מסע ג'יפים לצפון יוון - סוכות 2012

נחתנו באתונה כשהדאגה היחידה היא האם שדה התעופה ישבות וישבית לנו את הטיול. אבל הכל היה כרגיל, ואפילו שודרגנו ברכבים, ויצאנו לדרך.

דהירה על האוטוסטראדה של אתונה דרומה ואז ירידה מהכביש המהיר ועליה על הכביש ההררי לכיוון טיבה (תביי). עצירה מהירה להצטיידות והמשך לכיוון טיבה. שם ירדנו מהכביש (וכמה ירדו מהפסים, והתחילו הצחוקים בקשר) והתחלנו בנהיגת שבילים מהירה עד להפסקת צהריים.

אחרי התפתלות בכמה כפרים קטנים התחלנו את העליה להר הליקונאס עד לפיסגתו ותצפית מדהימה על כל העמק של תביי שם נחלה לראשונה ספארטה תבוסה ומשם החלה הדעיכה של המדינה החזקה ביותר ביוון. מבט דרומה לכיוון המפרץ הקורינתי ותחילת ירידה ביערות לכיוון מנזר מקריוטיסאס. חלפנו על פניו לכיוון מנזר אוסיו לוקאס המדהים. שתי כנסיות מהמאה ה-13 וחצר מנזר מדהימה עם נוף פנורמי. מנוחה קלה במרפסת המנזר ותחילת תנועה לכיוון ארחובה ודלפי.

בבוקר קמנו לסיור רגלי בעתיקות דלפי, שם ישבה האוראקל המפורסמת ביותר בעולם הקדום. טיילנו בין בתי האוצר, האגורה מקדש אפולו וכמובן התאטרון השמור הצופה אל העמק המרהיב של דלפי ושכמובן מחלקו העליון רואים גם את הים.

עלינו על הרכבים וירדנו לאמפיסה, בירת המחוז, ומיד לשטח ולטיפוס לפסגות הגבוהות של רכס גיונה. הפסקת קפה בקרחת היער וממשיכים בטיפוס. פתאום נפער מתחתנו עמק בראש ההר... כן, עמק בראש ההר. גלשנו אליו ומצידו השני עלינו למעבר ההרים של גיונה. ומשם במחזה מרהיב נפרש מולנו אגם מורנוס במלוא הדרו. לא יכולנו להתאפק וירדנו דרך שבילי היערות לאגם, לשחיה וארוחת צהריים על החוף. היסוס קל מצד הכיתה הטיפולית, אבל דוגמה אישית של המדריך... גרפה את הבעייתיים שבקבוצה לקפוץ למים הקרים.

לאחר מכן החלנו בטיפוס לכיוון המלון השוכן על ראש ההר באמצע שום מקום ועם נוף עוצר נשימה של רכסי גיונה וורדוסיה ובאופק אגם מורנוס. התקלחנו והתיפייפנו ויצאנו לארוחת ערב מעולה בטברנה בכיכר הקסומה של הכפר.

יצאנו ממלון ההרים והתחלנו לטפס לרכס ורדוסיה, בדרך עצרנו בכנסיה קטנה לתצפית על ההרים המצוקיים והעמק עם הנהר. ומשם המשכנו להעפיל לגבהים של 2200 מטרים כשבדרך נתקלנו ברמזור של הטבע... עדר ענק של כבשים חסם את השביל ולקח כרבע שעה עד שהתפנו בעידודנו וצופרינו.

הגענו לבקתת המילוט בגובה של 2250 מ' ופרסנו לקפה על גג העולם. ואז המשכנו לרגלי הצוקים ומעל העמק עד שהגענו לכפר קטן, קפה של אחהצ, ומיד ממשיכים בשטח עד למלון, שם מחכה לנו אולגה עם מלון קטן ומשפחתי הבנוי מעץ עם בריכה בחצר וקפה וליקרים תוצרת בית על המרפסת מול היערות. אין טוב מזה בסוף יום ארוך בשטח.

