טנזניה במסע ספארי

אין מילים

אין מלים היכולות לתאר את המופלא והקסם של עוצמת הנדידה של אלפי גנו זברות ואנטילופות תומסון ואחרים המתכנסים במישורי סרנגטי לקראת המעבר למישורי מסאי-מרה שבקניה בחיפוש אחר העשב הירוק. לשמוע את גאיית הגנו את נביחות הזברה החולפים על פנינו בריצה קלה ובהליכה איטית בשורה ארוכה אין-סופית מאופק לאופק. אין מלים היכולות לתאר את עוצמת החוויה של המפגש הייחודי עם משפחה משבט ההדזבה, קרובי משפחה של הבושמנים, עם משפחה משבט הדטוגה, קרובי משפחה של המאסאיים, שניהם חיים בסביבות אגם אייסי, ומפגש וביקור מרתק במאניאטה (כפר אותנטי) של משפחה מורחבת משבט המאסאי; את ההיכרות עם עולם שהולך ונעלם, וחבל, מפגש עם אנשים מיוחדים שבחרו לחיות לפי המסורת שלהם ולא להיכנע למותרות המודרניזציה.

הספארי הראשון לטנזניה

לפני 9 שנים, אוגוסט 2003 , לאחר הספארי הראשון שלי לטנזניה כתבתי : ''אני מאמינה שטיול זה לטנזניה לא יהיה סוף פסוק בשבילי אלא פרומו, טיול עם טעם של עוד.'' טעם זה עודנו שריר וקיים ואין לי כמעט ספק שאמשיך בטיוליי בטנזניה, בקנייה, ובארצות אפריקה האחרות.

הפעם החלטתי לנוסע לטנזניה לבד. רק אני עם עצמי.

כאמור כבר הייתי בספארי בטנזניה בשנת 2003 טיול מאורגן בהדרכתו של שלמה כרמל מ''עולם אחר'' הכי משוגע לאפריקה שאני מכירה. מכול המקומות שהלהיבו אותי בטנזניה הייתה השמורה הלאומית סרנגטי ושם רציתי לבלות לפחות 6 ימים והשאר – אולי קצת גם מכתש נגורונגורו. אלא שאחותי הודיעה לי שהיא רוצה להצטרף. הרי אי אפשר לסרב לאחות היחידה שיש לי אבל דבר זה הצריך לשנות את התוכנית המקורית ולהוסיף אתרים נוספים בצפון-מערב טנזניה שהם בדרך גם לסרנגטי וגם לנגורנגורו. ואם כבר אני עושה שינוי אז אזמין חברים נוספים חובבי צילום כמוני . וכך יצאנו לדרך חבורה של 5 חברים, בעזרת ''עולם אחר'' שאירגנה לנו את כל הסידורים אדמיניסטרטיביים ואיפשרו לנו את המסע לאתריה המופלאים של טנזניה.

הסבר קצר על הדגל והסמל של מדינה זו:

דגל טנזניה אומץ בשנת 1964. הדגל נגזר מדגל טנגנייקה ודגל זנזיבר הקודם. הדגל מחולק באלכסון על ידי רצועה שחורה,המסמלת את צבע עורם של התושבים. פסים צהובים תוחמים את השחור והם מסמלים את השמש . המשולש העליון הוא ירוק והוא מסמל את הצמחייה ואילו המשולש התחתון הוא כחול המסמל את הים והמים. סמל טנזניה כולל מגן האבירים, דגל המדינה ומשולש הזהב.
החלק בצבע הזהב מסמל את המינרלים של המדינה, החלק בצבע האדום מתחת לדגל מסמל את הפוריות של האדמה והגלים מסמלים את הים, אגמים והחוף של המדינה. בחלק הזהב מופיע לפיד זוהר המסמל חירות, לימודים וידע. חנית מסמל את ההגנה על חירות. גרזן ומעדר מסמלים את הכלים שתושבי המדינה מנצלים לפיתוח המדינה. המגן עומד על הר קילימנג'רו. שיני הפילים נתמכים על ידי גבר ואישה עם שיח שום על רגלי הגבר ושיח כותנה על רגלי האישה. הם מסמלים נושא שיתוף הפעולה. סיסמת המדינה נכתבה בסוואהילי ואומרת ''חירות ואיחוד''.

