מעבר לים אבל בשכונה שלנו

שוב החלטנו שחייבים לצאת מעבר לים, עם הדיסקברי שלנו כמובן אלא מה, מאחר וסגרו לנו את תורכיה, בחרנו את קפריסין, לא נעים להודות, קצת כברירת מחדל- לאן אפשר להעביר את האוטו באנייה ובלי בעיה?

אז זהו, שיש בעיה, אפילו גדולה. המסע שלנו החל בוויה דולורוזה של נמל חיפה- תהיה אוניה, לא תהיה אוניה, כשהתברר בסוף שיש העמסנו את הדיסקברי הישן והטוב שלנו עם משחקים, ציוד צלילה לחובבים, המוני ספרים, גיטרה אחת והמון דיסקים של מוזיקה וסרטים.

אבל.... יום לפני הההפלגה התברר לנו שהשמחה היתה ממש מוקדמת כי בעצם אין אוניה...לאחר היסטריה ואיבוד עשתונות נמצאה אפשרות לשלוח את הרכב במכולה, שתעלה לנו פי ארבע מבחינת עלות, תדרוש מאיתנו לרוקן את הגג ולהעבירו לפנים האוטו וגם לרוקן את מיכל הדלק. רגע לפני שכבר סגרנו, סלאמיס התחרטו והחליטו לשלוח בכל זאת אוניה.... אבל באיחור של מספר ימים. איזה לחץ. לא נורא חשבנו, נמתין לרכב בעיר הקיט והנופש המבטיחה- לרנקה (חחחחחחחחחחחחחח...).

כבר בדרך משדה התעופה בלרנקה הנוף נראה לנו מעט מוכר- שדות צהובים, חום אימים וים.

כדי לחכות לרכב עד שיגיע מהארץ, הזמנו מלון דירות מתפורר עם בריכה מתפוררת וריהוט מתפורר בעיר מתפוררת. כל ספרי התיירות מהללים ומשבחים את טיילת הדקלים המפורסמת (המתחרה בטיילת הדקלים של מיאמי ביץ' בלבד), ובפועל מורכבת ממספר דקלים יבשים ומעמידה את השדרה של מקווה ישראל כאחד מפלאי עולם.

למחרת בבוקר, החלטנו שבשלה השעה לעבור לצד התורכי.

במעבר הגבול נתקלנו בהפגנה שקטה של יוונים נגד הכיבוש התורכי- מיד שאלנו את עצמנו מאיפה זה מוכר לנו, והתברר לנו שהתורכים הם כובשים בעצמם.... וכבר חשבנו על משט משלנו לקפריסין התורכית.

ניסינו להבין באמת למה מקום כל כך קטן מחולק לשתי מדינות עם גבול. לפי הסיפורים- באי תמיד חיו תורכים ויוונים די בשלום תחת השלטון הבריטי וגם מעט אחריו, עד שהחלו אי- הבנות, יוון איימה להתערב, תורכיה התערבה, הייתה מלחמה וכל התורכים ברחו לצד הצפוני והיוונים לצד הדרומי וזהו. לא עד הסוף הבנו מי התחיל ולמה וכמו תמיד זה גם לא משנה. כיום התורכים שולטים בצד הצפוני של האי- כשליש ממנו והיוונים נשארו בצד הדרומי כשני שליש מהאי כאשר העיר ניקוסיה מחולקת עם גבול במרכזה, סיפור כל כך ישראלי.

במעבר הגבול ניגש אלינו תייר בריטי קטן עם מצלמה גדולה ושאל אם זה הרכב שלנו, כאשר ענינו בחיוב זכינו בתגובה- איט איז סו פאקינג קווול – עשה לנו את היום.

בחלק התורכי שנקרא- הרפובליקה התורכית הצפון קפריסאית גילינו ארץ חדשה, פחות מתקדמת, מאד מסבירה פנים, אוכל טוב ופשוט... נסענו ישר לעיר פאמגוסטה- עיר חוף מבוצרת עם חומות ברוחב שמונה מטרים. העיר העתיקה מדהימה ביופיה. בעיר שרידי מבנים, כנסיות מרהיבות שחלקן שינו מגמה והפכו למסגדים מפוארים. חלק גדול מהתושבים גרים בתוך החומות במבנים שנראים מתפוררים לגמרי אבל מלאים חן. גם אנחנו מצאנו מלון שבעצם משמש אכסניה עם ריח של קטורת במסדרונות החשוכים למדי, תקרות גבוהות, ותחושה שחזרנו מאתים שנה אחורה. מקום כל כך מפתיע ומשפחתי ואפילו- היה חיבור לאינטרנט. אחרי ימי השטח הגילוי הזה היה משמח ביותר עבור הילדים.

הטיול המשיך בנסיעת שטח שהעפילה לרכס קיריניה הקרוי של שם העיר הגדולה שלמרגלותיו ולחוף הים שעוד נגיע אליהם. הרכס מגיע בשיאו לכ- 950 מטר ומספק תצפיות גם לצפון וגם לדרום. הרכס כולו מנוקד במצודות עתיקות – מצודת קנטרה, מצודת בופובנטו ומצודת סן הלריון המרשימה. שרשרת המצודות על הרכס שימשה להגנה על החוף הצפוני של קפריסין במניעת תנועת אויב מדרום וכתצפית צפונה למרחקים. כשהאויב הגיע הדליקו החיילים במצודה מדורות ומדורה אחר מדורה העבירו את המסר מהחוף המזרחי ועד לקיריניה בחוף הצפוני. הדגמה חיה בסרט שר הטבעות....

