אגדת שטח: הפלינגר

הוא היה אחד מרכבי השטח הקטנים ביותר שייוצרו אי-פעם, עם משקל עצמי של 600 ק''ג בלבד, מנוע בוקסר אחורי בעל שני צילנדרים שהפיק 24 כ''ס, ויכולות שטח מדהימות. קבלו את ההפלינגר, מבית שטייר-דמיילר-פוך

בשנת 1958, כשהחלה חברת המכוניות האוסטרית שטייר-דמיילר-פוך לייצר רכב שטח חדש, לא נאלצו מנהליה להרחיק לכת כדי למצוא שם למוצר הטרי שלהם: הוא קראו לו הפלינגר (HAFLINGER), כשמו של סוס עבודה אוסטרי חסון ושרירי. ההפלינגר של שטייר היה אכן חסון ובעל עבירות מפתיעה, למרות שהנתונים הטכניים שלו לא הבטיחו רבות: מנוע אחורי מקורר אוויר בנפח 643 סמ''ק, עם הספק מקסימלי של 24 כ''ס, ג'נטים זערוריים בקוטר 12 אינץ' ואמבטיית פח פשוטה ששימשה כמרכב לנשיאת שישה נוסעים.

אבל לא היה דבר אחד פשוט בשילדה ובמערכת ההנעה של ההפלינגר, שהיו הבסיס ליכולות השטח שלו: המנוע ישב כאמור מאחור, יחד עם תיבת ההילוכים. גל ההינע לדיפרנציאל הקדמי עבר בתוך צינור פלדה שחיבר בין הציר האחורי לקדמי, והיווה למעשה את החלק העיקרי של השילדה; הדיפרנציאלים ישבו גבוה יותר מאשר מרכז הגלגל, והתנועה אל הגלגלים עברה דרך מפחתי הנעה טבוריים, שהותקנו בכל גלגל. המבנה הזה אפשר מרווח גחון מכובד של 24 ס''מ, למרות הצמיגים הקטנים; בשני הדיפרנציאלים הותקנו נועלים מכניים, אותם אפשר היה להפעיל תוך כדי נסיעה; מערכת מתלים נפרדת לכל גלגל, עם מרווח תנועה של כ-25 ס''מ, השלימה יחידת הנעה קשוחה ויעילה, שאפשרה להפלינגר להתגבר על מכשולים שעצרו כלי רכב גדולים וחזקים ממנו.

רכב צבאי עם הסבות רבות

ההפלינגר ייוצר כתשובה לדרישה של הצבא האוסטרי לרכב שטח קל משקל, שיוכל לשאת שישה חיילים בשטחים הרריים קשים. התכנון נעשה על ידי אריק לדווינקה, בנו של המתכנן המהולל הנס לדווינקה, שהיה המתכנן הראשי של חברת טטרה. הייצור החל בשנת 1958, אך רק לאחר הצגת ההפלינגר מדגם 700 בתערוכת המכוניות של פרנקפורט בשנת 1959, החלו ההזמנות לזרום. מרבית כלי הרכב שיוצרו בשנים ההן נרכשו על ידי הצבא השוויצרי והצבא האוסטרי, אך מספר לא מבוטל של הפלינגרים נרכשו לשימוש אזרחי.

המנוע של ההפלינגר, שהיה בתצורת בוקסר, כלומר שני הצילנדרים הוצבו זה מול זה, בשכיבה, נלקח מאופנוע 500 של פוך. המשקל העצמי היה מגוחך: 600 ק''ג בסך הכל, אבל זה לא מנע מההפלינגר לקחת מטען במשקל של עד 500 ק''ג, במעלה שיפועים של 60 אחוז ויותר ובשיפועי צד של עד 45 מעלות.

בשנת 1962 נעשה השינוי הראשון המהותי הראשון בהפלינגר, ולשוק יצא דגם ארוך יותר, ה-703, שבסיס הגלגלים שלו הוארך ב-30 ס''מ. שנה מאוחר יותר הוחלפה תיבת ההילוכים, בעלת 4 המהירויות, בתיבה בעלת 5 הילוכים. בשנת 1965 שופרה מערכת הנשימה של ההפלינגר ובשנת 1967 הועלה יחס הדחיסה, הוחלף המאייד והמנוע הצליח לספק עוד כמה סוסים. עד להפסקת הייצור שלו, בשנת 1975, לא נעשו שינויים מהותיים נוספים.