הפארק הלאומי ארושה - Arusha National Park

למרגלות הר מרו שוכן הפארק הלאומי ארושה, המציע למבקר בו מגוון בתי גידול: יער גשם מרהיב עם מטפסים, שרכים, פרפרים, ציפורים וקופים, ביניהם קופי קולובוס לבן-שחור, מכתש וולקני (מכתש נגורדוטו), ובו סלעים חלקים ומצוקים. בתחתית המכתש אזור ביצה, שבו רועים באפלו ומינים שונים של אנטילופות. עוד באזור אגמי מומלה, בצפון השמורה, המשמשים בית לאלפי פלמינגו, עיטם קולני ומגוון עופות נוספים, וכן לפרסתנים רבים כמו זברות וג'ירפות.

שמורת ארושה היא שמורה קטנה ויפהפיה בקרבת העיר ארושה, השער למסלול הספארי הצפוני. השמורה משמשת כבית לאלפי ציפורים, קופים ויונקים ביניהם כאלו שקשה לראות בשמורות אחרות. השמורה מחולקת לשני חלקים, הראשון הוא הר מרו, בגובה 4566 מ' זהו ההר החמישי בגובהו באפריקה. מרו הוא הר געש כבוי, מדרונות ההר הפוריים מיוערים בצפיפות ביער הררי ואחת האפשרויות המרתקות שמציעה השמורה היא טיול רגלי ביער מלווה בשומר חמוש. ניתן להגיע ברכב 4X4 עד לנקודות תצפית מן היער אל המישורים הנרחבים ואל פסגת הקילימנג'רו. חלקו השני של הפארק מגן על מכתש נגורדוטו, מכתש מושלם שבתחתיתו ביצה. אגמים רבים מנקדים את הסוואנות בחלקו הצפוני של הפארק ומשמשים בית לאלפי פלמינגו, עופות מים, זברות, בופלו, ג'ירפות ועוד. השמורה מציעה למבקרים בה נופים יער מרהיבים, פלגי מים, מפלים ומגע קרוב עם יערות הרריים עשירים במטפסים, שרכים, פרפרים, קופים וציפורי יער. ניתן להעפיל אל פסגת ההר, טיפוס בן 3 ימים החולף על שכבות צומח הררי משתנות ומציע מפגשים אינטימיים עם בעלי חיים רבים ונופים מרהיבים אל פסגת הר קילימנג'רו במרחק ואל המישורים המסאים המשתרעים אל עבר האופק.

הפארק הלאומי אגם מניארה - Lake Manyara National Park

בתחתית השבר הסורי-אפריקני החוצה את טנזניה, שוכן פארק אגם מניארה: שמורה קטנה אך מגוונת בבתי גידול ועשירה במיני בעלי חיים. הכניסה לשמורה עוברת ביער טרופי, המתקיים הודות למי תהום גבוהים במיוחד. ציפורים רבות, ביניהן שקנאים וקורמורנים, ניזונות מדגי האגם. אלפי פלמינגו צובעים לעיתים את האגם בוורוד כשהם מגיעים אליו במסלול נדידתם. חוויה נוספת שמזמנת שמורת מניארה היא צפייה באריות, הנוהגים לטפס על עצי השיטה הגבוהים כדי להימלט מהחום וממטרד החרקים.

תחת המצוק המערבי של השבר הסורי אפריקאי שוכנת שמורת אגם Manyara.השמורה מגנה על כחצי מאגם Manyara ועל השטח בין חופי האגם למצוק השבר הסורי אפריקאי השוכן ממערב לאגם. הכנסה לשמורה עוברת באזור טרופי מוריק המתקיים במקום עקב הצטברות מי תהום. למרות שטחה הקטן השמורה מגנה על מגוון מרתק של סביבות מחייה ובעלי חיים. השמורה מפורסמת בצפיפות הפילים הגדולה ביותר באפריקה.

