מזג אויר נוח ונעים למרות שסוף יולי, לוח זמנים שדופק כמו שעון שוויצרי, ארוחות מדוייקות עם ארומה יוונית משובחת, מלונות טובים ומפנקים וחבורה עם אינטראקציה.......קצת..... בקיצור – זהו אחד מהטיולים שכל מדריך מצפה לו - טיול מושלם.
צילמו: כרמי ברגמן ודרור בן נבט
צילמו: כרמי ברגמן ודרור בן נבט
היום הראשון
יצאנו משדה התעופה באתונה לאחר קבלת הרכבים מהרץ.
היום אני יודע למה קוראים להם הרץ - כי באנגלית זה דומה מאד ל-hurt , כואב, וזה כואב מאד לפעמים. אחרי הויכוחים הרגילים עם החברה קיבלנו את הרכבים וקדימה לרכס הליקונאס. תצפית על עמק טיבה והמפרץ הקורינתי ויורדים אל מנזר מקריוטיסאס שם קיבלו אותנו הנזירים בעוגיות ממתקים ומים קרים מן המעיין.
זה בא בזמן אחרי שנאלצנו להזיע בהחלפת הגלגל של יורם ונאוה. כשראינו את השעה פתחנו בנסיעה מהירה על מנת להגיע למנזר המדהים אוסיו לוקאס.
אחרי ביקור במנזר יצאנו לארוחת ערב ראשונה ביוון ובסוף היום הגענו לדלפי לטיול לילי וקפה על הטיילת.
היום השני
קמנו היישר אל העתיקות של דלפי. שם טיפסנו עד לאצטדיון היפהפה והשמור בצורה יוצאת מן הכלל. הבעיה היא שהוא נמצא גבוה מאד או גבוה מידי (עוד לא החלטתי), אבל זה לא עצר את החבורה האנרגטית (אני חייב להפסיק לקחת קבוצות עם כושר גופני ומוטיבציה).
ואז התחלנו להעפיל לרכס גיונה ובסוף הטיפוס מעל מעבר ההרים הגבוה התגלה לנו העמק ברוב הדרו עם אגם מורנוס (אגם התמנון) במרכזו. כחול כחול ומזמין מזמין, לא התאפקנו וגלשנו אליו לשחיה של אחר הצהריים במימיו הקפואים.
משם דרך השטח העפלנו שוב, הפעם לכיוון הרי וורדוסיה. למלון הרים קטן בפסגה עם נוף מדהים של רכסי ההרים היערות ובאופק האגם.
היום השלישי
קמנו אל הרכבים ומיד התחלנו לעלות על הפסגות הגבוהות של רכס וורדוסיה. העליה לא נגמרת , עד שהגענו לבקתת המפלט הקרובה לפסגת ההר.
שם לאחר הפסקת תה חם התחלנו לרדת לכיוון העמק דרך היערות ודרכים לא דרכים כשהיעד הוא דומניסטה, כפר קטן ושליו במרכז אברטניה (שוייץ של יוון) שאין דרך לתאר אותו חוץ מ-מגניב.
הסתערנו על החנות הקטנה והמטריפה של הכפר, שמכילה ממתקים ומטעמים מתוצרת מקומית, וכן, את כל הציוד הדרוש לצייד, מבגדי הסוואה ומגפיים ועד לנשקים וכלי משחית שונים. שם איבדנו את יורם לטובת צייד עתיקות. אי אפשר היה להוציא אותו משם אלא רק לאחר הבטחה, שבועה ונדר שנחזור לשם מחר על הבוקר.
אחרי נסיעה של כמה דקות ביער בשביל צר הגענו למלון שבנוי כולו מעץ עם חדרים מפנקים, ואולגה, בעלת הבית שדאגה לכל דבר וטפלה בנו במסירות.
