מונגוליה - חוצים את הדיונות של מדבר גובי

יוצאים לדרך הארוכה...

הרבה שנים חלמנו להגיע למרחבים האין סופיים, לשממה המוחלטת של מדבר גובי הגדול והנה זה הגיע. אותה חבורה (פחות או יותר) שחצתה את ים החולות הגדול של מדבר הסהרה (קישור), ואת הרי האטלס במרוקו (קישור) יצאה לדרך במטרה ברורה: חוצים את הדיונות של מדבר גובי!

מפת דרום מונגוליה, מדבר גובי ומסלול הטיול

מפת דרום מונגוליה, מדבר גובי ומסלול הטיול

היום הראשון: מאולן באטר עד לבאיין אונגול

הטיסה מהארץ למונגוליה עוברת דרך נמל התעופה הגדול של מוסקווה ומשם 6 שעות טיסה מזרחה מעל ערבות סיביר עד לשדה התעופה המיושן של אולן באטר. קבלת פנים ויוצאים משדה התעופה  בנהיגה עצמית עם הג'יפים (ניסאן פטרול). כביש מאוד משובש  מקדם את פנינו, יותר נכון את גלגלינו. זכר להיותה של מונגוליה מדינה דמוקרטית אבל בשליטה של מפלגה קומוניסטית ומאוד בירוקרטית ולמזג האוויר הקיצוני - בקיץ חם ובחורף קפוא. רב הדרך ''יותר עדיף'' לנסוע על השוליים מאשר במרכז הכביש בגלל הבורות והמהמורות ובתרבות הנהיגה המקומית ''כל דאלים גבר'' כך שלא כדאי לשחק ''צ'יקן'' עם נהג משאית או אוטובוס הנוסע מולך, במסלול שלך ועוד על השוליים... כמה עשרות קילומטרים על הכביש הראשי המשובש וחותכים לשטח - שבילי מדבר סופר מהירים, בהתחלה בין בתים כפריים ובהמשך לתוך השממה של המדבר. עצירה במאהל מקומי המיישן גבינות עיזים/גמלים/סוסים והמשך דרומה עד ל''גר'' הראשון - המאהל בו ישנו את הלילה.

תמונות היום הראשון: החשיפה למונגוליה

היום השני: נוסעים לתוך ההרים למקדש אונגי'

280 ק''מ לפנים בהתחלה שבילי מדבר מהירים ובהמשך נכנסו לתוך ההרים הגבוהים, בין נקיקי הנחלים, לשלוחות עליהם פזורים אוהלים ''גרים'' של נוודים מונגולים. עדר של גמלים שותים בבאר משך אותנו לעצור ולעזור במלכת השאיבה. לקראת ערב הגענו למקדש מוגן בלב ההרים - מקדש אונג'י. מוגן? אולי בפני האויבים של העולם העתיק, אבל לא בפני הסובייטים שהחליטו להרוס ולשרוף את המנזר הבודהיסטי. לאחר שיקום, פעיל מנזר אונג'י בחלקו ומאכלס נזירים הבאים ''לתת'' שנה מחייהם (רלוונטי לכל גיל) עבור האמונה הבודהיסטית בשקט ובשלווה.

תמונות היום השני: ללב ההרים והמקדש הנסתר

היום השלישי: לעמק הדינוזאורים

יצאנו ממקדש אונג'י ומהר מאוד עלינו על השבילים המהירים של רמת המדבר דרומה עד ליער של  מדבר גובי. טוב לא בדיוק עצים אלא שיחים גבוהים - אבל כמו שבמדבר כל קוץ הוא פרח, כך גם כל שיח הוא עץ. שבילים חוליים מובילים אותנו לעבר ''הגבעות הבוערות'' FLAMING HILLS - האש לא בוערת, אבל הצבע האדום חזק ובולט על רקע הלבן והצהבהב שמסביב. בעמק הדינוזאורים לא מצאנו שלדים או ביצי ענק, מלפני 100 מליון שנה - אותם אפשר לראות במוזיאונים באירופה. אבל כאן מצאו שרידים ממשיים של תקופת חיים שאיננה עוד...

