חווייה אחרת - טיול ג'יפים באמצע השבוע

כבר שנים רבות שאנחנו מטיילים בצוותא באמצע השבוע. ה''אנחנו'' הזה כולל, בהרכבים משתנים, את רעייתי, עדי, את בת הדוד שלה, אורית, את גיסתנו טלי ואת גיסתנו השנייה, אילנה. מדי פעם מצטרפים אלינו גם אחרים, אבל זה הגרעין הקשה.

במקרים רבים לא תכננו מסלול מסודר, רק קבענו כיוון כללי ויצאנו לשוטט בדרכים היפהפות של ארצנו, שרובן שוממות באמצע השבוע. גילינו כך לא מעט מקומות מדהימים, שלא כולם נמצאים על מפות הטיולים הסדורות.

החוויה העיקרית של יום כזה היא ניקוי ראש כללי, אוורור המדפים המאובקים של המוח ובוסטר אדיר של חמצן. חוזרים הביתה ולעבודה, מלאים ברעיונות, נמרצים יותר מאי פעם ובעיקר מאושרים.

השותפות שלי לטיולים

לפני מספר שנים, התחלנו להציע את הכיף הזה גם לחברי אתר השטח הישראלי. השתדלנו לשמור על תדירות קבועה של טיולים (כעת אנו מוציאים טיול פעם בשבועיים-שלושה שבועות, כתלות בעונת השנה) ולאט-לאט התגבשה לה קבוצה די קבועה שמטיילת יחדיו: אנשים מדהימים, שאוהבים את הארץ ומכירים אותה היטב.

הטיולים של אמצע השבוע מתנהלים בניחותא, עם עצירות מרובות לתצפיות, להסברים ולחברותא. יוצאים לגיחות רגליות קצרות, חוקרים דרכים חדשות ומגלים מקומות לא מוכרים. בחורף ובאביב "דוגמים" את אתרי הפריחות, בקיץ מגיעים למקווי מים ובשיא החום עוברים לטיולי לילה. הדגש הוא על הטיול ופחות על אתגרי השטח, אבל יש גם לא מעט כאלה (אך כל המסלולים מותאמים גם לג'יפונים).

אנחנו מציעים גם לכם להצטרף לחוויה הזו, ולצאת איתנו לטייל באמצע השבוע. נכון, זה לא פשוט להתארגן, לא כולם יכולים להתפנות מהעבודה ומשאר חובות היומיום, אבל כמעט כל אחד יכול ל''גנוב'' יום כזה פעם בחודש או פעם בחודשיים.

לפרטים ולהרשמה לטיול יום שני הקרוב

בריכת רוברטס, חולות אשדוד

אני מצרף כאן קטע שכתבה גיסתי, טלי, לאחר אחד מהטיולים, כדי שתטעמו על קצה המזלג את חוויית האושר של טיול כזה (נכתב בחורף 2010).

טיול בוץ למקום שעוד לא הייתי בו

חלק א'- אני יושבת מקדימה ואורית מאחור

בוקר מלא גשם מקבל אותנו כשאנו עושים דרכנו למושב עמיקם, ומשם ממשיכים בשבילים לכיוון ה''עצים הנוצצים'', לפי ההגדרה של אורית. אני מלאה בסיפורים כרימון (בתי הבכורה התגייסה לצבא זה מכבר, טירונות בבוץ ובגשם היא מצע מצוין למגוון עלילות וסיפורים).

"הנה קרוון" זורח עופר ואורית משרבבת ראש החוצה מהג'יפ (הם הקשיבו לי בכלל?!). עופר מצביע על ציפור שנראית לי רגילה למדי. אורית כבר איתרה כמה קרוונים מעופפים ושלפה מצלמה (הכוונה היא כמובן לכרוון – עוף מסדרת החופמאים, הניזון מבעלי חיים קטנים ופעיל בעיקר לפנות ערב – ע. א.).

נחלולי הבוץ מסביב גורמים לג'יפ להחליק בזוויות בלתי צפויות ועופר מתמרן. הגשם קולח ללא הפוגה ואני נעשית רעבה. אורית איתרה שלדג אחד על עץ רחוק ועופר עוצר כדי שהצילום יצא כראוי. אני נזכרת בטראומת הצילומים מהטיול האחרון (קיבלתי ב- Gmail מיליון תמונות של פרות - אוכלות עשב, מביטות בתהייה, סיבובי ראש ימינה ושמאלה, בקיצור כיסו בשבילי שישה מימדים, למרות שבדרך כלל אני מסתפקת בשלושה). אני רעבה. עכשיו וכאן אני תובעת בנחישות. הלוואי והשלדג המעצבן הזה ייבהל ויעוף.