העונות הטובות ביותר: דצמבר עד פברואר: נדידת החיות חזרה לטנזניה,
מאי עד יולי: נדידת החיות לכיוון קניה.

מכתש נגורונגורו - Ngorongoro Crater

מכתש נגורונגורו, המכתש המפורסם ביותר באפריקה, נוצר כתוצאה מקריסתו של הר הגעש נגורונגורו. כתוצאה מהקריסה נוצר מעין אמפיתיאטרון טבעי עצום, שהקירות התלולים המקיפים אותו מתנשאים לגובה של כ-600 מטרים. במכתש נגורונגורו חיים רוב מיני בעלי החיים של מזרח אפריקה, ביניהם קרנפים, צבועים, תאו, פילים ועדרי גנו וזברות. מכתש נגורונגורו הוא חלק מ''אזור השימור נגורונגורו'' הכלול ברשימת אתרי המורשת העולמיים של ארגון אונסק''ו. בנגורונגורו חיי בר מגוונים, נופים עוצרי נשימה והוא ביתם של המסאים, רועי הבקר.

מלמעלה נראה מכתש נגורונגורו כערבוביה של גווני ירוק כחול וחום, אך ככל שיורדים מזהים את מכלול האגמים, הביצות, הסוואנה והיערות הנמצאים בשטח הקטן של המכתש. קיימים כאן מספר אגמי מים קטנים ואגם מלח יבש גדול למדי. כמו כן, עוברים בשטחו מספר נחלים צרים, המאכלסים בתוכם ציפורי מים שונות, ומקבצים סביבם ריכוזים גדולים יחסית של אוכלי עשב כגון גנו, זברות, איפלות ותומפסונים. שטחי המים הגדולים יותר משמשים מקום רביצה למקבץ מרשים של היפופוטמים, ובשטחים המרוחקים יותר ניתן למצוא משפחות של אריות, קרנפים מתבודדים ונמרים.

כניסה ולינה בשמורה

הכניסה לשמורת הטבע המקיפה את המכתש כרוכה בתשלום, ולינה בתוך המתחם יקרה למדי. יש לשלם גם סכום נוסף כדי לבקר במכתש עצמו, ונהוג לעשות זאת במסגרת טיול מאורגן של חברת ספארי מסודרת. הלינה אינה בתוך שטח המכתש אלא באזור גבוה יותר, המשקיף אל המכתש. קיימות בתוך המתחם אופציות לינה שונות - משטחים ריקים להקמת אוהלים אישיים ועד לודג'ים יקרים להחריד, הפונים אל הנוף היפיפייה של המכתש.

מכתש נגורונגורו נקרא ע''י רבים הפלא השמיני של הבריאה, בתוך לוע הגעש הענק כמו בתוך תיבת נוח התנכית שוכנים כ- 25,000 בעלי חיים נמייצגים חתך של רוב מיני בעלי החיים הקיימים במזרח אפריקה. סגורים ע''י קירות המכתש התלולים המתנשאים לגובה 600 מטר נמצאים אגם סודה, נחלים, ביצות, סוואנות פתוחות, חורש פתוח, יער שיטים ויער גשם הררי, כל אלו בשטח בן 265 קמ''ר. המכתש מפורסם באוכלוסיית הקרנפים השחורים שבו, בנוסף מפורסם המכתש באוכלוסיית האריות והצבועים המנומרים הצפופה בעולם.
מלונות נגורונגורו ממוקמים כולם על שפת המכתש וצופים מטה ממרום המצוק אל הנוף המרהיב של תוך המכתש.
העונות הטובות ביותר: כל השנה.

