קודם כל.... איזה כיף היה!!!
מסע כזה מעולם עוד לא יצא לי להדריך.
שלגים, ברד, נהרות שוצפים ומפולות סלעים ובוץ - אלו רק חלק מאיתני הטבע שפגשנו.
מסע אתגרי ביוון ההררית במקום שבו הטבע קבע את המסלול, ההפסקות, ואופן ההתקדמות, ואנחנו זרמנו איתו.
אבל מעל לכל, לצידי עמדה חבורה נפלאה של אנשים ששום אתגר לא הרתיע אותה והמסע כולו היה הצלחה חד משמעית של גיבוש קבוצתי ויכולת קבוצתית.
יומן המסע מורכב מצילומי חברי הקבצה בלבד ובאהבה גדולה.
היום הראשון למסע בצפון יוון
יצאנו מאתונה אל הכביש ההררי לכיוון טיבה וכבר אנחנו בשטח דרך כפרים קטנים בטיפוס להר הליקונאס.
אחרי תצפית יפהפיה על עמק טיבה, והמפרץ הקורינתי התחלנו ירידה עם תצפית יפה אל מנזר מקריוטיסאס. גלשנו מטה לעמק ושמנו פעמינו למקדש אוסיו לוקאס המדהים שם החלונות מגולפים באבן וציורי הקיר חיים כמעט. נפלנו על המנזר בדיוק במיסה של הפסחא, וכמאמינים אדוקים השתתפנו בחגיגה.
מהמקדש המשכנו לארוחת ערב טובה דרך אראכובה עד לדלפי, למלון של סוף היום הראשון.
היום השני למסע בצפון יוון
השכמה וכבר אנחנו מטפסים לרכס גיונה.
הכל התחיל כל כך פסטורלי, עם ציוצי ציפורים, שמיים כחולים וקפה בקרחת יער ועם רכסים מושלגים סביבנו. לאט לאט הפכה הדרך לקופצנית יותר וויתרנו על עליה דרך השביל לטובת עליה בתוך ערוץ הנחל. לאחר קטעי עבירות קלים הגענו לשביל העליון וחשבנו שעלינו על דרך המלך.
ואז הופיעה ערמת סחף שלא ממש השפיעה על כולם, חוץ מאלכס, שהתחפר והתיישב בתוכה. רצועות הגרירה נשלפו את חפירה יצא לאור, ותחילת עבודות מע''צ.
אחרי כשעה חולץ הויטרה והמשכנו לעלות עד למעברי שלג סבירים והפכו סבירים פחות, עד שהסתיימו בהעלמות השביל תחת כמטר שלג במרחק של 233 מטר ממעבר ההרים (כן, מדדנו) שממנו גולשים לאגם שלא הגענו אליו....
הסתובבנו ובמעקף גדול ירדנו מההר והמשכנו לעיירת המעיינות החמים לוטרה אופטיס ללינת לילה.
היום השלישי למסע בצפון יוון
מיד אחרי ארוחת הבוקר העפלנו למפלים של הר איטי, חצינו שדות והתחלנו טיפוס מלא הפתעות לכיוון מעבר ההרים של רכס איטי.
בתחילה היה נחמד, באמת נחמד, הכל נראה מבטיח...
ואז הגיע העץ ראשון שחסם את השביל, כולם מסתערים עליו ויחד מפנים אותו. עוד 100 מטרים ועץ שני שוכב, הפעם גם היותנו גדולים חסונים ושריריים לא עוזר לנו ואנו נאלצים לחבר את הגימני ברצועה, הוא מתאמץ יוצא עשן ולא זז העץ.
אץ לו רץ לו גימני נוסף אל הג'יפ הראשון לעזר - אחת שתיים נקשר ברצועה ומושכים השניים...
משוך ימינה... משוך שמאלה... ולא זז העץ.
אצה רצה הויטרה אל השניים לעזר - אחת שתים נקשרה לשניים וכולם ביחד. משוך ימינה... משוך שמאלה.. וסוף סוף זז העץ.
עולצים מעצם הצלחת העבודה הקבוצתית יצאנו להסתערות על השביל המושלג שהפך חלקלק ואז הגענו לגובה של מטר וחצי שלג - 134 מטרים ממעבר ההרים, (שוב בדקתי) ושם נעצרנו .
מעקף וירידה לעמק שם הפתענו את בעל המסעדה שרץ לקנות ירקות ומצרכים על מנת להכין לנו ארוחה דשנה, משם רגועים מקלוריות כנסנו לכיוון קרפיניסי ללינת לילה.
היום הרביעי למסע בצפון יוון
זה היה היום הרגוע ביותר בטיול עד כאן - בלי שלג, בלי נהרות מאיימים, בלי עצים על השביל...
אבל המון נוף מעל הצוקים של הנהר, מזג אויר נפלא ומנזר אחד מקסים.
אחרי ביקור במנזר ירדנו לנהר למסלול הליכה בין פלגי מים ומפלים, מלווים בחיוכו הגדול של זאביק, שלא הפסיק להדהים אותנו.
הגענו למפל הגדול ומשם למערה השחורה, מערת הפרטיזנים.