בסך בכל יוצרו קרוב ל-17 אלף הפלינגרים, רבים מהם עדיין נוסעים ומשמשים את בעליהם למשימות יומיומיות. השאלה מדוע הופסק הייצור עדיין לוטה בערפל. דיברו על שיפורים כדי לעמוד בתקינות למניעת זיהום אוויר, החלו בתכנון של הפלינגר 2 אך התוכניות לא יצאו לפועל - ובסופו של דבר שימשו כבסיס לתכנונו של המרצדס G. הפלינגרים שנרכשו על ידי אזרחים, עברו הסבות שונות ומשונות: חלקם משמשים ככלים לפינוי שלג, חלקם כרכבים לכיבוי אש, יש כאלה שהוסבו לאמבולנסים, לכלים לעבודה חקלאית, אך רובם משמשים כרכבי שטח לשעות הפנאי, להנאת בעליהם. לארץ, ככל הידוע לי, לא הגיע אפילו הפלינגר אחד.

הענק האוסטרי

חברת שטייר-דיימלר-פוך במתכונתה הנוכחית הוקמה בשנות השלושים של המאה העשרים, כאיחוד של שלוש חברות אוסטריות. שטייר היתה הוותיקה שבהן, והיא הוקמה בשנת 1864 על ידי יוסף ורנדל, בעיר שטייר, כחברה לייצור נשק. מאוחר יותר נכנסה גם לתחומים נוספים, כמו ייצור מכונות יציקה, טורבינות, וגם אופניים. ב- 1889 נפטר ורנדל ובדיוק באותה שנה הקים יוהאן פוך את המפעל שלו, לייצור אופניים, בעיר גרץ.

בתחילת המאה העשרים המשיכה שטייר לייצר נשק, פוך ערך ניסיונות ראשונים בייצור מכוניות וחברת דיימלר הקימה מפעל להרכבת מכוניותיה באוסטריה. הסכמי שביתת הנשק שבאו לאחר מלחמת העולם הראשונה אסרו על המדינות המובסות לייצר נשק, ושלושת החברות האוסטריות חברו יחדיו כדי לעסוק בייצור מכוניות. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם יצאו משערי שטייר-דיימלר-פוך מכוניות לא רעות כלל, שלתכנון כמה מהן אחראי פרדיננד פורשה.

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה החברה לייצר נשק, וייצרה גם משאיות, טרקטורים, אופנועים ומנועים. תקופה מסויימת, גם ייצרה מכוניות נוסעים ורכבי שטח בתכנון עצמי. ההתמחות של החברה בתחום הרכב הקל התמקדה יותר בפיתוח, ייצור והרכבה של רכבי שטח עבור יצרנים אחרים, ובין היתר הורכבו במפעליה הוואנים 4 על 4 של פולקסווגן והוויאג'ר של קרייזלר.

המוניטין של החברה בתחום המשאיות רבות המינוע הביא לכך, שצבא ארה''ב ביסס את משאיות השטח המשרתות אותו היום על דגמי משאיות של החברה. ועוד עובדה מעניינת: מערכת ההנעה של הלנד רובר פרילנדר פותחה גם היא בחברה. שטייר-דיימלר-פוך היא היום החברה הפרטית הגדולה ביותר באוסטריה, ובמפעליה הורכבו בשנה האחרונה 85 אלף רכבי שטח, חלקם מדגם גרנד צ'ירוקי של קרייזלר, ומרביתם דגמים של מרצדס: ה- G, ה- M, ודגמי ה-4 על 4 של ה- E. זאת מלבד הייצור השוטף של משאיות, כלים חקלאיים ורכבי שרות ייעודיים, מנועי דיזל, מערכות הזרקת דלק, תיבות הילוכים ועוד.

נתונים טכניים (לדגם 700)

מנוע: בוקסר, ארבע פעימות, מקורר אוויר. מס' בוכנות: 2, נפח 643 סמ''ק. הספק: 24 כ''ס ב- 4500 סל''ד. מומנט: 4.2 קג''מ ב- 3000 סל''ד. תיבת הילוכים: 4 או 5 הילוכים מסונכרנים. הנעה: 4 על 4 לא קבועה, עם נעילות בשני הדיפרנציאלים. צמיגים: 165x12. מהירות מרבית: 75 קמ''ש. בסיס גלגלים: 150 ס''מ. מרווח גחון: 24 ס''מ אורך כולל: 283 ס''מ. משקל עצמי: 600 ק''ג. מעמס: 500 ק''ג.