הפארק הלאומי סרנגטי - Serengeti National Park

הסרנגטי הוא ללא ספק השמורה המפורסמת ביותר בעולם. שמורה אדירה זאת בת 14,760 קמ''ר.המישורים האינסופיים של הסרנגטי הם התפאורה לאחד המחזות המדהימים ביותר ששרדו על כדור הארץ – הנדידה הגדולה. עדרי ענק של כמיליון וחצי גנו מלווים במאות אלפי זברות, צבאים ואנטילופות מתרכזים מדי שנה במישורי העשב בדרום הסרנגטי בכדי ליהנות מן הצמחייה הרעננה שהביאו הגשמים, ריכוז זה הנו האות ללידת העגלים ההמונית של עדרי הגנו בחודש פברואר. אוכלוסיית טורפים עשירה כמו להקות אריות, צבועים מנומרים, תנינים, נמרים וברדלסים אורבים לעדרים בדרכם האינסופית. עם התייבשות המישורים צועדים העדרים מלווים בעגלים הצעירים צפונה ומערבה דרך נופים מגוונים ומרהיבים. חורש השיטה, רכסי גבעות סלעיים, יערות מי נהר ונהרות הגרומטי והמארה.

חצייתם של נהרות אלו בדרכם אל אזורי מרעה ירוקים יותר הנה אחד מן המחזות המרשימים ביותר על כדור הארץ. לאחר שכילו את העשב בצפון, העדרים ממשיכים את דרכם עד לחזרתם דרומה אל מישורי העשב בדצמבר. במהלך הנדידה נכנסים ויוצאים העדרים מתוך הפארק הלאומי אל אזורי השימור הגובלים בו כמו נגורונגורו, לוליאונדו, איקורונגו מסאי מארה ומסווה אולם בכל זמן בשנה נמצא עיקר העדר בין גבולות פארק הסרנגטי.

שמורת סרנגטי היא שמורת הטבע העשירה והמגוונת ביותר בעולם כולו. בין בעלי החיים הגדולים שבהם אפשר לצפות בשמורה: גנו, זברות, ג'ירפות, אנטילופות, אריות, נמרים, צבועים ומגוון עצום של ציפורים. מדי שנה, לקראת תחילת העונה היבשה, מתרחשת בסרנגטי אחת מהתופעות המרהיבות ביותר בעולם החי - ''הנדידה השנתית גדולה''. מעל שני מיליון גנו, זברות וצבאי תומסון נודדים במסלול מעגלי גדול בעקבות העשב המתחדש: משמורת סרנגטי בטנזניה אל שמורת מסאי מרה שבקניה ובחזרה.
במהלך הנדידה, הפרסתנים חוצים נהרות ולעתים נופלים לשיני הטורפים. הצפייה במיליוני הפרטים היא מחזה מרהיב ומרעיש כאחד: קולות הגעיה של הגנו, צהלות הזברות וקולות הצבאים ממלאים את חלל האוויר, כשלעתים מצטרפים אליהם גם קולות הטורפים: שאגות האריה, צחקוקי הצבועים וקולותיהם של הנשרים הנלחמים על הטרף.
העונות הטובות ביותר: דצמבר עד פברואר: נדידת החיות חזרה לטנזניה,
מאי עד יולי: נדידת החיות לכיוון קניה

אגם יאסי ושבט הבושמנים אדזבה (Hadzabe'e)

Lake Eyasi

אגם גדול סמוך לעיר ארושה, ומדרום לשמורת נגורונגורו. שבט הבושמנים אדזבה (Hadzabe'e) המתגורר סמוך האגם מספק הצצה נדירה אל חייהם של שבט ציידים, המאפשרת לדמיין כיצד חיו בני האדם הקדמונים לפני אלפי שנים.
ביקור אצל השבט נעשה רק בתיווך חברת ספארי, המספקת הסעה לאזור ומדריך המכיר את חברי השבט. הביקור בתוך השבט נמשך מספר שעות, וכולל הסבר על צורת החיים של השבט, וכן צפייה בפעילויות מרכזיות בחיי היומיום שלו, כמו הבערת אש על ידי מקלות, אימוני חץ וקשת, צייד, ריקודים שבטיים ועוד.

