יחס העברה / יחס זחילה

יחס העברה

יחס העברה הינו היחס שבין מהירות גל הכניסה למכלול מסוים בכלי רכב לבין מהירות היציאה. היחס נכתב בצורה של X:1 כאשר ה -X מסמל את מהירות הכניסה והאחד את מהירות היציאה. לכן כרשום לנו שיחס ההעברה הסופי (או יחס הזחילה) הוא 30:1, זה אומר שעל כל 30 סיבובי מנוע הגלגל יסתובב פעם אחת, ובשלושת אלפים סל''ד הגלגל יסתובב 100 פעם בדקה.
חשיבות יחסי ההעברה היא קריטית וקובעת מספר דברים חשובים:
1. מהירות הרכב הסופית.
2. מספר הסיבובים לדקה במהירות מסויימת.
3. המומנט המופעל על המכלולים השונים של הרכב.
איפה יש לנו יחסי העברה?
למעשה, כל מכלולי ההנעה ברכב עובדים ביחס העברה כזה או אחר.
1. גיר (רגיל או אוטומטי) - לכל הילוך יש יחס העברה שונה ולכן המהירות משתנה. בגיר רגיל בן חמישה הילוכים, בדרך כלל ההילוך הרביעי יעבוד ביחס של 1:1 (יחס העברה ישיר) והחמישי (אוברדרייב) יהיה ביחס שלילי לדוגמא 0.75:1.
2. טרנספר - שם יש לנו שני יחסי העברה :
HIGH - יחס של 1:1 , למעשה למצב זה אין משקל ביחס הסופי והיחס הקובע הוא של הגיר.
LOW (הילוך כוח) - יחס העברה נמוך המשמש לעבודת שטח קשה (2.72:1 בסופה).
3. בתי הסרנים (דיפרנציאל) - יחס העברה שם הוא הפופולרי ביותר לשינויים שונים, ושם גם הכי קל לבדוק את היחס שיש לך ברכב, ולהבין את היחסיות - ראו תרשים.

מהו יחס זחילה?

יחס הזחילה הינו הנתון המשמעותי ביותר בג'יפ למטרות של טחינות סלעים, והוא מורכב ממכפלת כל יחסי ההעברה של הרכב.
לדוגמא, ברכב בעל הילוך ראשון 3.5:1, טרנספר של 2.72:1 ויחס בסרנים של 3.73:1 יחס הזחילה יהיה 35.51:1.
ברכב בעל תיבת הילוכים אוטומטית מתווסף גורם נוסף למשוואה והוא ממיר המומנט. ערכו בחישוב יחס הזחילה הוא 2:1. ברכב אוטומטי עם הילוך ראשון של 2.8:1 ויתר הנתונים זהים לרכב הנ''ל, יתקבל נתון של: 56.8:1.
כן, רבותיי, יש הרבה מאוד יתרונות לרכב אוטומטי בזחילה על סלעים. למעשה, ברכב שטח, ככל שנגיע ליחס זחילה גבוה יותר כך נוכל להתקדם עם יותר סל''ד ומומנט.
אם, לדוגמא, יש לנו שני ג'יפים, האחד עם יחס זחילה של 50:1 והשני עם יחס של 100:1, ולשניהם אותו מנוע ואותם צמיגים, ב-1000 סל''ד (עדיין נמוך משיא המומנט - כוח המנוע) ג'יפ ה-50 יסובב גלגל 20 פעם לדקה וג'יפ ה-100 רק 10 פעמים. על מנת לעבור את אותו מרחק באותו זמן, ג'יפ ה-100 ''יאלץ'' לעבוד ב-2000 סל''ד - הרבה יותר קרוב לתחום בו המנוע מגיע לשיאו.
מהו היחס האופטימלי?
רבים יגידו שרכב שטח מגיע מצוייד בכל מה שצריך על מנת לעבור כל מכשול, או שצריך רק להוסיף נעילות. זה יכול להצליח אבל זה עלול לגרור מחיר כבד של נזקים עקב נסיעה מהירה מדי לתנאי השטח.
לדעתי, רכב שטח צריך יחס סופי של לפחות 60:1, בנוסף לנעילות, שיפור מתלים וכו'...
רכבים המותאמים אך ורק לנסיעת טריאל יכולים להגיע גם ליחס 150:1, מבלי לחשוש לשברים מכניים - אם בונים אותם נכון. חשוב לזכור, שכאשר אנו משנים את יחסי ההעברה אנו מעלים את המומנט שמופעל על כל המכלולים.
הרכב הישראלי שזחל הכי לאט היה הצפרדע של ברוך טולדנו, שהגיע ל-400:1, אבל שבר הכל עקב המומנט האדיר שהוא ייצר.

שיפור יחס הזחילה

ניתן לשפר את יחס הזחילה בארבע נקודות שונות: גיר, טרנספר, בין הגיר לטרנספר ובדיפרנציאלים. חשוב לדעת שלכל שיפור יש משמעות מכרעת על מספר גורמים ואין רע בלי טוב - ולהיפך.
להלן השיפורים האפשריים:
1. החלפת גיר לגיר עם הילוך ראשון נמוך יותר, 1:5 או 1:7 לדוגמא.
יתרון: שיפור משמעותי, כוח אדיר בהילוך ראשון.
חסרון: אובדן השימושיות של ההילוך הראשון בחיי היום-יום. מורגש גם ב- HIGH.
2. החלפת היחס הנמוך בטרנספר ליחס נמוך יותר, או להחליף את הטרנספר כולו לאחד בעל יחס העברה נמוך יותר.
יתרון: שיפור משמעותי, אין השפעה ב-HIGH.
חסרון: לעיתים, בגלל הפער הגדול בין שני יחסי-ההעברה מורגש חוסר בהילוך לאמצע.
3. התקנת טרנספר נוסף או יחידת הפחתה מיוחדת (KLUNE-V).
יתרון: יצירת שלושה יחסי העברה ברכב אחד, לא מורגש ב- HIGH.
חסרון: מקצר משמעותית את גל ההינע האחורי, תוספת משקל, מומנט גזירה אדיר.
4. החלפת סטים של קורונה פיניון, בדיפרנציאלים, ליחס גבוה יותר.
יתרון: הכי זול והכי זמין.
חסרון: ככל שהיחס עולה הקורונה שבירה יותר, מורגש גם ב-HIGH.

לסיכום ניתן לעשות כמעט כל מה שרוצים אבל חשוב לזכור שני דברים:
1. חוזק גל ההינע נקבע ע''י הנקודה החלשה ביותר שלו.
2. לעולם עדיף לחשב ולשאול לפני ולא אחרי (ולהתעקש על חישובים מדויקים, ולא ''בערך'').