מאחר וחווינו את החום שבחוף החלטנו להישאר על ההר ולישון ביער. לינת השטח באזור התבררה כבחירה מוצלחת ביותר- בקפריסין כמעט אין קמפינגים מסודרים (וגם אלה, לא שווים הרבה), אך מותר לישון כמעט בכל מקום. בשלב זה הבנו שכדאי למצוא מקומות פיקניק המסומנים במפה, בהם עצים ברזי מים ושולחנות המספקים נוחות מסוימת.

מקלחת שטח בצילו של הדסקברי עברה ללא קושי, ואת הערב העברנו במשחקי חברה, ארוחה וסרט- הכל כלול.

למחרת המשכנו על הרכס מערבה ודרך השטח ירדנו דרומה ומיד העפלנו שוב לרכס לחלקיו הגבוהים כשעל המדרון מצוייר בגודל עצום הדגל של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ולידו כמובן- דגל טורקיה, כדי שנדע בוודאות מי בעל הבית. התחלנו לגלוש מהרכס צפונה אל החוף והגענו אליו בדיוק כאשר יצאה משלחת מתנדבים למען שמירה על צבי הים. מיד הצטרפנו לעשרות הבריטים שליוו אותם וחווינו חוויה מדהימה של בקיעת צבי ים על החוף.

המלון שמצאנו שוב שימח מאד את הילדים ולא בזכות הבריכה אלא כמובן, בגלל האינטרנט...

בבוקר יצאנו אל העיר קיריניה שמרשימה לא פחות מאחותה פמגוסטה. כניסה יחידה לעיר על גבי גשר ועיר מבצר תחומה מכל עבריה בחפיר ענק שבודד אותה. העיר שוכנת לרגלי הר חמשת האצבעות ונחשבת לעיר היפה ביותר בקפריסין. והיא באמת כזו. הסיור בה מגלה נקודות חן בכל פינה. בכלל, התורכים נותנים הרבה יותר כבוד לאתרים היסטוריים. נראה כאילו בצפון שימור האתרים הוא למען הדורות הבאים וההיסטוריה עצמה ובדרום הוא בשביל לעשות רווחים.

את הנסיעה לאורך החוף הצפוני עד לקצה הצפון מערבי של האי לקייפ קורמאקיטיס מלווה כביש מתפתל מול הים שהופך לשביל מהיר ומשם עד לקצה על שביל נחמד לחופו של הים. השפיץ הזה סוער יותר מכל חוף אחר בקפריסין. הנופים התת מימיים מדהימים אבל תוך שניות נסחפנו לעומק הים ונאלצו לצאת מיד.

החלטנו לפצות עצמנו בחופים החוליים והמקסימים של הצד המערבי- אחרי נסיעת שטח מתעתעת ובירבור בין שבילים (אין כיף גדול יותר מללכת לאיבוד!), בכל פעם שנדמה היה לנו שמצאנו את השביל אל הים הוא נגמר באופן פתאומי וללא הודעה מוקדמת. מה שגרר בכל פעם עצירה לאוכל כדי להרגיע את יגוננו . והרי ידוע שסנדוויץ' טוב מרגיע כל דבר כמעט.

לבסוף הגענו לחוף חולי מדהים נקי ומקצה לקצה ריק. שחיה של שעתיים ונסיעה לעיר לפטה ללינה.

למחרת הדרמנו עד לגוזליורט – בירת החבל הפורה של קפריסין, שם מגדלים בעיקר הדרים ותות. כשבאים בעונה המתאימה אפשר גם ליהנות מהם.

בדרך עברנו דרך סולי שבה עתיקות של פסיפסים מיוחדים במינם וביופים ותיאטרון שמקיים הופעות עד היום. תצפית מהאזור מאפשרת מבט של כל הים וחצי האי קורמאקיטיס שממול. לאחר מכן עברנו דרך אתר פרה היסטורי הממוקם על פסגת הר עם נוף מתוך גלויה ושמו ווני.

ירדנו משם לכפרים יזילירמאק ולמניטיס וממש ליד הכפרים, קרוב מאד למקום בו עובר הגבול עם הדרום מצאנו אי קטן שהתקשינו להגיע אליו אבל לא ויתרנו, עקפנו מחסומים של הצבא התורכי (בשקט בשקט...). והתגמול למאמץ היה בצלילה עד לאי כאשר סביבו עושר של דגים. מזל שהתעקשנו.

את הלילה העברנו ממש על שפת הים, בתוך חורשת איקליפטוסים- תודות רבות לבריטים בזמנם שביקשו לעצמם קצת צל...

לסכום:

במבחן ההשוואה בין צפון קפריסין התורכית לדרום היווני- הצפון הוא כל מה שהדרום הוא לא. וטוב שכך. הצפון מרגש, מעניין, מסביר פנים ועוטף בטבע מדהים, האנשים ישירים ונעימים. הכפרים קסומים והנופים משרים רוגע. הדרום לעומת זאת בנאלי, קר ומנוכר והטבע נשלט בידיים פרטיות שגובות עליו כסף רב. ובכלל ההרגשה היא שמהרגע שהגעת חשבון הבנק שלך שייך לכווווולם כל זה למעט הטרודוס והאקמאס ועוד פינות חמד, שם האנשים כמעט ולא נמצאים והטבע יכול להתקיים בעצמו ובלי הפרעה.

אחרי כחודש של טיולי עומק בקפריסין ומפגש עם התרבות האנשים והאוכל, אפשר לבשר על עוד יעד מקסים לטיולי שטח ממש מעבר לפינה, או כמו שהילדים אמרו בסיכום הטיול- היה ממש אחלה, ועשו לייק על הטיול.

וכשאתם מתכננים את הטיול שלכם לקפריסין אל תוותרו על הצפון ולא תתחרטו.

בקרוב מסעות לקפריסין, לצפון ולדרום, עם רכבים שכורים ורכבים מהארץ.