הרהורים על אפריקה שלי

חזרתי לקניה בפעם השנייה וערכתי עוד מספר מסעות ספארי במדינות שונות באפריקה: בטנזניה, בנמיביה, במפלי ויקטוריה שבזימבבווה, בבוצוואנה, באוגנדה ובדרום-אתיופיה. (גם במצריים ובמרוקו הייתי אלא שהמנטאליות במצריים ובמרוקו שבצפון אפריקה שונות לחלוטין מחוויית היבשת השחורה).

אפריקה היא יבשת מרתקת שהנוף בה יפהפה ועוצר נשימה.

המפגש עם הטבע  היה מפגש עם כוחות אדירים של עוצמה, עושר, ניגודים שיוצרים מרקם ענוג של חזיון פאר, של מרחבים עצומים, אינסופיים שבהם מיליוני חיות בר, חיות טרף, עופות דורסים ובעלי כנף שונים בשלל צבעים. כל אלה הם חזיון מרהיב של צורות וצבעים כאילו עמדתי מול קליידוסקופ עצום שהתמונה משתנה בו כל הזמן. הסוואנה על מישוריה רחבי הידיים, האינסופיים וחסרי המיצרים, שבה מיליוני הגנו והזברות הנודדים שעדריהם משתרעים לאורך עשרות קילומטרים, נעים על פני המישורים כמו גל גאות בים עצום. הסוואנה הפתוחה מנוקדת עצים פה ושם והנופים פשוט לא נגמרים. האוויר קל וקריר, יבש וזהוב, וההרגשה של הימצאות בפסגת העולם.
הייתי נדהמת מול היופי והשפע של הארץ הזו. זה היה יותר ממה שיכולתי לחלום עליו כי מעולם לא חלמתי עליו וכאילו זה היה בדיוק מה שחלמתי עליו. אפריקה הלא-פתורה. דומה שאין גבול למה שיש לאפריקה להציע: מרחבים ופראות של נופים.

אבל זה לא רק יופי הנוף ופראותו, זה לא רק פרופיל הגבעות והשקיעות הארגמניות, זה לא רק הצבעים החיים של השמיים ושל העשב הזהוב, זוהי ההרמוניה של הנוף הלא-מחולל של אפריקה.   מה שנשאר הוא הקסם הממגנט והמשכר של נוף אפריקה, אור כחול צלול של שחר חדש, כוח מרפא של המרחב הלא-מופרע שהקיף אותי.   באפריקה נפגשתי גם עם יופיים של חלק מתושבי המקום – בקניה ובטנזניה אלה היו המסאים. זהו שבט של לוחמים גבוהים, ארוכים ובנויים לתלפיות. בלבושם משהו כמו מטפחת אדומה הם בולטים למרחוק כפרחים באמצע שום מקום. לרוב הם יחפים, מנוקבי אוזניים ועשרות מחרוזות בשלל צבעי הקשת סביב הצוואר, נינוחים, שלווים ותמיד מחייכים, חיוך חם ומקבל.

בכפר המסאי – חיים בבקתות חסרי דלתות, עשויות בוץ, אבנים וקליפות עץ, מספיק כדי לספק צל ומחסה, בלי חשמל בלי מים זורמים כאילו העולם המודרני ''התרבותי'', לא קיים עבורם. אפריקה הייתה בשבילי חוויה אדירה שנתנה למושג ''טבע'' משמעות חדשה. לא פעם שמעתי את הביטוי ''העולם נראה אחרת לאחר המפגש עם הטבע''. מעולם לא ייחסתי לביטוי זה משמעות כלשהי עד שהגעתי לאפריקה. המפגש עם הטבע מילא ביטוי זה במשמעות מוחשית. בביקוריי באפריקה נוצר מפגש בין שני עולמות: בין העולם הפנימי שלי שנפתח בו חלון רחב לקלוט לתוכו את גודלו של החיזיון לבין העוצמה הפראית, הראשונית של הטבע כפי שמשתקף ביופיו הקדמון של הנוף האפריקאי.

