אחרי הריון ארוך, יש לפיז'ו סוף סוף את השילוב המתבקש של דיזל וחשמל – פיג'ו קרוסאובר בהנעה כפולה.
נעים להכיר: פיז'ו 3008 היבריד4.
בשנת 2008 הציגה פיג'ו בתערוכת פריז את ה''פרולוג היבריד4'', רכב תצוגה שרמז בצורה מדויקת למדי על מראהו של ה–3008, רכב הקרוסאובר של החברה. הרכב הציג חידוש עולמי ביחידת ההנעה, שילוב בין מנועי דיזל וחשמל - עד אז כל כלי הרכב ההיברידיים (אם מתעלמים לרגע ממשאיות) התבססו על מנועי בנזין, והתעלמו מיתרון צריכת הדלק המובנה של מנועי הדיזל. הסיבה לכך היא כמובן כסף - מנוע דיזל אומנם חסכוני יותר, אבל גם יקר יותר לייצור, כשמוסיפים על זה את העלות הנוספת של המערכת החשמלית, קשה מאוד לייצר רכב במחיר תחרותי.
אבל כנראה שאצל פיג'ו לא שיחק רק ההיגיון הכלכלי. החברה שמזוהה כל כך עם מנועי דיזל (שני שליש מהמכוניות שמייצרת החברה מונעות בסולר!), והיתה ממובילי המאבק היח''צני באירופה נגד הרעיון ההיברידי, לא יכלה כנראה למחול על גאוותה לחלוטין וללכת בנתיב שסללה טויוטה. מצד שני, היא לא יכלה להתעלם גם מהדרישה הציבורית ליחידות היברידיות ומהתרומה שיש לטכנולוגיה על תדמית החברה. לכן קמה ומצאה נתיב שיאפשר לה להיות גם מקורית ופורצת דרך וגם להצטרף לטרנד הלוהט - דיזל היברידי.
למרות שעברו שלוש שנים (בדיוק) מאז הוצג הקונספט, מפתיע לראות כמה מעט השתנו הנתונים הטכניים - ההספק הכולל עדיין עומד על 200 כ''ס, והוא עדיין מורכב מ–163 כ''ס המופקים ממנוע הדיזל המוכר של החברה (בנפח 2.0 ליטר) ו–37 כ''ס שנתרמים על ידי מנוע חשמלי סינכרוני המותקן אינטגרלית בסרן האחורי רב החיבורים. בין מנוע הדיזל למנוע החשמלי אין שום חיבור מכאני, בניגוד לתצורה המקובלת, ורק כבל חשמל מחבר בין יחידות ההנעה. אחד היתרונות של ההפרדה המוחלטת בין מנוע השריפה הפנימית ליחידה החשמלית היא מודולאריות מובנית, המאפשרת גמישות רבה בבחירת המנוע הראשי ובהתאמת המערכת לפלטפורמות השונות של המותג
הסוללות נשארו נאמנות לטכנולוגית הניקל–מטאל ולא עלו על הגל החדש של סוללות ליתיום יון. לדברי המהנדס שהיה אחראי על פיתוח המערכת, סוללות הניקל–מטאל מציעות טכנולוגיה מוכחת יותר ותמורה טובה יותר לכסף לשימושים היברידיים. הסוללה - 50 ק''ג, 1.4 קילו–וואט/שעה - יושבת מתחת לרצפת תא המטען, וגוזלת כ–15 ס''מ מגובהו, אבל עדיין משאירה תא מכובד בנפחו. המצברים נטענים במהלך בלימה, או באמצעות אלטרנטור מחוזק בהספק של 8 קילו–וואט, שמשמש גם כסטרטר של מערכת העצור–סע הסטנדרטית. בין מנוע הדיזל לגלגלים מתווכת תיבה רובוטית בעלת שישה הילוכים המוכרת מה–C4 פיקאסו בגרסת הליסינג.
ההבדלים העיצוביים, למרבה הפלא, קלים מאוד - אין במפתיע כיתובי ''היבריד'' בולטים על המרכב, ורק חדי עין ישימו לב להתווספות לדים ליחידות התאורה. בפנים ההבדלים מעט בולטים יותר, אם כי עדיין מתונים מאוד - ''מד כוח'' במקום מחוון סל''ד והסבת הבורר העגול ליד בלם החניה מבחירה בין מצבי ''שטח'' שונים לארבעה מצבי פעולה של המערכת ההיברידית - אוטומט, ספורט, ZEV (רכב נטול פליטה) ו–4x4. כי כן, אם עדיין לא הבנתם, הגלגלים האחוריים מונעים על ידי המנוע החשמלי והופכים את הרכב לכפול הנעה.
אבל אל תתנו להנעה הכפולה לבלבל אתכם. למרות שאנשי החברה דאגו לנו לארגז חול קטן (לא, באמת - שפכו משאית חול באמצע השביל ויצרו ''מכשול עבירות'' באורך חמישה–שישה מטרים) בו יכולנו להיווכח במו–עיננו כי הגלגלים האחוריים אכן מונעים, לא מדובר בכלי עם איזה שהן יומרות שטח. ולא בגלל מערכת ההנעה, אלא בגלל המתלים - אלו עדיין קשים מאוד (אולי אפילו יותר מב–3008 הרגיל) ומתקשים להתמודד עם שינויים בגובה המשטח. נסיעה בשבילים שאינם מפולסים לחלוטין היא חוויה לא מלבבת בכלל.
