כהרגלנו מספר פעמים בשנה, יצאנו גם הפעם למסלול הקלאסי בירדן.
ביקור בואדי רם,הדיונה של חראז'ה, ביקור בפטרה המהממת וסיום בדיונות של הערבה והבקעה הירדנית כולל נסיעה בתוך ואדי חאסה הזורם.
הדריך : וייזל עדי
אחת מהקפיצות הנועזות של אייל בלומברג
לאחר שעברנו את הבירוקרטיה של מעבר הגבול בישראל שכלל, החתמת דרכונים והחלפת הכסף לדינרים נכנסנו לבירוקרטיה של הירדנים - האמת מעט יותר מסבירי פנים ויותר סבלניים אך עם זאת יש להם את הזמן שלהם - הכול זורם על מי מנוחות.ביקורת דרכונים, ביטוחים לרכבים, תשלומים מתשלומים שונים ולבסוף החלפת המספרים ברכבים ויאללה למרכז העיר עקבה.התאספות קצרה של מספר דקות בה הכרנו את המדריך והשוטר הירדני שליוו אותנו לאורך כל שלושת הימים, מספר מילים על עקבה ועל חיוניותה של העיר לירדן ובמהירות לארוחת הבוקר כי אנחנו ''מתים '' מרעב. הליכה של 10 דקות במרכזה של עקבה ואנחנו בפתחה של מסעדת ''אל- מוהנדס'' - פלאפל, חומוסים, פול, חביתות, סלטים,כבד,פיתות וזו רק רשימה חלקית של מה שהונח על שולחן הכבוד. לאחר שהבטן מלאה, יצאנו למסע רכישות קצרצר של מאכלים, שתייה , קרח וכד' ויאללה בדרך לתידלוק ולואדי רם - המפגש הראשון של הקבוצה עם דיונה אמיתית.
במקום סמוך לעיירה/כפר דייסה, יש מאגר מים שקשה לתאר במילים איזה כיף להתרענן בו אחרי יום שלם של נסיעה במדבר/דיונות.קצת קריר, השעה 19:30 בקירוב וארוחת הערב אמורה להיות מוגשת בסביבות 20:30 - החלטנו בכל זאת לנצל חצי שעה בשביל לשחות....טוב רק האמיצים שבינינו.
עוד אחד מהקפיצות הנועזות הפעם ג'ינג'י בסובארו פורסטר...כן כן פורסטר!!
עוד לפני הטיול הכנתי את החברים לארוחת הערב המיוחדת במינה שנזכה לה כאשר נגיע למאהל. אין צורך להכביר במילים על האירוח הנפלא שזכינו לו. ארוחת הערב שכללה סלטים ובשר כבש, המתינו לנו. אספנו את כל החברים והסתכלנו איך מוציאים את הבשר עם תפוחי האדמה מתוך האדמה, שם בילו להם כמה שעות טובות.פשוט ללקק את האצבעות
קפיצה נועזת של יוסי בגרנד שירוקי המפלצתית שלו.
06:30 , השמש מכה על האוהלים וזה הזמן להתחיל להתארגן לעוד יום בשטח. הקפה והתה וכמובן ארוחת הבוקר ממתינים לאחרוני המתעוררים. 08:30 ואנחנו כבר בדרך לפנצ'רייה לתקן את הגלגל ברכבו של בלומברג שהתפוצץ בסופו של היום הראשון...דבר שכיח אצל אלו יודעים ליהנות מהחיים. הדיונות של חרז'ה מפגישים אותנו עם דיונות גבוהות במיוחד שם ניתן להשתעשע ביתר חופשיות. רוב הנהגים קיבלו ביטחון עצמי וחוזרים עשרות שנים אחורה לגני השעשועים של ילדותם...כשאני מבקש להתאסף כדי להמשיך אז אפשר לשמוע את החבר'ה מבקשים '' פעם אחרונה ודיי'' ילדים או לא?!. משם ממשיכים לאחד מהמבנים היותר מעניינים שאת הסיפור מאחריהם תשמעו רק אם תצטרפו לטיול הבא.לקראת הצהרים הגענו לואדי מוסא- לכפר שבשטחו העיר העתיקה ''פטרה''. ארוחת צהרים טובה ונכנסים לסיור בין כשעתיים בעיר המיוחדת ''פטרה''. משם שעתיים של קניות ויאללה מקלחת וארוחת ערב במלון.