בערב הלכנו לטברנה של המשפחה בכפר לארוחת ערב יוצאת מן הכלל וקינחנו במתוקים תוצרת בעלת הבית.

בבוקר, עדיין מתענגים על ארוחת הערב וארוחת הבוקר אצל אולגה יצאנו לדרך על המצוקים מעל לנהר לכיוון פנדברחי, נהר הגשם הניצחי. הפסקת קפה על קצה המצוק והמשך ירידה לכיוון הנהר.

ואז... הגענו. הכיתה הטיפולית ללא כל התראה החליקה לתוך בגדי הים, ובלי לחשוב פעמיים החלה לצעוד בתוך מימי הנהר הקפואים, כששלושת הבעייתיים ביותר, איקה, בני ושחר מנסים להצטלם מתחת לפני המים, דבר שיתברר בהמשך כטעות קפואה. כשהגענו למפלים השתחרר הרסן באופן סופי ומוחלט החלו כולם להשתכשך במים הקרים קררררררים. כל כך קרים, שכששחר בקשה שאצלם אותה מתחת למפל, היא פשוט קפאה וצנחה על חלוקי הנחל בתוך המים מתחת למפל הקפוא מבלי יכולת להזיז את הגוף ולקום לבד. לרגע שקלתי האם להיכנס מתחת למים הקרים ולהוציא אותה משם או להישאר בחומה של השמש ולתת לה לקפוא סופית... טוב... הסוף הוא שבני ואני נכנענו למוסריות נכנסנו תחת הזרם הקפוא והרמנו אותה. חזרנו את הדרך הרטובה בחזרה אל הרכבים רק כדי לאכול את ארוחת הצהריים המפנקת שהכינו לנו מיכל ושלמה.

אחרי הארוחה התחלנו לעלות עליה מפותלת ואין סופית למעבר ההרים בגובה של 1680 מ' ומשם בירידה מפותלת ואין סופית דרך היערות לקרפניסי בירת אברטניה לערב גירוס טעים (פיתה שוורמה טדזאזיקי ובצל) בכיכר ועוגות מתוקות בלובי המלון.

השכמה כמו כל יום ואנחנו כבר בדרך לרכס א-גראפא, הרכס הלא רשום שגם היום לא פשוט לעלות עליו, שם מראש הרכס בינות לפסגות עשינו הפסקת קפה כשכולם רובצים על המחצלת ואוגרים קרני שמש. המשכנו על הרכס, וכל פעם שנתקלנו בהצטלבות שבילים, בחרנו את השביל הגרוע והמקרטע מבניהם. מה כבר אפשר לצפות מאיתנו??? שם גם נתקלנו בציידים שנדהמו לראות את השיירה שלנו על השביל האומלל הנל.

בסוף הרכס הגענו למעיין האדום בו זורמים המים על גבי אבן אדומה ומקנים למים הצלולים צבע אדמדם, עצירה קלה והמשך למרגלות הפסגה בגובה של 1925 מ' ותחילת גלישה מהרכס. בדרך עברנו עוד כנסיה, אגיו ניקולאוס, ואיקה, עם המשיכה הבלתי מוסברת לפעמונים היה חייב לצלצל בפעמון (ולא בפעם הראשונה בטיול) כל פעמון בדרך זכה לבדיקת צלצול מעמיקה של איקה.

ירדנו לנהר לארוחת צהריים שם גילינו שלא קנינו לחם, אז לקחנו את הלחם הישן, הדלקנו מדורה ועשינו טוסטים מהאגדות. מיד אחרי הארוחה, העפלנו שוב לרכס ושם, על קו פרשת המים החלה נהיגה פרועה ומשוחררת בשבילים מהירים עם החלקות בפיתולים וחיוך מטורף על פניהם של החניכים בקבוצה הטיפולית.

הגענו בסופו של דבר לאגם פלסטרנו לקפה של אחהצ ורוגע אחרי הטרוף. ומשם בנהיגה שפויה לקלמבאקה אשר מתחת לצוקי המטאורה.