אז אחרי שהשארנו את רעיון השטח מאחור, נשאר לבדוק את התפקוד על הכביש, ובעיקר את צריכת הדלק. במיוחד לשם כך הגדירו מארגני ההשקה מסלול עירוני שתפר הלוך וחזור את דינר (בה ישנו) - עיירת חוף מנומנמת בעלת תוואי מישורי למדי ומעט מאוד תנועה. צריכת הדלק שהשיגו אנשי החברה במסלול היתה 3.8 ליטר למאה קילומטר, והם סיפרו בגאווה כי עיתונאי באחד הסבבים הקודמים הצליח להתעלות עליהם ולהגיע ל–3.7 ליטר למאה קילומטר. אחת מחולשותי היא שקשה לי מאוד לסרב לאתגרים מהסוג הזה. וכך, לאחר עשרים קילומטרים של נהיגה פלגמטית כל כך שגרמה אפילו לנטיפים להראות פזיזים, וגררה מחאות אלימות מצד זקנים בקלנועיות, המטרה הושגה, ואנו גלשנו חזרה אל מגרש החניה של המלון כשמחשב הדרך מודיע בגאווה על צריכה ממוצעת של 3.5 ליטר למאה קילומטר. כמעט 30 קילומטר לליטר - מרשים מאוד...
בנהיגה נורמאלית יותר, אם כי עדיין רגועה, מתקבל נתון של 20 ק''מ לליטר, שהוא עדיין מכובד, וטווח של קילומטר ומשהו על חשמל. תיבת ההילוכים הרובוטית מתפקדת טוב יחסית בנהיגה רגועה כנראה בזכות המנוע החשמלי ששומר על הדחף, אבל תחת לחץ היא עדיין תנפק מדי פעם העברות גסות ולא נעימות. הביצועים נאים בהחלט, אם כי קשה להגיד שהרכב מרגיש הרבה יותר נמרץ מגרסת הטורבו–בנזין שנמכרת בארץ, אבל במחיר של רעש מנוע נוכח יותר. ואם במהירות נמוכה קשה להרגיש את תרומת המנוע החשמלי בלי השוואה ישירה לגרסת הדיזל הטהורה, הרי שמעל 120 קמ''ש אין מה להרגיש - המנוע החשמלי לא מתערב במהירות גבוהה. מנגנון הטעינה בבלימה לא נמנה כנראה על היעילים, וגם בקטעי ירידה לא הצליח למלא את המצברים לחלוטין, אבל מייצר שפע של ''בלימת מנוע''.
התנהגות הכביש מרוויחה מהמתלים הקשים ששומרים את האוטו מאוזן יחסית, ולמרות תוספת המשקל מאחור שומר ה–3008 על האחיזה הגבוהה וההתנהגות הניטראלית גם בגרסתו ההיברידית. ההגה מדוייק ובעל משקל סביר, אבל מנותק לחלוטין - יש שותפות טובות יותר לנהיגה ביום סתיו בהיר בכבישי בריטני המסולסלים...
הגרסה ההיברידית תשווק בצרפת במחיר הגבוה בכ–15% מזו של גרסת הדיזל הרגילה והיא נהנית מהטבת מס בצרפת. אבל בארץ המצב שונה - נוסחת המיסוי הירוק לא חובבת דיזלים, וממקמת את ה–3008, למרות צריכת דלק טובה משל פריוס, בדרגת זיהום 4, שאינה מזכה אותו בהטבת המס השמורה למכוניות היברידיות. עקב כך מעריכים אנשי היבואן כי מחיר הרכב בארץ - ויש להם כוונה להביאו - יעמוד על כ–200,000 ש''ח, כ–20% יותר מגרסת הבנזין - הפרש מחיר לא מבוטל עבור גרסה שיתרונה המשמעותי היחיד הוא צריכת הדלק, אבל נופלת מאחותה בתחום החשוב של עדון ונוחות.
מנוע מנוע 4 ציל', רוחבי, 1997 סמ''ק תזמון גל זיזים עילי כפול, 16 שס' הספק/סל''ד 163 כ''ס/3750 מומנט/סל''ד 30.6 קג''מ/2000 מנוע חשמלי: 37 כ''ס ו-20.4 קג''מ מרכב תמסורת הנעה כפולה לא קבועה, רובוטי, 6 היל' מתלים קדמיים מקפרסון, מוט מייצב מתלים אחוריים רב חיבורי, מוט מייצב בלמים ק'/א' דיסקים מאווררים/דיסקים מערכות עזר ABS, ESP צמיגים 225/50-17 מידות בסיס גלגלים 261.3 ס''מ אxרxג 436.5x183.7x163.9 ס''מ משקל 1808 ק''ג תא מטען 354 ל' מיכל דלק 60 ל' ביצועים מהירות מרבית (יצרן) 191 קמ''ש 0 ל-100 קמ''ש (יצרן) 9.1 שנ' צריכת דלק (ממוצע יצרן) 25 ק''מ/ל' דרגת זיהום 4 מחיר מחיר משוער כ-200,000 ש''ח ציון מבחן ריסוק (E–NCAP) --> --> --> --> --> בטיחות מבוגרים 86% בטיחות ילדים 81% הולכי רגל 31%
1 תגובות
1
אורח/ת - יובל
21 באוקטובר 2020 ב 19:13
מעולם לא הגיעה לארץ
כתבה מיותרת
תגובות