היום הרביעי
בבוקר קימתי את ההבטחה ולקחנו את יורם להשלים ציוד בחנות העתיקות. קנינו אוכל לארוחת צהריים ומיד לשבילים לכיוון פנדברחי – נהר הגשם הניצחי. אחרי נסיעה של כשעתיים על צוקי הנהר, ירדנו בשביל מתפתל וקופצני והחננו את הרכבים על גדת הנהר. לבשנו את בגדי הים וקדימה להליכה בנהר. בנהר הולכים כקילומטר לכל כיוון מלווים בזרימה מדהימה של מים צלולים, מפלים מכל עבר וקריאות צהלה ואושר של עליזה.
באמצע הנהר, לא זוכר מה קרה, כנראה אמרתי משפט לא חכם על הקור של המים וזה הדליק את עליזה שמיד פתחה במלחמת השפרצות קפואה וחסרת פשרות שלא השאירה לי ברירה אלא להשיב מלחמה. רטובים ומותשים חתמנו על הסכם הפסקת אש / מים בחיבוק רטוב גדול.
בהמשך הנהר פגשנו במפלי הגשם, מקום פשוט מקסים!!!
אם יש גן עדן הוא נראה ככה... מים מטפטפים מכל קירות הקניון וההליכה במים היא כמו בגשם שוטף. לא יכולנו לעזוב אבל, ארוחת הצהריים קראה לנו ואנחנו באים כשקוראים לנו.
בזמן שכולם דשדשו בנהר, יונה ואני הכנו פריסה בשטח של כל טוב. סלטים יוניים עם שמן זית, נקניקים, גבינות ושאר מטעמים.
אחרי הארוחה מדושני עונג התחלנו לטפס למעבר ההרים הגבוה - 1500 מטר בעליה כמעט אנכית. ומשם לקרפניסי למלון.
היום החמישי
על הבוקר התחלנו בטיפוס לרכס א-גראפה. רכס גבוה מאד שבו מתחרים במרוצי הכאמל טרופי. הנסיעה על קצה הצוקים כל הזמן מעל גג העולם. הנופים פשוט עוצרי נשימה וגם הגובה... הנסיעה מאתגרת על הרכס וקו פרשת המים מגלה נופים מרתקים משני צידי הרכס.
קרוב לשיא הרכס, בגובה של 2500 מטר מגיעים למעיין האדום, מעיין שמימיו אדומים זורמים מתוך הסלעים. המים מקבלים את צבעם האדום מן הסלעים המחומצנים שצבעם כצבע החלודה, מראה מוזר אך טעם המים טוב מאד.
אחר כך התחלנו בירידה ארוכה לאגם פלסטרנו ושם ישבנו לקפה קר ולרגיעה בבית הקפה שעל שפת האגם ואז יצאנו לכיוון קלמבקה שלרגלי המטאורה.
היום השישי
לקום אל מול צוקי המטאורה זו חוויה מרגשת בכל פעם מחדש. העפלנו למנזר הגבוה ביותר- מגאלו מטאורה. המקום מרתק! כלים עתיקים, מוזאונים לתולדות יוון והאזור ומרפסות תצפית מדהימות לכל כיוון.
הבעיה היחידה היא מספר המדרגות, אבל, כמו שציינתי מוקדם יותר העליה מפריעה רק לי, כי כל השאר דילגו כאיילות עד למנזר. י
ום המנזרים הוא יום מנוחה, ולכן בנסיעה על הכביש נסענו לכיוון האולימפוס - משכנם של האלים. לא התאפקנו וניכנסנו לנהיגת שבילים מהירה, טוב שהשבילים נגמרו בסופו של דבר, כי החברה נכנסו לאוירה של ראלי עם זריקות זנב והחלקות. על פסגת האולימפוס עשינו תצפית ומשם לכיוון המלון הים והמלון התלוי מעליו כמו מרפסת נוף מהממת.