בדואי- ירדני ( כפייה אדום שחור הינה סמל של בדואי מירדן )
פטרה נמצאת בדרום ירדן בגובה של 885 מטר מעל פני הים. הדרך המקובלת להגיע לפטרה היא מהכפר הסמוך ואדי מוסא דרך קניון הסיק. הקניון עצמו צר למדי, ורוחבו אינו עולה על מטרים ספורים, בעוד שקירותיו מגיעים לגובה של כמאה מטרים. צלעות הקניון עשויות אבן חול נובית בצבע אדמדם, ועל קירותיהן ניתן למצוא תבליטים של אלילים נבטים, כתבים ופסלים. לאורך צלעות הקניון ניתן למצוא שרידים של אקוודוקטים שנועדו להעביר מים לעיר. פטרה מפורסמת כיום בזכות המבנים החצובים במורדות ההר שנשתמרו היטב עד ימינו. הידוע מכולם הוא קבר מלכותי מפואר בשם אוצר פרעה (אלחיזנה), שלצורך פיסולו הוזמנו אומנים מאלכסנדריה. גובהו 33.77 מטר ורוחבו 24.90 מטר, והוא נחצב מלמעלה כלפי מטה. את הרווח שבין העמודים הצדדיים מפארים פסלי ענק של רוכבי סוסים. מכיוון שלא נמצא קשר עם פרעה, יש החושבים שאוצר פרעה הוא חלק מן הזהב הרב וכלי הכסף שהביאו בני ישראל ביציאת מצרים. הבדווים שמרו על האוצר האגדי בקנאות והרגו כל מי שקרב למבנה.
את היום השלישי מיחדים לדיונות של הערבה הירדנים ולנסיעה בדרך הבשמים היא ואדי נאמלה.דרך הבשמים שהובילה מדרומו של חצי האי ערב אל חופי הים התיכון הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות והידועות ביותר בעת העתיקה. הדרך הובילה מאזור הגידול של עצי הלבונה בואדיות אזור זופאר, כיום בעומאן, לאורך חופיו של ים סוף, ועד לפטרה בירת הנבטים. מכאן התפצלה הדרך לשני נתיבים - האחד הוביל צפונה לדמשק, והאחר חצה את הנגב עד לנמלי הים התיכון, ובייחוד לעבר נמל עזה. אורכה הכולל של הדרך הגיע לכ-2,000 קמ. מנמלים אלה נשלחה הסחורה בדרך הים לנמלי אירופה וצפון אפריקה. כמו כן זכינו לשעה וחצי של נסיעה ושחייה בואדי חאסה ומשם, אחרי עצירה במסעדה ( לא בדיוק מסעדה..מסעדת דרכים) שהשתלטנו עליה ובישלנו לעצמנו את הארוחה, נסענו עד למעבר הגבול הסמוך לבית שאן.
תודה לכל מי שהיה חלק מהמסע המגניב הזה ותרם להצלחתו. למשפחת הגאי ( למשה לרותי,לאבנר הקטן ולנעמה.ח ), ליואל ואסתר, ליוסי ומאיר- אב ובנו, לאייל בלמברגו לחבר'ה הצעירים שאיתו - בר וגיא, לפול,ולחבורה האשקלונית - רונן , הילל,אמיר ונועם. להתראות בטיולים הבאים
1 תגובות
1
Ogash Ofer
01 ביולי 2012 ב 09:33
יצא מקסים!
איזה כייף לנו שניפגשנו בירדן...
תגובות