קמנו על הבוקר לטיפוס למטאורה למנזרים התלויים על הצוקים. לאחר מכן מהתצפית הבחינו הבעייתיים בחתן כלה שהגיעו לצילומי חתונה. מיד קיבלנו אותם בקולולולולו....... ובשירים וריקודים והפכנו לחלק מהמשפחה. ביקרנו במנזרים עד שקיבלתי איומים משמעותיים שאם אני מראה להם עוד כנסיה או מנזר הם קושרים אותי לחבל של הפעמון ומנסים לצלצל איתי ולשמוע איזה צלילים אני משמיע. ועם כיתה בעייתית כזו לא מתעסקים...

אז לקחתי את האיום ברצינות ושמנו פעמינו לכיוון הר פליון. בדרך עוד עצרנו לארוחה קלה של פיצוחים ועוגיות על הנהר. טיפסנו על ההר, ומאחת מנקודות התצפית השקפנו על כל הרכס ועל האי טריקרי שבקצה המפרץ, לאחר סיפור והסבר קצר על מקום והמאורעות שהיו בו, קנינו ירקות ולחם ולמעלה על ההר מול הנוף המשכר אכלנו ארוחת צהרים. אחר ארוחת הצהריים התחלנו לרדת על המורדות הצפון מזרחים של ההר לכיוון מילופוטאמוס, חוף מדהים שעוד הרבה יסופר עליו.

בדרך טעות קטנה של פניה 10 מ' מוקדם מידי, הכניסה אותנו בלי כוונה לכפר קיסוס המקסים. אחד הכפרים הקסומים ביותר שהיינו בהם. ניסיתי לצאת מצד שני אבל השביל נגמר ואילץ אותנו לעבור את הכפר בשנית לכיוון ההפוך. חוויה כפרית כפולה. משם המשכנו לחוף מילופוטאמוס. כבר בחניה הייתי צריך לשכנע את החבורה שכדאי לבוא ולראות את צלילות המים והאבנים על החוף שהן כמו סוכריות בצבעים. לקח קצת זמן אבל בסוף השתכנעו הבעייתיים ביותר וירדנו לחוף.

לא הספקתי להבין מה קרה ודב כבר היה במים וירה את יריית הפתיחה להתערטלות רבתית של כולם תוך כדי קפיצות פראיות למים הצלולים חמימים. צפים, צוללים ושוחים לכל הכיוונים. פשוט חוויה משחררת מהנהיגה ארוכה ברכבים. כזה כיף כבר מזמן לא חוויתי ויעידו התמונות מעל ומתחת למים על שמחת בית השואבה.

אחרי שהצלחתי לאסוף את החניכים המיוחדים שלי בחזרה לרכבים, נסענו ישירות למלון של אלני בפורטריה לארוחת ערב מלכותית עם מטעמים מקומיים וצלי ארנבת... ומשם למיטות.

קמנו לארוחת בוקר מפנקת שהשפיץ שלה הוא פודינג וניל עם קינמון, זה כבר עושה אותך שמח לכל היום. הסתובבנו קצת בפורטריה בחנויות הקטנות וקנינו ערמונים בשוקולד, תאנים בשוקולד, תפוזים בשוקולד ודבש לא בשוקולד. ויצאנו לדרך לכיוון אתונה. בדרך עצרנו באתר המעיינות החמים בתרמופולי ושוב 'הדו חיים' שיצאו איתי נכנסו למים הרותחים של המפלים והבריכות המינראליות תוך קריאות אושר. לאחר מכן התקלחנו בבקבוקי מים מינרלים (יום מינראלי למדי) ונסענו לאתר ההנצחה לזכר הקרב הגדול בים 300 לוחמי ספארטה לצבא הפרסי שאיים לרדת דרומה ולכבוש את יוון כולה. הפרסים ניצחו אמנם אבל הלחימה הספרטאנית הוציאה להם את החשק מלהילחם יותר והם הובסו מאוחר יותר עי צבאות מדינות יוון בהנהגת ספארטה.

