שטח להמונים

שטח להמונים

לא חייבים להוציא סכומי עתק כדי ליהנות מחוויית השטח. במחירים הנעים בין 5,000 ל-50 אלף שקלים אפשר למצוא לא מעט רכבי שטח שיעניקו לכם הנעה והנאה מרובעת. כתבה ראשונה בסדרה והשבוע - האופציה השפויה

לכאורה, אין דבר קל יותר מאשר רכישת רכב שטח: עושים סקרי שוק, מתייעצים עם חברים, יוצאים איתם לכמה טיולים כדי לעמוד מקרוב על טיבם של הג'יפים השונים, שודדים איזה בנק בשביל המימון, או לחלופין, בוחרים את האבא הנכון (ובשעת מצוקה גם בן/בת זוג אמידים יכולים לעזור וזה אומר להתחתן נכון) - והנה עומד בחנייה פראדו/פג'רו/טרופר מצוחצח. אבל מה עושה מי שאין לו אוצר קטן ביד או שאין לו לב לרסק 250 אלף שקלים באיזה וואדי? או, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, עם הצעות ועצות מה אפשר ומה כדאי לרכוש בסכומים הנעים בין 5,000 ל-50 אלף שקלים.

מטבע הדברים, מאחר ורכבי שטח שומרים על מחיר גבוה גם כמשומשים, אנו מדברים על רכבים ישנים יחסית (בני שבע-שמונה שנים לפחות, ולעתים הרבה יותר מכך) ואלה פרקי זמן משמעותיים ביותר בחייו של רכב שטח. מדובר גם בכלי רכב שרובם נקנו, לפחות כחדשים, ככלי עבודה והיחס אליהם היה בהתאם. בתכל'ס זה אומר, שאתם קונים רכבים שיצריכו טיפולים ותיקונים אינטנסיביים, יחסית. אבל מדובר ברכבים פשוטים מבחינה מכנית, בלי תחכומים אלקטרוניים מרובים, כאלה שכל בעל חוש טכני יוכל לעשות בהם את מרבית הטיפולים בעצמו. קחו בחשבון פרמטר נוסף: בדגמים שנציע לכם בהמשך כמעט ולא תמצאו מנועי דיזל - רק מנועי בנזין טורפי דלק אבל עתירי סוסים. חלק מכלי הרכב המוצעים כאן נמצאים בשוק בהמוניהם, וזה אומר זמינות חלפים ואפשרויות שיפור מרובות; חלקם נדירים יותר ואז השגת החלפים בעייתית עד בעייתית מאד. לפני שאתם קונים רכב כזה, כדי להתייעץ עם מישהו שכבר מחזיק רכב דומה, שיוכל בוודאי לתת לכם כמה עצות מועילות (זה אפשרי, כמובן, גם דרך הפורום של אתר זה).

אחת האפשרויות המפתות לרכישת כלי שטח זולים היא דרך מכרזים של גופים ציבוריים ושל חברות, כמו משרד הביטחון, מינהל הרכב הממשלתי, חברת החשמל, חברת מקורות ועוד. אם אתם הולכים על האופציה הזאת, עשו זאת בחוכמה: כבר נתקלתי באנשים שהציעו במכרזים סכומים גבוהים יותר ממחיר המחירון של רכב אותו ניסו לקנות! מקובל להציע במכרז 50-75 אחוזים ממחיר המחירון, תלוי במצבו של הרכב. רק אם אתם ''חמים'' במיוחד על רכב מסוים ובטוחים שהוא הרכישה הנכונה ביותר עבורכם - הציעו מחיר גבוה מספיק כדי לזכות בוודאות. ועוד עצה אחת לפני שאנחנו פונים לרכבים עצמם: כשאתם בודקים רכב לפני קנייה, שימו דגש גדול על הצד הקוסמטי שלו. הרבה יותר מסובך, ולפעמים גם הרבה יותר יקר, לתקן דשבורד סדוק ומקרקש או לכוון כראוי דלת שאינה נסגרת טוב, מאשר לבצע ברכב תיקונים מכניים.

משפחת סובארו

אחד מרכבי השטח המהנים ביותר שהיו לי, היה סובארו סטיישן 1600 סמ''ק, מודל 1978, עם הנעה 4 על 4. זה היה זאב בעור של כבש שגרם עוגמת נפש מרובה ללא מעט מצ'ואים ישראליים: הייתי נוהג בו לתומי סמוך לחופי ים שונים, ומחפש אזורים עם עבירות גבולית שלידם היו עומדים מהססים נהגים עם רכבים בעלי נכויות (ארבע על שתיים, אלא מה). שילוב מהיר של הידית והסובארו היה חוצה את השטח הבעייתי בקלילות. אז הייתי עוצר, יוצא מהרכב ומביט בסיפוק בכל עדת הממתינים הדוהרת לתוך החול - ושוקעת. רק חדי עין הבחינו בסמל ה-4wd שהיה מוצנע בגריל הקדמי ורק בודדים הבינו מה משמעות ה''ביצה'' המבצבצת מבין גלגליה האחוריים של המכונית.

