גרייטוול סטיד - Great Wall Steed- מבחן דרכים

זה היה קרוב, קרוב להיגמר לא טוב. שילוב של שביל בוצי עם תוואי בעייתי התחום בצידו האחד ע''י תהום, ובצידו האחר במגוון סלעיי בזלת מאיימים. הקוליסים שכבר הועמקו ע''י משתמשי דרך אחרים, כמעט וסגרו את המרחק אל גחונו הנמוך של הסטיד, כך שצבירת מומנטום ירדה מהפרק. אז כפי שצריך לנהוג התקדמנו בקצב צב, מפללים להתרחבות שתאפשר לנו להסתובב ולהימלט לחוף מבטחים.

 

 

פשוט זה קל

 

גרייטוול היא יצרנית סינית שקרמה פלסטיק וסרנים בשנת 1976, והתמחתה מאז ומתמיד ברכבי עבודה קשוחים. הפלישה מערבה הייתה רק שאלה של זמן, והזמן הזה הגיע (בהקשר הישראלי לפחות), לא מזמן: גרסת הבנזין לדור החמישי של הגרייטוול סטיד נחתה אצלנו בשנה שעברה. עכשיו מגיעה גרסת הדיזל, שעושה שימוש במנוע בנפח צנוע יחסית של 2.0 ל', אך מודרני במפרטו ונתוניו: 140 כ''ס ב-4000 סל''ד וכ-31 קג''מ החל מ-1800 סל''ד. תיבת ההילוכים היחידה בהיצע היא ידנית עם שישה הילוכים. כושר העמסה המרבי עומד על 980 ק''ג, ויכולת הגרירה עומדת על 750 ק''ג (1500 ק''ג לעגלה עם בלמים). הסטידיזל מוצע עם הנעה אחורית או כפולה ובשתי רמות גימור. הגבוהה, שנבחנת כאן, כוללת חישוקי סגסוגת, הגה ומושבים עטויי עור, פנסי ערפל קדמיים, חיישני חנייה ומצלמת רוורס, מרימי שמשות, מערכת מולטימדיה (בהתקנה מקומית) עם DVD, GPS ושליטה מההגה. בתחום הבטיחות יש רק צמד כריות אוויר ומערכת ABS ו-EBD (חלוקת עוצמת בלימה) – לא מספיק היום, אפילו שזה טנדר.
בכל הנוגע למראה, הדמיון ל-D-מקס היוצא בולט, אך החזית נאה יותר ובסך הכל הוא נראה טוב. תאמינו או לא, אך ביציאה מהמסעדה שבה ישבנו לצהריים, הייתה אף התקהלות קטנה סביב. מרווח מלפנים לא חסר, אך המושב מעט נמוך. ההגה מתכוונן רק לגובה וגם זה בטווח מוגבל. מאחור, כמו ברוב הטנדרים, תמצאו דרגש צר וקצר מידות ומשענת גב המעוצבת בהשראת סרגל. מושבי העור הם מהסוג הזול, כאשר גם הפלסטיקה סביב שומרת על אחידות – זולה, חלולה ופשוטה עד מאוד, תוסיפו לכך איכות הרכבה נמוכה ולא אחידה, וקיבלתם רכב עבודה מן השורה הראשונה, מהסוף. 

 

 

המנוע

 

הנעת הרכב ומנוע הדיזל מפגין ווקאליות סינית מהי. קיים טרטור דיזל מוחשי מאוד בסל''ד סרק ורעד עובר לידיים דרך הדוושות וידית ההילוכים. לחיצה על דוושת המצמד (שמפריד גבוה), והתחושה קפיצית משהו כולל רעש חריקה לא ברור.   מהלך ידית ההילוכים ארוך כגלות ולא מדויק בעליל. אגב, ההילוך האחורי ממוקם משמאל להילוך ראשון (ללא כפתור או קפיץ) וצריך לשים לב בכדי לא לטעות. תחילת נסיעה מזכירה מהי השהיית טורבו ישנה ו(לא)טובה, כזו שלא נתקלנו בה כבר הרבה זמן. במקביל, אין למנוע מה להציע מתחת לכ-1800 סל''ד מלבד רעש. ההילוכים הקצרים אומנם תורמים לתחושה הנמרצת, אך מבליטים את קוצר הנשימה – המפרט מדבר על שיא הספק ב-4000 סל''ד, אך התחושה היא כי כבר מ-3500 סל''ד המנוע מייצר בעיקר רעש ופחות דחף.   שלא תבינו לא נכון, אם תשמרו את המנוע בטווח היעיל תקבלו דחף נאה ותאוצה סבירה – זה פשוט דורש הרבה עבודת רגליים וידיים. צריכת הדלק הממוצעת במהלך המבחן עמדה על 11 ק''מ/ל'. לא רע.