השבט מתגורר בטבע, ומשתמש בנוף הטבעי (שיחים וסלעים גדולים) כמחסה. רוב הילדים בשבט אינם עוברים את גיל 5 עקב חשיפה למחלות כגון מלריה, ואלו המגיעים לגיל מבוגר יותר, עוברים אימון בכלי צייד שונים, והופכים לציידים מומחים עוד בילדותם. נשות השבט לרוב מלקטות שורשים המשמשים למאכל ולרקיחת תרופות טבעיות, וכן מכינות תכשיטים מחומרים הקיימים בסביבתן.

לציידים שלושה סוגים של חץ וקשת, המיועדים לחיות בגדלים שונים. הם משתמשים בחומר רעיל במיוחד המופק משרף של עץ, ומורחים אותו על החיצים לציד חיות גדולות כגון באפלו. אמנם ניתן לראות בכפר את השפעת העידן המודרני על חברי השבט, אך הביקור מספק חוויה אותנטית למדי של חיים ללא קידמה וטכנולוגיה.

שבט המסאי

במזרח אפריקה, בין קניה לטנזניה, חי שבט המסאי. תרבותו ואורח חייו של השבט השתמרו במשך דורות רבים ועד ימינו. בני שבט המסאי הם רועי עדרים, בעיקר עדרי פרות. זוהי חברה עשירה ומתוחכמת בעלת ערכים אנושיים אוניברסליים - ערכים שאפשר למצוא בכמה תרבויות מאז ועד היום. החברה המסאית פיתחה לעצמה דרכים להגן על ערכיה ולשמרם.

אורח חייהם של בני השבט ידוע וקבוע מראש. בני השבט יודעים, מה יהיה מסלול חייהם, כי במשך דורות רבים עוברים כל בני השבט מסלול דומה. מסלול חייהם של בני שבט המסאי מחולק לשתי תקופות מרכזיות: ילדות ובגרות.
המעבר מתקופה לתקופה מצוין בטכסים הנקראים טכסי חניכה.

הבנות - בהגיען לגיל ההתבגרות, עוברות טכס חניכה קבוע ומיוחד רק לבנות. את הטכס עורך אביה של המתבגרת. הוא חוגג עם השבט כולו את התבגרותה של בתו. במהלך הטכס, נפרדת הנערה מכל מה שקשור לחייה כילדה - ממשפחתה, ממלבושיה, ומתכשיטיה. היא מקבלת תפקיד חדש וזהות חדשה. זהותה החדשה של הנערה מתבטאת גם בגילוח שערותיה ובשינוי שמה (גם בעולם המערבי משנות נשים את שמן עם הינשאן, ומקבלות את שם המשפחה של בעליהן). בתום הטכס היא יוצאת מבית אביה, כדי להינשא לגבר אחר וללדת לו ילדים.

הגברים הם בעלי הרכוש ובעלי הכוח. עיקר כוחם נובע ממספר הפרות, שיש להם בעדר וממספר הנשים שברשותם. לגבר המסאי מותר לשאת נשים אחדות.
לנשים אין רכוש משלהן, הן מקבלות פרות מבעליהן ומגדלות לעצמן עדר. במות הבעל, האישה מעבירה את עדר הפרות שקיבלה מבעלה לבניה. אחד מבניה הופך להיות אדונה. והיא עוברת להיות תחת חסותו, זאת משום שלה עצמה אין רכוש.
לידת בנים ובנות היא חלק חשוב בתפקידה של האישה המסאית. אך בעיקר חשובים הבנים. תפקידם של הבנים לדאוג לקיומה ולהגנתה של אימם עד יום מותה. עדר הפרות של אישה עקרה, שלא ילדה בנים, נמסר לבניה של אישה אחרת.

חברת המסאי היא חברה בלתי משתנה, לעומת החברה, שאנו חיים בה, המשתנה כל הזמן. כל אחד בחברה בלתי משתנה יודע בדיוק למה החברה מצפה ממנו ויודע גם מה יהיה עתידו. חברה כזו אינה סובלת אנשים יוצאי דופן.

