השם באולר, בהקשר של כלי רכב, מוכר בעיקר ל''מורעלי'' תחרויות הראלי רייד. הסדנה הבריטית התמחתה בבניית רכבים תחרותיים, המבוססים על מכלולי לנד רובר. תחילה היה זה הטומקאט, אחריו הויילדקאט והדגם האחרון נקרא נמסיס. הרעיון היה לייצר רכב זול יחסית, עם מכלולים מוכרים, שגם מתחרה חובב יוכל להרשות לעצמו לרכוש ולתחזק.
לאחרונה נמכרה באולר לחברת CPP, הנמצאת בבעלותו של האוליגרך ולדימיר אנטונוב, שרכש לפני זמן לא רב גם את ספייקר והוא נמצא בהליכי רכישה של סדנת עיצוב הרכב האיטלקית זגטו (Zagato). עם שינוי הבעלות, מונה לבאולר מנהל חדש – סטיב הייווד, שהיה המהנדס הראשי של חברת לנד רובר.
המשימה הראשונה שקיבל הייווד היא לייצר רכב שטח מפואר, חוקי לכביש, שישמור על היכולות של רכבי הראלי רייד. נבנה כבר אב טיפוס, אבל עדיין לא פורסמו הנתונים הטכניים שלו. על פי התכנון של באולר, ייבנו מדי שנה כ-150 עד 200 כלים, כשתג המחיר – תחזיקו חזק – יעמוד על משהו כמו 250 אלף דולר. זה בערך כפול ממחירו של הריינג' רובר המדוגם ביותר, אבל אנטונוב מכיר טוב מאוד את החוג החברתי בו הוא חי ופועל, וככל הנראה יש לדעתו מספיק קונים שישלפו את פנקס הצ'קים וישלמו סכום עתק עבור הזכות לנסוע ברכב ייחודי כזה.
ואפרופו באולר, חברת סופקאט (Supacat) החלה לייצר דגם צבאי של הויילדקאט, המתוכנן כרכב סיור מהיר, למגוון שימושים. הרכב החדש אמור לסגור את המרווח שבין כלי הרכב הממוגנים והכבדים לבין הטרקטורונים בהם משתמשים היום בצבא הבריטי לפעולות סיור. בקיצור, חוזרים לתפישה של פעם, של כלי רכב קלי תנועה, שההגנה האמיתית שלהם בשדה הקרב היא המהירות.
ויילדקאט, הגרסה הצבאית
ויילדקאט, הגרסה הצבאית
תגובות