תמונות היום השלישי: יער של שיחים, גבעות בוערות ועמק שכבר אין בו דינוזאורים

היום הרביעי: דיונות חול במדבר גובי

כמו רב המדבריות בעולם גם מדבר גובי אינו מכיל ברובו חול (דיונות) אלא מורכב מסלע. אבל בחלק הדרומי שלו (מתוך מונגוליה) קיימת רצועת חול צרה (בין ק''מ ל-8 ק''מ ברוחב) אבל ארוכה - ארוכה (כ-400 ק''מ). והיא מהווה מחסום/מכשול טבעי בלב המדבר. למי שלא מכיר או יודע היא נראית בלתי עבירה - ולמי שמכיר חול/דיונות וגם אוהב את האתגר ומוכן לשקוע עמוק בבוץ, סליחה בחול - זה האתגר האולטימטיבי. ניווט, בחירת ציר התקדמות, בחירת נקודת עצירה, ניהול שיירה, נהיגה נכונה, תפעול הרכב, חילוץ משקיעות ותקלות - הכול יש כאן ובשפע. אדרנלין בשיאו ותחושת הסיפוק אדירה. ואנחנו? אנחנו הגענו ששי אלי קרב, בתחילה בחרנו את הדיונה הגבוהה ביותר והעפלנו ברגל לפסגתה - חוויה מיוחדת - מומלץ בחום!!! ואחר נכנסנו לרכבים, חגרנו חגורות, הורדנו לחץ אוויר בצמיגים וחצינו את הדיונות מצד אחד לצד השני ובחזרה. יום של 165 ק''מ נהיגה הסתיים במאהל למרגלות הדיונות שאנחנו מחייכים מאוזן לאוזן - חוויה של פעם בחיים. חוץ מזה אפשר לכתוב ולספר כי הדיונות בגובי מיוחדות - מים זורמים בערוצי הנחל ועומדים באגמים שלמרגלות תלוליות החול הענקיות. ובכלל כל ''העסק'' הזה שאנחנו מכניסים את הרכב עמוק לדיונות, ללא חשש שניתקע, נראה מוזר מאוד למקומיים. שלא ממש מבינים מה חבורת הישראלים הזו נהנית מלשקוע בחול, לעבוד קשה, לדחוף, ללכת ברגל, להתאמץ בשביל לעבור מצד לצד.... ואחר כך עוד לחזור בחזרה (אז למה חציתם מלכתחילה???).

תמונות היום הרביעי: מעפילים וחוצים מצד לצד את הדיונות של מדבר גובי

היום החמישי: מים זורמים וקרח בלב המדבר

זה לא נשמע הגיוני אבל זה המצב! בלב הקניונים של מדבר גובי יש קרח!! הוא אמנם נמס בקיץ, אבל ביולי 2011 שהגענו לתחתית הערוץ עדיין היה בו קרח - כן, כן - מים קפואים במדבר!!! שלא לדבר על הדרך בה נסענו בתוך נחל זורם במי מעיינות והפשרת הקרח. אז רגע נסביר... בבוקר התעוררנו למרגלות הדיונות של יום אמש . ואת הבוקר פתחנו בנסיעה למרגלות הדיונות מזרחה אל הלא נודע שרק המפה אומרת שיש מעבר הרים אל עבר יול קניון. ואכן נמצא המעבר - מעבר צר בין סלעים ובו נחל זורם, העפלה לאוכף עם רוחות חזקות שלא אפשרו לנו לצאת מהרכב וירידה לתוך הערוץ, שהוא שמורת טבע, של יול קניון. בקצה הקניון ערוץ צר ובו קרח קפוא, במצב של הפשרה... מדהים! אבל רק צריך לזכור כי בשיאו של החורף יכול להיות כאן גם מינוס 40 מעלות (מדבר - קר בחורף!). היום הסתיים כמובן במאהל עם 175 ק''מ במד אוץ שרובם לאורך רצועת הדיונות האין סופית של לב מדבר גובי.

תמונות היום החמישי: רצועת חול ובקצה קניון מלא מים וקרח קפוא

היום השישי: מתוך המדבר הפתוח אל בינות הסלעים והערפל

300 ק''מ של שבילי מדבר מהירים עד מנדלגובי חלק מהשבילים כבושים, חלקם מעקפים בין ההרים, שלוליות של מים ובוץ והרבה ירוק מסביב. בערפל היורד על המדבר אנחנו נכנסים לשטח סלעי מקסים ומיוחד של באיין גאזאר. עוד 60 ק''מ של נסיעה מקסימה, גם אם לא ראינו הרבה, בין הסלעים מביאה אותנו למאהל הכי פשוט אבל הכי מקסים עד כה במונגוליה. פשוט קסם של מקום, הנחבא בין הכלים (הסלעים) עם אווירה של סוף העולם (טוב אנחנו באמת בסוף העולם).