בצילומים שלי אני מנסה לבטא את עוצמת החוויה שחוויתי שם, חוויה שעיצבה מחדש את תפיסת עולמי בנוגע למושג טבע ולקטנותו של האדם הניצב מולו. האוויר באפריקה יש לו משמעות בנוף . הוא מלא דמויות וחזיונות ונראה שזוהי זירת ההתרחשות האמיתית.   התו הבולט בנוף, ובחיים בתוך הנוף, הוא האוויר. עולה ההרגשה של חיים בחלל האוויר.   לעיתים רחוקות יש שמיים כהים יותר מכחול או סגול בהיר, אך יש בהם עוצמה כחולה. שפעת עננים חסרי משקל משתנים בלי-הרף, מיתמרים ושטים על השמיים הצבועים  כחול עמוק. גם רכסי-ההרים נראים כמו נצבעו בכחול עז ורענן.

כחום היום מטלטל האוויר ומרעיד כמיתר כינור ובורא מרחבים עצומים של מים כסופים בעשב היבש.

לפתע פתאום כברת המישור שבאופק החלה זעה ודוהרת ועדר גדול של חיות-בר הגיח מימין וחוצה את בימת החיזיון באלכסון.

האוויר הזה לוהט וחי ... 

קשה מאוד לאמוד מרחקים בערבה (סוואנה), האוויר הרוטט וחדגוניותו של הנוף הם שמקשים על כך, וכמו-כן טבעם של עצי-הקוצים הפזורים, הדומים להפליא בצורתם לעצי-יער זקנים עבותים,  והג'ירפות מתנשאות מעליהם בראשיהן ובצוואריהן.

בחצות היום האוויר מעל האדמה מתמלא חיים, כשלהבת בוערת מתנוצץ ומתנחשל, ונראה כמים זורמים, משקף ומכפיל הכול ומעלה תעתועי שרב גדולים. הערבה (הסוואנה) יש בה מסממני הים: האופק הפתוח מזכיר את הים ואת החופים הארוכים; העשב ריחו מלוח, וכאשר העשב ארוך הוא שט בגלים על פני האדמה.

הערבה (הסוואנה) פתוחה מנוקדת עצים פה ושם והנופים פשוט לא נגמרים. האוויר קל וקריר, יבש וזהוב, וההרגשה של הימצאות בפסגת העולם. הייתי נדהמת מול היופי והשפע שמצאתי במדינות אפריקה השונות בהן ביקרתי. זה היה יותר ממה שיכולתי לחלום עליו כי מעולם לא חלמתי עליו וכאילו זה היה בדיוק מה שחלמתי עליו. אפריקה הלא-פתורה. דומה שאין גבול למה שיש לאפריקה להציע: מרחבים ופראות של נופים. אבל זה לא רק יופי הנוף ופראותו, זה לא רק פרופיל הגבעות והשקיעות הארגמניות, זה לא רק הצבעים החיים של השמיים ושל העשב הזהוב, זוהי ההרמוניה של הנוף הלא-מחולל של אפריקה.  נוף בגדולתו, חשוף, נקי ונהדר. כל המראות הם רחבי ידיים להפליא. כל מה שראיתי מבטא גדוּלה, חירות ואצילות.

מה שנשאר הוא הקסם הממגנט והמשכר של נוף אפריקה, אור כחול צלול של שחר חדש, כוח מרפא של המרחב הלא-מופרע שהקיף אותי.   כאן, הייתי רוצה להתעורר כול בוקר ולומר לעצמי: ''כאן אני וכך ראוי לי''.

כאן, הייתי רוצה ללכת לישון כול ערב ולומר לעצמי: ''כאן אני וכך ראוי לי''.

כתבות נוספות של ד''ר דרורה בהר''ל:

למה גיאורגיה? אוגנדה UGANDA טנזניה במסע ספארי דרום אתיופיה - מסע מרתק אל השבטים הנידחים של עמק האומו רשמים מאפריקה

אלבומי תמונות של ד"ר דרורה בהר"ל

אוגדה: אלבום 1 - ילדים ואנשים אלבום 2 - בעלי חיים אלבום 3 - נופים וכל השאר טנזניה: אלבום 1 | אלבום 2 | אלבום 3 אלבום 4 | אלבום 5 | אלבום 6 | אלבום 7   שבטים נידחים בדרום אתיופיה ינואר 2012