היום מייצרת סובארו רכבי נוסעים מרובעי הנעה מתוחכמים, אבל בגירסאות הראשוניות שלהם היה מדובר ברכבים רגילים, שהוספה להם תיבת העברה, ללא הילוך כוח, המקושרת לדיפרנציאל שהניע את הגלגלים האחוריים. בדגמים הראשונים של ה-4 על 4 (שהיו ידועים גם כסובארו ליאונה) הוכנסו מנועים בנפח 1,400 סמ''ק, ומשנת 1976 צוידו מכוניות אלו במנועים בנפח 1,600 סמ''ק. ב-80-81 הוגדל הנפח ל-1,800, ולתיבת ההעברה הוסיפו את הילוך הכוח שהיה כה חסר.

דגמי השטח של סובארו יובאו לארץ בשני דגמים עיקריים: סטיישנים וטנדרים. היו גם דגמים איזוטריים יותר, כמו הסובארו XT והג'אסטי 4 על 4 אבל הם היו נדירים יחסית. הסטיישנים ניקנו בעיקר על ידי משרדי הממשלה השונים, ושימשו בין היתר כרכבי שרות של מדריכים ופקחים במשרד החקלאות. הטנדרים היו כלי עבודה קשוחים באופן מפתיע, עם אמינות מופלגת ואורך חיי מנוע מדהים. ניתן עדיין למצוא רכבים כאלה, שיכולים לספק הנאה צרופה. לסטיישנים, בעלי 5 הדלתות וחמישה מקומות ישיבה, נפח העמסה סביר מאחור. הטנדר יכול להסיע רק שני אנשים.

עבירות: מרווח גחון קטן, מנוע חלש יחסית ומגבלות בשיפור הצמיגים והמתלים מונעים מהסובארו לתקל כראוי שטחים טכניים, אבל הם נפלאים לנסיעה מהירה בשבילי עפר, עם עבירות מצויינת בחולות, בזכות המשקל הקל. זמינות חלפים: טובה, אבל קחו לתשומת ליבכם שיש לרכבים אלה נטייה להיעלם לשטחי הרשות הפלשתינאית. תצרוכת דלק : צנועה יחסית, בנסיעה מתונה על כביש אפשר להפיק 10-12 ק''מ לליטר. מחיר: כ-5,000 ש''ח לסטיישן מסוף שנות ה-70, אם תמצאו אחד כזה, ועד כ-25 אלף ש''ח לטנדרים מתחילת שנות ה-90.

סוזוקי סמוראי

למרות מימדיו הצנועים, שמשייכים אותו למשפחת הג'יפונים העירוניים, זהו רכב קשוח להפליא, עם שילדה מלאה, יכולות שטח רבות ועם קיטים לשיפור לאין ספור. הדגמים הראשונים יובאו לארץ בשנת 1984, עם מנוע בנפח 1,000 סמ''ק, תיבת העברה עם הילוך כוח ושילדה קצרה. כדי למכור אותם ללקוחות קטני אמונה, היו יוצאים סוכני סוזוקי לשדות הקיבוצים, רותמים את הסמוראי לעוקב מים מלא וגוררים אותו לרוחב התלמים. התצוגה הזאת היתה כנראה משכנעת (וגם לא היו באותם ימים אופציות רבות אחרות) והסמוראי נמכר היטב.

בשנים 86-87 שודרג המנוע ל-1,300 סמ''ק, והחלו לייבא גם את הדגם הארוך. הספסלים האחוריים בדגם זה היו שני קרשים מרופדים סמלית, שהונחו לאורך צדי הרכב, מעל הכנפיים האחוריות. לשני הדגמים אמינות גבוהה, סחירות טובה מאד, ויכולות שטח מצוינות. מבחינת עבירות עדיף לקנות את הדגם הקצר, אבל קחו בחשבון שזהו בעצם רכב לשני אנשים, כי המקום היחיד להניח בו ציוד הוא על הספסל האחורי. בדגם הארוך אפשר להסב את הספסלים האחוריים למושב רוחבי נוח יותר, ולקבל נפח אכסון סביר מאחור. הסמוראי הגיע בשתי גרסאות מרכב: סגור ופתוח. לארץ הגיעו גם כמה טנדרים סמוראי, עם המנוע הגדול יותר, וניתן למצוא כאלה שעדיין נוסעים.