זו חברה שאיננה יודעת קרוא וכתוב וכל הזיכרונות והחכמה שצברו האנשים עוברים בסיפורים שהם מספרים זה לזה. לכן, המבוגרים והזקנים הם בעלי החכמה והידע בשבט, וכך גם מתייחסים אליהם. המבוגרים בחברת המסאי מעבירים את הידע שהצטבר אצלם ואת ניסיון החיים שלהם לצעירים. את רוב הידע התרבותי שלהם לומדים בני שבט המסאי בעזרת שירים, אגדות וסיפורים, שהם מספרים לבניהם ומעבירים מדור לדור.

הבנים - בהגיעם לגיל ההתבגרות, עוברים גם הם טכס חניכה ונכנסים אל חברת ''המארונים''. ''מארון'' במסאית פירושו - לוחם. במסגרת השתייכותם לחברת הלוחמים עוברים הבנים הכשרה לקראת חייהם כבוגרים. שבע שנים נמשכת תקופת החניכות של המארונים. מספר הנערים בחברת המארונים הוא ארבעים ותשעה. מספר זה הוא כפולה של שבע מספר מקודש בתרבויות רבות.

שבע השנים שמבלה המתבגר בחברת הלוחמים בני קבוצת הגיל שלו הן תקופת הלמידה שלו. כשם שהילד בעולם המערבי מבלה את שנות ילדותו בבית-הספר, ולומד שם על התרבות וההיסטוריה שלו, ורוכש מיומנויות החשובות לחברה שבה הוא יצטרך לתפקד כאדם מבוגר, כך לומד המתבגר המסאי את הדברים החשובים והמקודשים לחברה שלו. הוא לומד את ההיסטוריה של שבט המסאי, את סיפורי הגבורה של הלוחמים, כיצד הם ניצחו את אויביהם ואת חיות הטרף. הוא לומד גם את חוקי החברה שלו בכל הנוגע לנשים ולמזון.

בתום שבע השנים נערך פולחן המורכב מכמה טכסים.
הטכסים מציינים לנער ולשבט כולו, כי המארון מוכן לעבור מחברת הלוחמים-החניכים לחברת הבוגרים. עם היכנסו לחברת הבוגרים, הבוגר הצעיר נושא לו נשים, מוליד ילדים ונוטל אחריות על המשכיות חיי השבט.
במשך השנים נושא הגבר המסאי נשים נוספות, ובכך הוא מגדיל את רכושו ואת כוחו בשבט.

בטכסי המעבר, מתקיימת החלפת תפקידי השלטון בין האם לבנה. הבן שעומד להיהפך למבוגר נעשה אדונה של אימו, והיא הופכת להיות בת חסותו. כדי להמחיש את השינוי ביחסים, ולהראות כי האם איננה עוד שליטה על בנה, משחקים האימהות והבנים מעין משחק תיאטרון, שבו הבן לועג לאימו ומבזה אותה. כל אחד מהם מנסה להיראות נלעג ולא מכובד בעיני השני. וכך באופן סמלי מבטא הטכס הזה את העברת השלטון מהאם לבן.

אם נתבונן היטב בתרבות המסאית, נראה שיש בה עקרונות המשותפים לכלל בני-האדם - בחברה זו נשמרים ומקודשים הערכים השומרים על כבוד המשפחה; בחברה זו מכבדים ומעריכים לימודים כאמצעי למעבר מילדות לבגרות; חברה זו שומרת על סדר חברתי ומטפחת מיתולוגיה משלה הבנויה על סיפורים ושירים העוברים מדור לדור.
החוקים, הכללים, האגדות והסיפורים של בני שבט המסאי הם חלק מעולם קדום ובלתי משתנה, אך הם מעידים על חברה מאורגנת, שפיתחה לעצמה תרבות עשירה, ולמדה לשמר את עצמה ולהתקיים במשך דורות רבים.

קישורים לתמונות נוספות

אלבום 1 | אלבום 2 | אלבום 3 אלבום 4 | אלבום 5 | אלבום 6 | אלבום 7