חזרנו לרכבים ועלינו על הצוקים מעל הנהר כשהמגמה היא פנדברכי, נהר הגשם הניצחי, כשהגענו רק האמיצים ביותר החליטו לרדת לכיוון המים ורק רותי אזרה מספיק אומץ ללכת בתוך המים הקפואים, לא מתוך בחירה אלא פשוט החליקה לתוכם.
אחרי פריסה קצרה, עלינו לכיוון דומניסטה לארוחת ערב מדהימה של צלי בשר וצלעות כבש בסגנון הררי - אותו דבר כמו כל צלעות כבש, רק שאוכלים אותן על הר.
מדושני עונג עם חיוך גדול וכפתור פתוח במכנסיים, חזרנו לקרפניסי לשנת הלילה.
היום החמישי למסע בצפון יוון
את היום הזה התחלנו באופטימיות בלתי מוסברת - במיוחד לאור זאת שאנחנו אמורים לעלות לרכס אגרפה בגבהים של 2700 מטר.
העליה התחילה בשמש חורפית נעימה, שהפכה לגשם טורדני, שהתחלף לגשם שוטף, שהתגבר לברד מטורף ש.... חד גדיא, חד חדיא... לבסוף עלינו עד מפולת השלגים הראשונה שלקחה את השביל איתה.
החלטנו לא להלחם בה ולהערים עליה דרך שביל עוקף, המעקף הוא דרך הנהר.
ירדנו לכיוון הגשר שמעל הנהר - כשלא ידענו שהוא משתף פעולה עם השלג בלתקוע אותנו - רק כדי לגלות שכבר אין גשר מעל הנהר.
ניסיונות פאתטים שלי לחצות את הנהר הקפוא בתחתונים לא הועילו לנו!
נוסף על הכל גם פנצ'ר ברכב של אורן ועתליה ומילוי אויר ברזרבי, הביאו אותנו לשעה מאוחרת, אז חזרנו עצבניים דרך שביל אחר לכיוון אחד הכפרים ושם הוצאנו את תסכולנו על ערימות צלעות כבש...
משם נסענו לקלמבאקה מתחת לצוקי המטאורה לשנת היופי במלון מקסים.
היום השישי למסע בצפון יוון
הוחלט שלא נסתבך היום! משהוא רגוע!!
אז לקחנו את הזמן במנזרי המטאורה וביקרנו בשניים מהם וכמובן התצפיות מדהימות על המצוקים והכפרים למטה.
במנזרים אולצו הנשים ללבוד את מיטב האופנה של המטאורה, בצורת חצאיות מנומרות שהלמו אותן בצורה מזעזעת. תוך כדי הביקור במנזר, חגי עשה טעות וצילם עם פלאש בתוך המוזיאון, דבר שגרם לתקרית דיפלומטית על סף ניתוק היחסים עם הנצרות האורתודוכסית.
משם דרך דרכים הרריות הקפנו את הר האולימפוס. בגלל הערפל הכבד יכולתי לספר להם שהוא שם - יכולתי לומר מה שאני רוצה, אפילו שזאוס משחק במטקות עם אפולו... אין להם ברירה אלא להאמין לי.
אז הגענו למעבר מים חמוד... אורן ואני רצינו לחצות אך חגי ואמנון הקימו אופוזיציה שסברה שמי שעובר מסיים את החצייה בים בגלל הזרם.
בסופו של דבר נשארו שני השפנים על החוף ואני ואורן חצינו את הנהר לצד שני.
עקב הצלחתנו ויותר חשוב מכך, עקב הבושה הצורבת של אמנון וחגי פתחנו אורן ואני בריקוד תרנגולות תוך קירקורים רמים לציון פחדנותם של השפנים - אתם יודעים מי.
להמשך יומן המסע עברו לדף 2 >>>
היום השביעי למסע בצפון יוון
יצאנו מלפטוקריה לאורך החוף המזרחי.
ארוחת בוקר בשטח פתחה את התיאבון לנוף ולשבילים המתפתלים מעל החוף, ובין מפלים ובריכות צלולות - אין ספק, זהו אחד הימים המוצלחים.
הכל טוב... האוכל, החברה, הנופים, השבילים, המפלים והבריכות וכמובן הקפה של יהושוע. מסלול כיפי כזה מזמן לא יצא לי לעשות.
אחרי טיפוס קצר לרכס (לא מושלג בפעם הראשונה) גלשנו לאגם קלרה, משם ירדנו לוולוס בירת פיליון ואז עלינו למלון של אלני בפורטריה על ההר המשקיף למפרץ.
ארוחת ערב יוצאת מן הכלל במקום יוצא מן הכלל, עם קבוצה יוצאת מן הכלל... מי צריך יותר מזה?
ואז ל מ י ט ו ת !!!
היום השמיני למסע בצפון יוון
יצאנו מפורטריה לטיפוס על הר פיליון ושוב..... שלג... אבל הפעם זה לא עצר אותנו ורק פיתה אותנו למלחמות שלגים כשכל המבוגרים הפחדנים בורחים לרכבים החמים ושני הילדים (גל ואני) מתפרעים בלי שליטה בשלג.
