אופנועים / טרקטורונים

ירושלים של לבן - טרקטורונים בשלג של ירושלים

חיכינו וחיכינו וחיכינו - רק שיחזור מזג האוויר הסוער, כמו של דצמבר 2013, על מנת להעלות את הכתבה המפרגנת של דין אפל ממגזין אוטו שיצא עם עופר אוגש לטיול טרקטורונים בהרי ירושלים.
מכיוון שנראה שהחורף לא מתכוון לשוב אלינו - להלן תזכורת:

מאת: ניצן אביבי - מגזין אוטו

צלם: בני דויטש

21/02/14

מכור ללבן

אומרים שהכרה בהתמכרות היא השלב הראשון בגמילה, אז למרות שאני בכלל לא רוצה להיגמל, אני מודה – אני ''מכור ללבן'' (זה הקר שיורד מהשמים, לא ההוא באבקה...).

אבל את הסופה הגדולה של דצמבר העברתי בביתי במרכז הארץ, מבלי לראות ולו פתית שלג אחד. בהיותי חובב ההגה שהנני, התחלתי כמובן לרקום מזימות לניצול מזג האוויר הנדיר, לא משנה אם מאחורי הגה או כידון - העיקר שיהיו לזה מנוע וגלגלים.

יש הצעות שלא מסרבים להן!

ואז הגיע הטלפון: ''אוגש מוציא טיול מטעם עופר-אבניר להרי ירושלים על רכבי הצד לצד שלהם (להלן – צל''צ). אתה רוצה לצאת?''.

שאלות טיפשיות מקבלות תשובות טיפשיות, שאין צורך לחזור עליהן בכתב, והשורה התחתונה מצאה אותי מפלס דרכי מזרחה ומעלה, בין פסגות מושלגות וערמות שלג גבוהות שנוקו מהכביש.

ממש אירופה – רק בלי שרשראות שלג או אפילו צמיגי שלג יעודיים, והרבה תהיות אם נצליח בכלל להגיע לנקודת המפגש.

בשעת בוקר לא מוקדמת מדי פגשנו את הכלים בכניסה להר הטייסים, ליד רמת רזיאל – שני CFMOTO טרהקרוס, קאן-אם קומנדר 1000 ואאוטלנדר 1000 בשביל אוגש.

המטרה – לתת בגז, להנות כמה שאפשר ולבדוק האם הכלים הללו הם באמת הפתרון המושלם לתנאים שכאלו. אה, כן, לא פחות חשוב – לדאוג לדגמן כראוי למצלמה, כדי לגרום לכל אלו שנשארו בבית לאכול את הלב.

אני אוהב הגדרות משימה כאלו...

שקרן פתולוגי

אבל מהר מאוד גילינו, בדרך הקשה, שהשלג הוא שקרן פתולוגי. השמיכה הלבנה והיפיפיה שהוא פורש מסתירה תחתיה את כל הסכנות הרגילות שממתינות למי שנוהג בשטח, מבלי להשאיר רמז.

אבן שהסתתרה מתחת לכסות הצחורה שברה ציריה אחורית בטרהקרוס המוביל, משאירה אותו נתון לחסדי ההנעה הקדמית והכננת.

פער ההספק בין הקומנדר לטרהקרוסים

זה המשיך עם אוגש, שהתנפל על גבעה קטנה לפי בקשת הצלם, רק כדי לגלות כי מדובר בערמת גזם גרוס שכוסתה שלג, והפכה למלכודת רכה וטובענית, בה שקע האוטלנדר מיד עד גחון, מפרפר בגלגליו הגדולים בחוסר אונים, ונדרש לעזרת שרירים אנושיים כדי לחזור לתנועה. אין ספק, זה היה יום בו ההנעות הכפולות, צמיגי הבוץ ונעילות הדיפרנציאלים נמתחו עד קצה גבול יכולתם – ועוד קצת. גילינו גם ששלג, כמו חול ים, הוא צרכן סוסים כרוני, וכדי להתקדם מהר צריך הרבה סוסים, כך שפער ההספק בין הקומנדר של CANAM לטרה-קרוסים של CF-MOTO, בלט מאוד.

מפקד טוב יודע לאלתר

התכנון המקורי היה להגיע דרך השטח למושב נס הרים, אלא שמהר מאוד הבנו שאין סיכוי לעמוד ביעד, בגלל שפע ההתחפרויות והחילוצים (זוכרים את הכלי עם ההנעה הקדמית בלבד?) שהאטו את הקצב הממוצע לקילומטרים בודדים בשעה.

אבל מפקד טוב יודע לאלתר, ואוגש שינה יעד – במקום נס הרים, פצחנו בחיפוש אחר שבילים פתוחים בהם נוכל לתת גז כדת וכדין, במקום זחילת הקרוס-קאנטרי הנוכחית.

מזל שאוגש הביא איתו גרזן...

אלא שהמשימה הפשוטה בימים כהלכתם, הפכה למשימה קשה מאוד אחרי סופה שכזו. השלג הכבד והרוחות הפילו עצים רבים, וכל כמה דקות נאלצנו להרפות מדוושת הגז כדי לחפש מעקף או פשוט כדי לפנות ענפים וגזעים מהשביל. מזל שאוגש הביא איתו גרזן... אבל אפילו זה לא נמשך יותר מדי זמן – עוד מפגש תת-שלגי שבר את אחת מזרועות ההיגוי של הקומנדר, ושם לכיף סוף, שולח אותנו לדדות חזרה אל הכביש, לחכות למשאית של עופר-אבניר.

היה פשוט מושלם!

אז איך מסכמים טיול כזה? היה קר, לא השלמנו את המסלול המתוכנן ובאופן כללי נהגנו מעט ק''מ, חצי מהכלים חזרו פצועים ובילינו יותר זמן מחוץ לכלים מאשר בתוכם.

במושגי העולם הנורמאלי זה לא נשמע כל כך להיט, אך במושגי טיול שכזה זה אומר שהיה פשוט מושלם. והכי חשוב, עמדנו במשימה – המצלמה תפסה שפע בוץ, שלג וכיף, גורמת אפילו לנו לאכול את הלב על כך ששלג כזה בירושלים הוא ארוע של פעם בחיים.

אני צריך לארגן לעצמי חופשת סקי בקרוב, אני כבר מתחיל להרגיש את ה'קריז' נבנה מחדש...