אגדת שטח: גו-דוויל של האחים ווגנר

חלק מכם בוודאי מכירים את סרטון הווידיאו בו מככב רכב שהוא ספק ג'יפ ספק טרקטור, אבל בעצם הוא לא זה ולא זה – היכולת המדהימה שלו בשטח נובעת מצורת הבנייה מיוחדת שלו, בה כל גלגל יושב בקצה זרוע שיכולה לנוע באופן עצמאי, כשהכוח נשלח לגלגלים בעזרת שרשראות הנמצאות בתוך הזרועות. המבנה הזה מאפשר לרכב לנוע כמעט בכל שטח, בזוויות מטורפות, כשהשליטה בזרועות שומרת על המרכב מאוזן בכל מצב (ואם אתם לא מכירים, הסרטון מצורף בסוף הכתבה).

הכלי הזה, שנבנה בשנים האחרונות בארה''ב על ידי ''משוגע'' לעניין, אכן מדהים, אבל הקדים אותו בהרבה ה''גו-דוויל'' (Go-Devil) של האחים ווגנר (Wegner) שאף הוציאו פטנט על הרעיון עוד בשנת  1961 (בחלק מהפרסומים הוא נקרא דו-ליינר Do-Liner). גם לגו-דוויל היו גלגלים בקצות זרועות ארוכות, וגם הם הונעו בעזרת שרשראות שנמצאו בתוך הזרועות, כל שרשרת קיבלה כוח באופן עצמאי ממנוע הידראולי שישב בראש כל זרוע. הכלי היה מפרקי (בדומה לשופל) והזרועות יכלו לנוע במעגל שלם סביב עצמן. מנוע בנזין שהותקן בכלי שימש רק להפעלת המשאבה ההידראולית.

עם משקל של 3.4 טון, מרווח קרקע שהגיע עד מטר וחצי, אורך של 7 מטר ורוחב של שניים ורבע מטר, היכולות היו מופלאות: נסיעה בשיפועי צד של עד 35 מעלות כשהמרכב מאוזן לחלוטין ללא סכנת התהפכות, מעבר מדרגות של שני מטר, וגם כושר אמפיבי, כשבמים הוא מונע בעזרת מדחף.

האחים וגנר לא בנו את הגו-דוויל למטרות שעשוע. הם היו הבעלים של חברה לייצור ציוד מכני למכרות, טרקטורים ומעמיסים, והכלי החדש היה מיועד גם הוא לעבודה במכרות. אבל ייצור הכלי היה מורכב ויקר, והנהיגה והשליטה בו מסובכים וכל ההרפתקה הזו נגמרה בכלי טרום-ייצור אחד שעקבותיו נעלמו ונותרו ממנו רק התמונות.

הווגנרים, והיו שבעה מהם, הגיעו למדינת אורגון בארה''ב בשנת 1922. את החברה הראשונה שלהם הקימו ב-1936, על בסיס פטנט של האח אלמר: ייצור משאיות-מיקסר להבאת בטון מוכן לאתרי בנייה. אלמר היה אחראי על הצד ההנדסי של החברה ולזכותו נרשמו בהמשך השנים עשרות פטנטים, כולל הגו-דוויל. את הרעיון החשוב ביותר שלו – המעמיס האופני המפרקי – אותו הגה ב-1949, לא רשם כפטנט וכל יצרניות הציוד הכבד מיהרו לחקות את ההמצאה החדשה.

כמו שקרה להרבה חברות משפחתיות גם החברה של האחים החלה להתפרק כשהמייסדים הלכו לעולמם, והחל מ-1962 היא עברה מספר ידיים, בין היתר של FWD ושל ג'ון דיר. היום חלק ממנה נמצא בבעלות חברת ''אטלס קופקו'' וחלק אחר בידי ''אלייד''.   

הסרטון המובטח