היברידי, חשמלי ומה שביניהם - 2

בכתבה הראשונה בסדרה, למדנו מדוע יצרני הרכב כל כך להוטים לייצר מכוניות היברידיות וחשמליות. על פניו, המכונית החשמלית היא הפתרון האידיאלי להשגת היעדים הנכספים של חסכון בדלק ופליטת מזהמים נמוכה. אך כאן נתקלו בבעיה גדולה - עדיין לא הגיעו לפריצת דרך בייצור מצברים שיאפשרו טווח נסיעה סביר. פתרון הביניים נמצא במכונית ההיברידית, שכל המומחים תמימי דעים שהיא רק שלב זמני בהתפתחות המוטורית, וגורלה נחרץ להיעלם בשלב זה או אחר.

פירוש המושג היבריד הוא ''בן כלאיים'' וזה בדיוק מה שיש בכלי רכב היברידי: שילוב של שני אמצעי הנעה, האחד מנוע בעירה פנימית (בנזין או דיזל) והשני מנוע חשמלי. בכך משיגים שני יעדים: הקטנה מסוימת של צריכת הדלק ושל פליטת המזהמים, תוך שמירה על טווח נסיעה בלתי מוגבל.

ברכב היברידי המנוע החשמלי הוא הראשון שנכנס לפעולה ומביא לתזוזה ההתחלתית, כשהמנוע הרגיל מתחיל לפעול מאוחר יותר, כשהדרישה לכוח ולמהירות גדלה או כשהמצברים מתרוקנים. מבחינת הנהג, כל המערכת שקופה. מחשב הרכב שולט בכל הפרמטרים, מחליט מתי ייכנס לפעולה כל מנוע, והוא גם יודע לכבות את מנוע הבעירה הפנימית בעת שאינו נדרש, כמו בזמן עמידה ברמזורים או בפקקים. בהיברידיים של היום, התנועה אפשרית בכל שילוב: חשמלית בלבד, רגילה בלבד או שילוב של שתיהן.  

הפיתוח האחרון בתחום ההיברידי הוא בעצם רכב עם הנעה חשמלית, כשמנוע בעירה פנימית קטן משמש רק כגנרטור לטעינת המצברים. ברכב כזה עם הנעה 4X4 תמצאו מנוע חשמלי בכל גלגל, ללא צורך בחלקי ההנעה המקובלים: תיבת הילוכים, גלי הינע, ציריות. הכוח זמין מסל''ד אפס, אין מצב של הצלבה, אין צורך בנעילות. אמריקה, ורסנו! אגב, הראשון שהמציא רכב עם הנעה דומה היה פרידננד פורשה, עוד בתחילת המאה ה-20.

ככלל אצבע, כלי רכב היברידיים חסכוניים במיוחד בזמן נסיעה בתוך העיר, ופחות חסכוניים בנסיעות בינעירוניות. עד כדי כך, שלעתים רכב היברידי צורך יותר דלק בנסיעה בינעירונית מאשר דגם זהה המצויד רק במנוע רגיל, בשל המשקל העודף של המצברים, המנוע החשמלי ושאר המערכות.

לכאורה, פתרון מצוין למחסור בדלק ולזיהום המציף את האטמוספירה, אבל לא הכל ורוד: עלות הייצור של כלי רכב היברידיים גבוהה בהרבה משל כלי רכב רגילים, במיוחד בשל המצברים, וזה מתבטא כמובן במחיר לצרכן. אבל מה שמטריד יותר, הם הנתונים שעולים מכמה מחקרים שנערכו עד כה, לפיהם בסיכום הכולל, ''טביעת הרגל האקולוגית'' של רכב היברידי, החל מייצורו, דרך תחזוקתו לאורך השנים – ובעיקר פירוקו ומיחזורו כשהוא מסיים את חייו – לא נופלת מזה של כלי רכב רגיל וייתכן שאפילו עולה עליו.