התקלחנו ונקיים ויפים ירדנו לשפת הים לארוחת דגים ומאכלי ים מהטובים שיש. מתנדנדים מהאוכל והיין עלינו בחזרה להר אל המלון לשנת הלילה.
היום השביעי
אנחנו קמנו... אבל המארחים לא.... לכן חיכינו קצת עד שקיבלנו את ארוחת הבוקר ויצאנו לדרך באיחור קל.
היום נסענו לאורך הצוקים מול הים. רגע אחד אנחנו בתוך יער דולבים ורגע אחר כך על המצוק מעל הים. לאחר מספר הפסקות הגענו למסקנה שאנחנו זקוקים להפסקה. אז עצרנו על חוף הים לאבטיח קר וטוב. לדברי המוכר האבטיחים ביוון מגיעים מישראל, והמסקנה... כנראה צריך להרחיק עד חופי צפון יוון כדי לקבל אבטיח טוב...
לאחר טיפוס על רכס אוסה גלשנו לכיוון וולוס, בירת חצי האי פיליון ומיד עלינו לפורטריה למלונות בוטיק קטנים וחמודים. את ארוחת הערב כמו תמיד אכלנו אצל אלני במסעדה שלה בצל דולב ענק וליד המעיין הזורם.
היום השמיני
מיד כשקמנו התכנסנו אצל אלני לארוחת הבוקר. אם ארוחת הערב הייתה טובה אז ארוחת הבוקר הייתה מושלמת.
התחלנו לעלות להר פליון כשבדרך בתצפית על המפרץ סיפרתי לקבוצה על מאורעות האזור ועד כמה משפחתי קשורה למקום. היה מרגש מאד.
גלשנו מהכפר חנייה לחוף המערבי ולמילופוטאמוס. חוף שחצוי באמצע על ידי קיר סלע ענק ופתח קשתי מחבר בין שני החופים המקסימים.
כשעלינו המחוף שמתי לב שהבנות משוחחות עם אישה יווניה, התקרבתי אליהן ואז לתדהמתי גיליתי שהאישה היא דודתי מאתונה... נשיקות, חיבוקים ומפגש גם עם הדוד בטברנה על הצוק כמה כוסות ציפורו ופרידה מרגשת ואנחנו כבר בדרכנו לחוף הדרומי לארוחת צהריים של דגים בטברנה על המים.משם מתחילה הנסיעה הארוכה דרומה דרך האתר של המעיינות החמים בתרמופוליי ואנדרטת הזיכרון לזכר הקרב שניהל ליאונידאס מלך ספרטה ו-300 מחיילי משמר המלך בצבא הפרסי.
נסיעה נינוחה על האוטוסטראדה לאתונה ואנחנו כבר שוב בשדה התעופה.
סיכום
אני רוצה להודות לקבוצה שהייתי עד להתגבשותה המדהימה במשך הטיול. מאוסף של יחידים לחבורה אחת מקסימה.
כרמי- על התמונות, הציניות וחוש ההומור ברגעים לא קלים.
רבקה- על התמיכה, הנינוחות והרוגע .
יורם- שכל חפץ עתיק מוציא אותו משיווי משקל.
נאוה- על שיחות הנפש ברכב אחרי שגירשנו את יורם.
רמי- על האנרגיות הבלתי נגמרות.
רות- על הגיזברות, הצילומים ושתמיד שמרה אותנו עם הרגליים על הקרקע.
מיקי- על שיחות אין ספור וסיפורים מקסימים.
יונה- על השפיות והליווי בנסיעות הליליות, ותודה שחלקת איתי חוכמת חיים.
ועליזה- על הכל, פשוט הכל, את מדהימה ואני אוהב אותך הרבה הרבה הרבה....
להתראות בטיולים הבאים.
קולאז' קבוצתי - צילומים ועריכה: כרמי ברגמן
קולאז' קבוצתי - צילומים ועריכה: כרמי ברגמן
תגובות