תמונות היום השישי: מאהל קסום נחבא את הסלעים

היום השביעי: המעבר מהמדבר הצהוב-לבן לעבר ההרים הירוקים-חומים

בבוקר קר יצאנו מהמאהל הנידח והמקסים צפונה למרחבים הפתוחים. שמיים אפורים, שדות ירוקים ואגמים קטנים בצידי הדרך. הכול במונגוליה ענק - ורק חיתוך לכביש הקרוב הוא 170 ק''מ של נהיגה שחלקה בר בשטח בחיתוך לפי כיוון המצפן. בשעות הצהרים חצינו את פסי מסילת הרכבת הטראס סיבירית - קו הרכבת הארוך בעולם, למעלה מ-9,200 ק''מ, לרוחב של 8 אזורי זמן (8 שעות הפרש בין תחנת המוצא לתחנה הסופית) וכשבוע של מסע על הפסים.  בקו שעובר דרך מונגוליה (יש עוד קווים לרכבת) יוצאים ממוסקווה, חוצים את סיביר, חוצים את מונגוליה דרך אולן-באטר ומגיעים בסוף לסין. מיד לאחר שחצינו את המסילה נראה כביש האספלט שהוביל אותנו 70 ק''מ צפונה לאזור מיושב בפתחו של עמק תיירותי ומקסים. אחר הצהרים נכנסו למאהל השוכן למרגלות צוקי סלע אדירים ומתחתם שדות ירוקים ויערות קטנים של עצים (עד היום הזה, טרם ראינו עץ במונגוליה).

תמונות היום השביעי: מטפסים לחלק ההרי והירוק של מונגוליה

היום השמיני: ג'ינג'ס חאן והרבה ירוק בעיניים

יום רגוע שכולו ירוק ומים, מנזרים ופסלים, והרבה מאוד מונגולים מקומיים. את הבוקר המקסים התחלנו בנסיעה לתוך אחד הערוצים היוצאים מהעמק שבו ישנו. בסופו של הערוץ - מנזר עתיק, המחייב טיפוס במדרגות וגשר ולבסוף מנזר מגולף בעץ, עם כתובות בודהיסטיות והרבה מאוד שקט ושלווה. בהמשך חיכה לנו הפסל הענק של ג'ינג'ס חאן - אולי הפסל הגדול בעולם. הרבה כבוד והערצה למנהיג ''הכנופיה'' המונגולית שהצליח להקים את האימפריה השנייה בגודלה בעולם ולשלוט על עשרות עמים וארצות - מסין ועד סקנדינביה. לארוחת צהרים חיכו לנו נוודים מונגולים ששחטו לכבודנו עז וכבש - אל דאגה, לא אכלנו את הכול, ולמונגולים נשאר עוד בשר לשבועיים. בעיסקה שבה אנחנו הבאנו את המצרכים והשתייה והם את הבשר הטרי. לקח לנו כשעה למצוא אותם בשטח - וזה לא פשוט שהם מסבירים לך בטלפון מקרטע (טלפון קווי - אלחוטי) שהם נמצאים בעמק - מתחת לגבעה. מה שגרם לנו לא לפספס אף גבעה בדרך... ולמונגולים השאיר מספיק זמן לבשל את הבשר ב''ברביקיו'' מונגולי - סיר עמוס בחלוקי נחל ועליהם הבשר... נחשב למעדן! לעת ערב חזרנו לצוקים של עמק טרג' גם לטיפוס וגם לשינה במאהל למרגלותיהם.

תמונות היום השמיני: היסטוריה עוד מימי הביניים

היום התשיעי: מהשממה לצפיפות ולפיח של אולן באטר

על כבישים משובשים יצאנו מערבה לכיוון הבירה אולן באטר. ככול שהתקדמה הדרך, כך גברו השיבושים באספלט והתנועה נעשה צפופה ומטורפת יותר ויותר עד אשר נכנסנו לתוך המטרופולין של אולן-באטר. עולם שלישי מעורבב עם קידמה של עולם מערבי מודרני. מדרכות - כמעט ואין. ואם יש אז בורות בעומק של מטרים לא מכוסים. אספלט על חלק מהדרכים. בלאגן של חוטי חשמל, טלפון והכול בעירוביה. אבל מה - שפע של מקומות לשטיפת רכב והתושבים לבושים טיפ-טופ לפי צו האופנה ומצוידים בניידים החדישים ביותר - עולם מוזר! רכבים מכל הסוגים ומכול המינים - יפנים, אמריקאים, רוסיים ואירופאים גם יחד - וההגה? לא משנה איזה צד העיקר שיש. במונגוליה - כל הבא ליד, מכל דגם, מכל שנתון, בכל תקינה, גם אם אין תקינה, ולא משנה מאיזו מדינה - הרי זה משובח. מנזר ומקדש בודהיסטי בלב העיר המפויכת ולא רחוק ממנו בנין הפרלמנט שהוא גם בית הנשיא וגם משרד ראש הממשלה ובחזית יושב לו ג'ינג'ס חאן, כמובן. במלון סובייטי, המוגדר 5 כוכבים (כי כך הק.ג.ב אמר) במרכז העיר ישנו ולפנות בוקר משדה התעופה, ע''ש  - ג'ינג'ס חאן ניחשתם נכון , המראנו.

תמונות היום התשיעי: אולן באטר - בירת מונגוליה

אולן באטר 2

תם ולא נשלם...

תם ולא נשלם...

תודה ענקית למשתתפים, היה לעונג!

קישור לתמונות המיוחדות של יהודה ארמוני מהטיול