המשכנו בדהירה דרומה עד אתונה, ושם חיכתה לנו הפתעה לא נעימה. סגרו את מרכז העיר בגלל הביקור של קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ואי אפשר להגיע למלון שנמצא כמובן במרכז העיר, מרחק של כ- 100 מ' מהפרלמנט. של מי הרעיון למקם פרלמנט ליד המלון שלנו??? יוונים, לך תבין... אחרי הסתובבויות אין ספור מסביב למרכז העיר, מצאנו את הפרצה וחדרנו דרכה אל המלון. פרקנו ואחרי מקלחת קצרה עלינו לגג המלון לתצפית נוף יפהפיה על האקרופוליס המואר וגבעת הלקוויטוש וכמובן האגורה. הכל מואר באור יקרות ויוכיחו התמונות. ואז יצאנו אל העיר להסתובב קצת בפלאקה ונחתנו על טברנה נחמדה עם צמד זמרים ומוזיקה טובה. הזמנו כל מיני נוזלים שעזרו לשחרר קצת עכבות (שלא כל כך היו בקבוצה הזאת) ולקראת סוף הערב התחילה הקבוצה לרקוד בטברנה וברחוב הסמוך כאילו אין מחר וסחפה אחריה אנשים שעברו ברחוב וחברה מהטברנה שהתלהבו משמחת החיים המופרזת. חזרנו למלון ללילה אחרון.

קמנו מוקדם בבוקר להגיע לשדה התעופה כמה שיותר מוקדם ולברוח מהסגר הצפוי על מרכז העיר, דהרנו עד לשדה רק כדי להבין שלכולם יש כרטיסי טיסה בחזרה לארץ חוץ מלבני ומיכל וכמובן גם בשבילי. לאט לאט התרגלנו לרעיון ששלושתנו נשארים באתונה לעוד יום והולכים לקרוע את העיר עד שהודיעה לנו האחראית של אל על שנמצאו עבורנו שלושה מקומות. לא ידענו אם לשמוח או לא.. אבל עלינו על המטוס בלי הרבה חשק.

המשפט האחרון הוא תמצית הטיול/ חוויה. הצטערתי על כך שמצאו לנו כרטיסי טיסה ושהכיף לא יכול להמשך עוד יום אחד. זה היה אחד מסוגי הטיולים שכל מדריך מאחל לעצמו. חברה טובה, אוכל טוב, נופים מדהימים וכמעט אפס תקלות. אני רוצה להודות לאביבה על העזרה בארגון הקבוצה ויציבות נפשית במהלך הטיול, לאיקה על המצב רוח הכללי שהדביק את כל הקבוצה (מקווה שכשדורכים לך על האצבע המתקן עדיין עובד...), לדובלה שהוכיח שאחרי שהוא קופץ למים, אף אחד לא יכול להישאר יבש ולאורניה ששמרה על דובלה (וזה לא פשוט להשגיח על ילד כזה...). למיכל על השפיות בכל מהלך הטיול וההוכחה שיש מבוגר אחראי. לבני על השפיות החלקית וגם היא רק בחלק מהטיול, להוציא את הצלילות במים הקפואים בנהר. לשלמה ששמר על שחר מכל משמר לאורך כל הטיול ורק בשעה אחת שבה סוף סוף שיחרר והפקיד אותה בידינו, הקפאנו לו את הילדה במים. לשחר שהצילומים שלה הם עיקר הצילומים ביומן המסע. לזהבה שהוכיחה שאין עליה בנהיגה ואם מגבירים את הקצב לדרגת ראלי היא לא יוצאת פראיירית. ולמזל שהוכיחה שאין מקום שהוא רחוק או קשה מידי ועלתה, וירדה, ושחתה ומה לא למרות הספקות שהיו לה בהתחלה. המסקנה היחידה שלי מהמסע, היא שכשמוציאים כיתה טיפולית לטיול, צריך להוציא יותר מטפלים שיעזרו למדריך. כמו בכל חינוך מיוחד...