חיי היומיום עם הסמוראי אינם נוחים במיוחד: המתלים הקשים מעבירים לישבן כל גבשושית, מהירות השיוט המקסימלית נמוכה מהמהירות החוקית המותרת בארץ, והמבנה הצר, הקצר והגבוה הוא מתכון בטוח להתהפכות. ובכל זאת, הסמוראי הוא אחת מהקניות האפשריות הטובות ביותר ברמת המחירים הזו. למרבית בעליהם יש נטייה קשה להתאהב בהם, ובהתאם גם לטפח אותם. אפשר למצוא רכבים כאלה מהדגמים המוקדמים, 84-86, השמורים להפליא. עבירות: מצויינת, בכל השטחים. יכולים להאכיל קש רבים ויקרים מהם. זמינות חלפים: סבירה, אבל החלקים יקרים יחסית. בארה''ב יש שוק מפותח וקיטים רבים לשיפורים של סמוראי, ראיתי אפילו אחד שהפכו אותו לביג-פוט. תצרוכת דלק: בנסיעה מתונה על כביש אפשר להפיק 8-10 ק''מ לליטר. מחיר: כ-15-20 אלף ש''ח לדגמים המוקדמים, 30-50 אלף ש''ח למאוחרים יותר. אבל תתקלו גם בבעלי סמוראים שהעבירו את הרכב שלהם סדנת שיפורים אינטנסיבית, שיבקשו מחירים גבוהים עוד יותר.

לאדה ניבה

הג'יפ הרוסי הזה, שיובא לארץ מתחילת ועד אמצע שנות ה-90, מציע אופציה ייחודית בין רכבי השטח הזולים: הנעה 4 על 4 קבועה, עם דיפרנציאל מרכזי ננעל והילוך כוח. לניבה, שצוידה בשנים ההן במנוע 1,600 סמ''ק (שנלקח מהפיאט 124 המיתולוגית), יש יכולות שטח לא מבוטלות ובאירופה ניתן לראות די הרבה ניבות חדשות, בעיקר באזורים המושלגים. בדגמים מאוחרים יותר, שבודדים מהם יובאו לארץ, הוגדל נפח המנוע ל-1,700 סמ''ק.

אז נכון שאיכות ההרכבה לא משהו, שלמרכב יש נטייה חזקה להפוך לחורים מוקפי חלודה, שקצת קשה למצוא פיסת מנוע נקייה מדליפות שמן, וההשתחלות למושב האחורי דורשת כושר של אלוף אולימפי וגמישות של נערת גומי (רק שתי דלתות), אבל הניבה מתורבתת יותר מהסמוראי בחיי היומיום, היא מרווחת יותר והרבה יותר יציבה. גם כאן תתקלו בתופעה של בעלים מאוהבים, שמשקיעים בניבה שלהם את נשמתם. הכרתי עו''ד אחד שהחזיק שתי ניבות, אחת לו ואחת לאשתו, מצוידות בחלונות חשמל, נעילות מרכזיות (של הדלתות), מערכות שמע יוקרתיות ואין ספור שיפורים נוספים. בעלייה הרוסית האחרונה הגיעו לארץ כמה וכמה מכונאים שהתמחו בניבה, המסוגלים לבצע אוברול מנוע על המדרכה ליד הבית, עם מפתח 13, פלייר וכמה בקבוקי בירה.

נכון להיום אין יבוא סדיר של ניבות או חלפים שלהן לארץ, והשגת חלקים מסויימים עלולה להיות בעייתית. הפתרון: קניבליזיציה של ניבות שהלכו לעולמן. אבל בימים האחרונים החלו לדבר על חידוש היבוא של רכבי לאדה לישראל, מה שכנראה יפתור את בעיית החלקים. ועוד עצה אחת הקשורה בג'יפ הזה: במרבית מכוני הבדיקה לא יודעים כלל שהניבה מצויידת בהנעה קבועה, ונתקלתי בלא מעט בוחנים, חלקם מנוסים מאד, שנעלו את הדיפרנציאל המרכזי, שילבו את הילוך הכוח והפטירו בפסקנות: משהו בגיר של הג'יפ הזה לא בסדר. ראו הוזהרתם. עבירות: טובה מאד, בכל השטחים. זמינות חלפים: סבירה בחלקי מנוע (ניתן למצוא חלפים תואמים מרכבי פיאט), בעייתית בחלקי מרכב, בעייתית מאוד במערכות ההנעה. תצרוכת דלק: בנסיעה מתונה על כביש אפשר להפיק 8-9 ק''מ לליטר. מחיר: כ-10-20 אלף ש''ח, תלוי במצבו של הרכב. אופציה מומלצת מאד למתחילים, שרוצים להריח שטח.

בחלק השני של הכתבה, בשבוע הבא: האופציה הצפויה.