (Built Tough). קחו את הסמל הקדמי למשל, בגודל ראש של ילד ממוצע. או פסי הכרום העצומים ומסביבם מסגרת כרום עצומה לא פחות. ה-F-350 הוא לא רכב להיעלם בו, ומשך במהלך כל ימי המבחן תשומת לב במידה ששמורה בדרך-כלל למכוניות יוקרה או ספורט.
המטפס לטנדר הגדול נעזר במדרגות צד תקניות ובידיות אחיזה המחוברות לקורה הקדמית. ידיות אלה מסייעות לטיפוס, אך בהמשך נגלה שהן לא כל-כך שימושיות בשטח ומותירות את הנוסע מטלטל מצד לצד על שיבושים.
בתא הנוסעים ממשיך מוטיב ה’‘קשוח’‘ עם קונסולה ניצבת שאמורה להיראות חסונה וגברית, אך בגלל בחירת גוונים אפרפרה ופלסטיקים זולים יחסית, מרגישה בעיקר פשוטה. לרושם הפשוט אחראי גם האבזור, שחסר כמה פריטים חביבים שפגשנו בראם, שנבחן כאן לפני כמה חודשים (גליון 297), בעיקר בתחום השמע: אין DVD, חיבור בלוטות' או USB, אין שליטה מההגה וגם התצוגה של מערכת השמע נראית פשוטה מאוד.

מנגד, אהבנו את פתחי האוורור המעוטרים בכרום (כמובן), ושעיצובם הותאם לעיצוב החוגות וכיסויי שקעי אספקת המתח (מהם יש שניים במרכז הקונסולה). סוככי השמש הקדמיים ניתנים להזזה לא רק לצדדים, אלא גם מתארכים ומתקצרים למיקום נוח יותר כנגד השמש. וכמובן, יש מושב מרכזי מתקפל בין הנהג לנוסע, שהופך לתא אחסון ומחזיקי כוסות (ויש מחזיקי כוסות נשלפים גם בקונסולה). באבזור אפשר לרשום גם את מראות הצד, שניתן למתוח לצדדים חשמלית כאשר גוררים.
תא הנוסעים, כצפוי מרכב באורך של 627 ס’‘מ, גובה של 205 ס’‘מ ורוחב של 203 ס’‘מ בלי המראות(!), מרווח מאוד לחמישה נוסעים. נוסע שישי יגרום לאי-נוחות לנהג, אך המצב בהחלט נסבל.

8.4 שניות

אז כוח ה-F-350 מבטיח – וגם מקיים. אם התרשמנו מה-350 כ’‘ס של הדודג' ראם, נראה שהפעם ידה של פורד על העליונה. ל-F-350 לא רק הרבה יותר מומנט (108 קג’‘מ לעומת 89.8 קג’‘מ) בכמעט אותו הסל’‘ד (1600 לעומת 1500 בדודג'), אלא כאמור גם הרבה יותר הספק: 400 כ’‘ס ב-2800 סל’‘ד, לעומת 350 ב-3000 בדודג'. תוספת הכוח מורגשת כבר מהיציאה מהמקום, ועד שהדריפט-בוקס של המערכת מגיע ל-100 קמ’‘ש. ב-8.4 שניות. כן, שמונה שניות וארבע עשיריות השנייה, זה מה שנדרש כדי להאיץ את קובית האיטונג הנוצצת הזו למהירות של 100 קמ’‘ש, טוב יותר מחלק מהמכוניות שמכנות עצמן ספורטיביות. המהירות המרבית מוגבלת בהתנדבות לכ-160 קמ’‘ש, אך הדרך לשם כה-מהירה, עד שנראה שהוא יכול היה לחצות בקלות גם את קו ה-200. ל-F-350 כל-כך הרבה כוח, שעל כביש רטוב מצאנו עצמנו מפרפרים גם במעבר להילוך שלישי!

אז האם נתקלנו סוף-סוף בטנדר ספורטיבי? לא בדיוק. הוא אמנם מאוד מהיר, אבל נהיגה ספורטיבית ממנו והלאה. ההיגוי מעורפל ובעיקר ארוך מאוד, והטנדר הגדול לא אוהב שינויי כיוון מהירים או כבישים מפותלים. אין כאן את תחושת ה’‘מותק, הרכב התכווץ!’‘ בכביש מפותל שפגשנו בראם – הוא מרגיש כמו משאית בכל כביש ובכל מהירות.
ומה לגבי שיוט נינוח? גם כאן לא הכל מושלם. ה-F-350 אמנם שקט ונינוח מאוד, מנועו מסתובב בסל’‘ד נמוך כמעט כל הזמן והתחושה היא שנוסעים לאט יותר ממה שטוען מחוון המהירות. אך מנגד, נוחות הנסיעה לא הרשימה, בעיקר עקב מושבים נוקשים מדי. נוחות הנסיעה בעיר אכזבה במיוחד, וכך גם כושר התמרון שנפגע כתוצאה מההיגוי האיטי והארוך שמצריך יותר מדי עבודת ידיים.

ובשטח? ל-F-350, שמשווק בארץ רק בגרסה הארוכה, נתוני שטח לא מרשימים על הנייר. מרווח הגחון אומנם נאה – 21 ס’‘מ – אך הזוויות מאכזבות: זווית הגישה עומדת על 19.3 מעלות בלבד (בראם הקצר, למשל, עומד הנתון על 23.9 מעלות), והנטישה על 20.8 (לעומת 26.4). לפחות מלפנים הפתרון קל – להעיף, ובהקדם, את חצאית הפלסטיק שמקזזת סנטימטרים ומעלות רבים ויקרים, כנראה בשם האווירודינמיות. אם אתם לא תעיפו – תעשה זאת במקומכם התלולית הראשונה... משאר הבחינות מדובר בבסיס לא רע לשטח, עם מכלולים מאסיביים ומוכחים (אם כי כדאי לזכור את תושבות הבולם הבולטות מאחור), LOW יעיל ומהלכי מתלה סבירים. לטובה יש לציין גם את הבולמים, שמצליחים לרסן היטב את הרכב בשבילים המהירים ומציעים יכולת ספיגה טובה.

כוח או מוח?

ה-F-350 החדש מציג כמה נקודות חוזק מרשימות, וגם כמה מגרעות. מבחינת עיצוב הוא משדר את הרושם הנכון: גודל, עוצמה וחוסן. הרושם הזה ממשיך בעוצמת המנוע המרשימה, בפעולת מתלים טובה בשטח ובמרווח הנדיב. מנגד, נוחות הנסיעה בכביש לא מצטיינת, האבזור לא מרשים וכושר התמרון העירוני שלו נותן משמעות חדשה לביטוי ‘‘זריזות ידיים’‘, בעיקר ביחס לראם הקצר. אבל – וזה אבל גדול – ה-F-350 מציע מחיר אטרקטיבי למי שחייב טנדר אמריקאי ארוך?(F-350 ארוך עולה 27,000 פחות מהראם המקביל ודומה לסילברדו כ-219,000 ש’‘ח, לפני מע’‘מ). ובעצם, כלל לא בטוח שבטנדר אמריקאי, בהתייחס לשאלה שבכותרת, האפשרות השנייה היא בהכרח המועדפת.