 

 

נוחות

 

בכל הנוגע לנוחות, אין חדש תחת השמש הסינית. המתלים, עצמות עצה כפולות מלפנים וקפיצי עלה (אלא מה) מאחור, רכים בתחילת מהלכם. אך אינם מצליחים לסנן כראוי את מפגעי הכביש, ומתקשים במיוחד מול רצף שיבושים. אבל צריך לזכור שקטגורית הטנדרים לא נודעת בנוחות הנסיעה דווקא, וביחס למתחרים המצב לא כזה נורא – ובטח ישתפר עם כמה מאות קילוגרמים בארגז.
ההגה בעל משקל סביר, אך קיים שטח מת גדול במרכזו והוא מאוד לא מדויק. נהיגת שטח על מצע רך מצריכה לא מעט עבודת הגה בכדי לשמור על הקו הרצוי.

 

 

בשטח טכני

 

הזכרנו קודם את השהיית הטורבו המאוד מורגשת. בכל הנוגע ליכולת הבלמים, המצב גרוע לא פחות, ממש ''השהיית בלימה''. בחצי הראשון של מהלך הדוושה לא קורה שום דבר, בחצי השני הדוושה ספוגית מאוד ועוצמת הבלימה חלשה בכל קנה מידה. כבר כתבנו על כך במפגש הקודם עם הסטיד בנזין, וגרסת הדיזל אינה טובה יותר.   
כבר הבנתם מהפתיח שבשטח טכני עומד לסטיד לרועץ מרווח גחון נמוך, והמגונים שהותקנו ברכב המבחן עוד גורעים ממנו. כל עוד השביל מפולס ואין חשש ממפגעים מפתיעים הוא ייקח אתכם לעבד את השדה. אך כשהחול יעמיק או שהבוץ ישפריץ, תצטרכו להוסיף למשוואת הגחון גם את בעיית עקומת הכח של המנוע – קשה מאוד למנן אותו בעדינות, כשמתחת לשיא המומנט פשוט אין כח שימושי.

 

 

כלי עבודה פשוט

 

טנדרים הם בראש ובראשונה כלי עבודה. וככאלו אין הם מתיימרים או צריכים להציע יותר מידי תחכום. הסטיד עושה בדיוק את זה – כלי עבודה פשוט, קשוח וללא יומרות. אך עם זאת, הוא מרגיש מיושן מידי (מזכיר טנדרים יפניים מתחילת שנות התשעים). זה מתחיל בתא הנוסעים הפשוט, ממשיך במנוע שחסר את הגמישות והעידון של מנועי דיזל מודרניים ותיבה אוטומטית פשוט אין – והאבזור לא באמת מפצה על כך. נשארה סוגיית המחיר. ובכן, איסוזו D-מקס החדש בגרסתו הזולה (חד קבינה, 2.5 ל' 163 כ''ס, 2x4 ידני), עולה כמו סטיד דיזל 2x4 מפואר, 155,000 ש''ח. בגרסאות ההנעה הכפולה ההבדל מעט גדול יותר – 32,000 שקלים – אך זה עדיין יוצר לסטיד בעיית תמורה. הוא הגיוני בעיקר בגרסאות הבסיס הזולות למי שמתעקש על חדש – ובמקרה הזה אולי כדאי בכל זאת להשאר עם גרסת הבנזין והסבה לגז.

 

גרייטוול סטיד דיזל (4x4) נתונים טכנים

 

מנוע
מנוע טורבו דיזל, רוחבי, 1996 סמ''ק, מסילה משותפת
תזמון גל זיזים עילי כפול, 16 שס' 
הספק /סל''ד 140 כ''ס/4000
מומנט /סל''ד 31 קג''מ/1800 מרכב
הנעה כפולה
הילוכים ידני, 6 היל'
מתלה ק'/א' עצמות עצה,
מוט מייצב/קפיצי עלים 
בלמים ק'/א' דיסקים מאווררים/תוף 
מערכות עזר ABS,EBD
צמיגים 235/70-16  מידות
בסיס גלגלים 305 ס''מ
אxרxג 173x180x504 ס''מ
מרווח גחון 19.4 ס''מ
משקל 1910 ק''ג
מהירות מרבית (יצרן) 140 קמ''ש
0 ל-100 קמ''ש (יצרן) - שנ' 
צריכת דלק (יצרן) 12 ק''מ/ל' מחיר
מחיר 175,000 ש''ח (מבחן: 188,000 ש''ח) 
אחריות 36 חודשים