חלק ב'- אני מרחמת על אורית ויושבת מאחור

בעודי יושבת מאחור ומקשיבה בעניין (שמתם לב- בעניין!) לשיחה נוספת על הקרוון שהיא ציפור אוכלת בשר, עולה בדעתי מחשבה שאם הייתי מצליחה להסיר את הירוקת הזו מהחלון, היה הרבה יותר מעניין לשבת מאחור. אני מגלה שזה איזה XFILM בצבע חולירע שדבוק לחלון, ומבקשת מעופר היתר להסיר אותו. בשתי משיכות יש לי חלון שקוף! עכשיו אפשר לראות החוצה, גם בלי לשרבב את הראש כמו כלב.

איפה אנחנו?! עברנו את נחל התנינים, נסענו לכיוון רמות השופט, חלפנו בסמוך לקיבוץ הזורע, בואכה יוקנעם (כן, כן, המושבה הוותיקה, עופר, אני מנסה לדייק, אל תתקן אותי כל הזמן). הירוקת הזרחנית על האבנים, הפרות עם הקרניים ההפוכות, הברושים והאורנים. העץ הזה באמצע. עופר, לא היינו כאן כבר?!

עופר צוחק. העץ ההוא היה בציפורי, הוא אומר. כאן הייתי רק עם אורית. הם חוזרים לשיחה שלהם ואני עושה את עצמי ישנה מאחור.

בניסיון אחרון להצטרף לדיוני השמקמק והחפחף (אני בטוחה שיש ציפורים כאלו) אני צורחת לעופר בחדווה שיחזור אחורה, כדי שנראה את הדבר המדהים הזה שעברנו. בעודו נוסע אחורנית מתעופף השמקמק שלי (מרגע זה הוא כבר לא חפחף). מה רבה אכזבתי. איזה צבעים היו לו? מתחקר אותי עופר. כיפה שחורה, ואפור ולבן וכחול - מדהים. אהה, הוא כבר יודע. זה בטח עורבני (איזה שם פשוט לדבר עם הצבע הזה). אבל היה לו צבע כחול מיוחד, אני מגנה על הציפור שלי.

לא היו לך עורבנים בגינה? תוהה אורית בביטול. בענייני ציפורים ויופי אין קונצנזוס.

בשיעורי יוגה, באיברים פשוטים לאורך המזרון, בשלב המדיטציה, מנסה אביבה מורתי היקרה, לשדל אותנו לנקות את הראש. להשתלט על התודעה, לא לחשוב על כל הדברים שלא עשיתי, על מטלות היום ומחר, על רשימת הקניות שיש לי. המוח הבוגדני שלי תמיד מוצא דרך לחשוב על התור לבשר בסופרמרקט. אבל בסופו של יום טיול כזה, מתעופפות להן המחשבות וזרם של אור בהיר מציף לאט את המוח. מרוקנת לחלוטין וחפה מכל, אני חוזרת לשרבב את הראש החוצה, הרוח חובטת בפני ועודף החמצן שמגיע עם האוויר הצח, מאיר הכול באנרגיה נקייה.

יש שאלות מהותיות, שיוותרו אחרי הטיול הזה ללא מענה. שאלות כמו האם נשארים באותו מקום כשקופצים בקרון כשהרכבת נוסעת, והאם כשמעלית צונחת צניחה חופשית למטה כדאי לעשות סדרת קפיצות, כדי לנסות לפגוע בקרקע במהירות איטית יותר?!

העולם מלא חידות. אני נאנחת מאחור. לפחות לתובנה אחת הגענו באופן קולקטיבי: גן עדן זה עכשיו.

מילות מפתח: בוץ, שמקמק, רעבה, גן עדן

כמה תמונות מטיול למכתש רמון, ינואר 2017

תמונות מטיול לשדה הנפט בחלץ ויער גברעם, ינואר 2018

טיול לאזור לטרון, ינואר 2018