ואז פתאום כבה הסוזוקי ג'ימני של אמנון ולא היה מוכן להניע - המצבר ''הלך'' סופית.
גררנו אותו בין הכפרים בחיפוש אחר מצבר ו...כלום, אין למצוא מצבר אחר.
גם שיחה עם חברת ההשכרה בוולוס לא הניבה מצבר חדש - אז נטשנו את הרכב על החוף שיחכה לגרר והעמסנו את אמנון ורוני על המזדה טריביוט של אורית וזאביק - שידוך מעניין שהוכיח את עצמו.
ככה הגענו לתרמופולי - אתר מעיינות חמים מדהים ומוזנח, עם מים בטמפרטורה של 37 מעלות וסגולות ריפוי אדירות שמרפאות בעיקר את עקיצות היתושים השורצים במקום.
מתרמופולי קפצנו לאתר לציון הקרב של לאונידאס מלך ספרטה בפרסים - בו הצליח הוא ו-300 מלוחמיו לעצור במיצרי ההרים את צבאות פרס בדרך דרומה (וכן, גם את ציון תוצאות הקרב האבוד שלנו ביתושים).
נסענו לאתונה כשאירית מתריעה מפני איחור לטיסה וכולנו מתעלמים באלגנטיות ומרגיעים - שהכל יהיה בסדר...
כשהגענו לכמלה וורלה שאלתי אם יש רעבים בשיירה והתשובה הייתה: אולי משהו קל... רק סובבתי את פני והנה כל אחד עם ארוחה קלה בצורת סטייקים, קלמארי, שרימפסים, וצלעות כבש... וזו ארוחה קלה.
בגלל שכל כך מיהרנו הזמין כל אחד גם קפה בשביל להוריד את האוכל.
ואז אמרנו שיוצאים לדרך... ופתאום מדווחים בקשר ... שוב פנצ'ר ברכב של אורן (מה הוא עושה לצמיגים?).
החלפה מהירה עם הגלגל הרזרבי שלנו (שלו כבר קרוע מהפנצר הקודם) ויוצאים לדרך. אז מתברר שההגה מושך הצידה, עצירה, מילוי אויר והמשך דהירה לאתונה.
למטוס כבר הגענו עם הלשון בחוץ, אבל זה היה שווה את הארוחה וכמובן אירית צדקה...
סיכום המסע לצפון יוון - אפריל - פסח 2011
ראשית אני רוצה להודות לקבוצה המדהימה שיצאה איתי לטיול בשבילי יוון ההררית ואשר הגיעה למסע הישרדות מדהים בכל מה שהטבע העמיד בפנינו.
חבורה של אנשים שלא נתנה לשום פיסת שלג, גשם או נהר לעמוד בפני ההנאה הצרופה של טיול ייחודי ומיוחד.
אני מצדיע ומודה לכולם - לרוני עם הצחוק המתגלגל שמפרק כל קושי, לאמנון עם החיוך הגדול ועקשנות שכמעט ומשתווה לשלי, לאורן ששום דבר לא עוצר בעדו מתגייס ומוכן לעזור בכל דבר, לעתליה שהשלווה והרוגע שלה לא מצליחים להרגיע את אורן אבל את כולנו, כן, לאירית ששמרה על השפיות של כולנו והרימה את קול ההיגיון הבריא על נס, לזאביק שהוא גיבור אמיתי שלא מוותר על הזוית הטובה ביותר לצילום (צילומי הפרחים הם שלו), ליוני על כמות הידע הבלתי נידלה עם זויות שונות של הסברים והעשרה של כולנו., לרותי על הרוגע היד המלטפת והפרופורציות הבריאות, והסתכלות תמיד על חצי הכוס המלאה, יהושוע כמובן על הקפה הרצינות בהכנת הקפה וכובד הראש בשתייתו, והנינוחות בגרירות ובחילוצים, דינה שגיננה אותי ושמרה עלי מהתקפי לב ואיבוד השפיות, לאלכס שדאג שנשמור על כשירות מבצעית של חילוצים ובחן אותנו במהירות ויעילות החילוץ, לאתי שהייתה מודאגת מכך שאלכס מנסה לבחון אותנו, לגל שהיה כל כך כיף איתה ממלחמות השלג ועד לריצות על החוף (מצאתי מישהו ברמת המנטאליות שלי) וכמובן לחגי!!! שבלעדיו לא הייתי שורד את המסע הזה, שתמך ארגן והתגייס ראשון לעזור והתמוטט בבר אחרי 4 כוסיות ציפורו בלבד ונטש אותי לבד...
להתראות הטיולים הבאים.... היה לי מזה כיף אתכם!
האנשים של הטיול
האנשים של הטיול
האנשים של הטיול
האנשים של הטיול
האנשים של הטיול
האנשים של הטיול
תמונות הפרחים של זאביק
הפרחים של זאביק ויוון
קישור לגלריית התמונות שעלתה לאתר תוך כדי המסע ביוון
קישור לכל המסעות הבאים של האתר ביוון ובאלבניה
עם רכבים שכורים ו/או עם רכבים מהארץ
תגובות