שטח 4X4

בעקבות הנבטים בממלכת ירדן פסח 2014

טיול ג'יפים בחג הפסח לדרום ירדן לעבר אימפריית הסחר של הנבטים - דרכי הסחר (דרכי הבשמים) שהובילו את הסחורות מחופי ערב הסעודית אל חוף הים התיכון חצו את דרום ירדן בואכה הנגב שלנו ודרכו לעבר חוף הים התיכון.
במהלך חול המועד של פסח סיירנו במרחבים שבהם לפני 2000 שנה הלכו הנווטים ומובילי השיירות הנבטים בדרום הממלכה הירדנית.
צילמו: יוסי רחמים רושקו ואמיר נחומי

מאת: אמיר נחומי

23/04/14

תחילתו של המסע במעבר הגבול.

יחד עם המוני בית ישראל גם כוחותינו פילסו את דרכם בנתיבי הבירוקרטיה של מעבר הגבול עש יצחק רבין. לאחר זמן קצר של כ שלוש שעות התנהלה כבר השיירה לעבר העיר הדרומית עקבה, לסעודת סלטים ופלאפל ממטבחו של השף מוהנדס מעקבה

חומוס פלפאל וסלטייייים

המפגש עם וואדי רם

וואדי רם - מערכת רחבת ידים של ערוצים, הרי חול נישאים, דיונות חול, ועמקים בגובה של כ 900 מטר מעל פני הים (לפי מד הגובה שבאפליקציית הסמרטפון), צבוע בצבעי אדום וצהוב וסגול וחום מרהיבים. זכה לשם עמק הירח על שום הנוף שלו שהזכיר לניל ארמסטרונג האסטרונאאוט האמריקני שזכה להיות האדם הראשון שדרך על פני הירח, והפיק את המימרא המפורסמת צעד קטן לאדם צעד ענק לאנושות, בעת שטס עם המלך חוסיין במסוק מעל המקום וכך ציין בפני המלך. המפגש הראשון עם הדיונות הניב כמובן צורך בחילוץ מורכב של רכב גדול וכבד מסוג F350 - קודם כל כננת שהתגלתה כ-תקולה ולא משכה, ואז רתמנו שני דסקאברי בטור והופ הדינוזאור השקוע על גחונו, עמד שוב על ארבעת גלגליו הענקיים. סוף טוב, הכל טוב. משם למרכז המבקרים ולדרכי החול המוזהבות

המפגש הראשון עם הדיונות

הקטנטנים משתעשעים בהשגחת אמא

הדינוזאור נח על גחונו

2 X דיסקאברי והענק שוב על גלגליו

הסומק שב ללחייו של אילן

מסע בזמן למלחמת העולם הראשונה

התחנה הראשונה במסענו בוואדי רם היתה עין לורנס. על שמו של הקצין הבריטי בעל אלף המיתוסים המכונה לורנס איש ערב. ליד השוקת המיועדת לגמלים ששותים בצמא את המים, התיישבו החברים ושתו בצמא את סיפורי לורנס איש ערב.

מקשיבים רוב קשב לסיפור לורנס איש ערב

קפיצה נוספת בזמן לעבר המאה הראשונה לפני הספירה אל תקופת אמפרית הסחר הנבטית

מעין לורנס התגלגלנו על פני חולות רכים לעבר ה חזלה הלא הוא בקע בהר רם ונישא שבו חרתו נוודים נבטים ציורים של הווי נבטי על קירות אבן החול האדומים. את סיפור הנבטים דחינו לעת ערב עת נסב לקפה במאהל הבדואי.

ציורים נבטיים בוואדי רם

החברים מפלסים דרכם בנקיק לעבר הציורים

ולסיומו של היום הראשון

נסיעה רכה בין הרים ונופי בראשית לעבר אורחן בדואי בסטייל וואדי רם, שם נסב לשולחן בדואי ונלון באוהלים משודרגים לתייר המודרני. הדרך מתמשכת אך מרתקת ביופיה, הנסיעה בחולות רכה ומפנקת ולעת השקיעה נחתנו ברחבת החניה של מאהל CARAVANS, צפינו במתקן ובתהליך הכנת המאכלים, מקלחת וכולם מוכנים לסעודה שלאחריה התכנסו החברים בסככת המזרונים לשמוע את סיפורם של הנבטים.

נופי וואדי רם

בדרך למאהל

CARAVAN מאהל בדואי לנווד המודרני גמל 4 גלגלי עם הילוך כוח

מטבח בדואי

ויהי ערב

בערפל הדורות והנימנום....

היום השני

השכמה עם הזריחה. התארגנות, ארוחת בוקר קונטיננטאלית, ואנו שוב על הרכבים בדרך הקצרצרה לכפר א- דיסה (או כפי שמכונה DC). בסופרמרקט המקומי הצטיידנו בפרודוקטים לארוחת צהרים בניצוחו של אילן, קפצנו גם אל הירקן המקומי להצטייד בירקות ובפרות ויצאנו צפונה אל ים החולות. בדרך עברנו מלחה (קע בלשון המקומית) והחברה הסירו את הכפפות ונתנו בגז. הנוף משתנה במעט הרים מרוממים, וגלי דיונות מכסים את האזור, בצל סכין של דיונה מחד ומצוק סלעי ממול מצאנו מקום למעט שעשועי דיונה ולהפסקת קפה ומאפה.

הסופרמרקט בא - דיסה

שפע מצרכים

חניך תורן ירקן

שמחת ה- קע

נותנים בגז

שעשועי דיונות

הרכב מתאמץ הנהגת נהנית

תחנה אחרונה בחולות - הקשתות הגדולות

בלב ים החולות יצר הטבע האמצעות הרוח והבדלי הטמפרטורות לאורך היממה, בעבודה של מליוני שנה יצירה ארכיטקטונית יפה בדמות קשתות (המקומיים מכנים את הארכיטקטורה בשם גשרים). יזמים בדואים שלמדו כי האתר הוא מוקד לתיירים פתחו שם שרות רכיבה על גמלים במיוחד לילדים. בדרכנו צפונה לעבר הכפר וואדי מוסה שלמרגלותיו שוכנת פטרה העתיקה, עברנו גם בארץ הקשתות.

בארץ הקשתות

התמונה המסורתית

מקח וממכר עבור שתי דקות גמל..

צילום פרידה מוואדי רם

התחנה האחרונה ביום השני - הביקור באתר העתיק פטרה

כאמור בכותרת פטרה היא לא עיר. קל וחומר אינה עיר בירה. אין בה כל סממנים של עיר בירה כמו מבני שלטון, ארמון מלוכה, מגורים רבים, שרותי קהילה וכו' פטרה ביוונית הסלע היא אתר קבורה לשושלת המלוכה הנבטית שנוספו בו עם השנים מספר מבנים נוספים כולל אמפיתאטרון. לאחר שנחלצנו מים החולות וניפחנו שוב את הצמיגים ללחץ המתאים לנסיעה על הכביש, שמנו פעמינו לעבר פטרה. במגרש החניה של האתר כמו פליטים, חטפנו ארוחת צהרים על הגדר כמו שאומרים, וצעדנו בעקבות מדריכנו איברהים לסיור מודרך בפטרה. לאחר שלוש שעות רוויות חוויה ומראות מופלאים החננו את הרכבים בחניית המלון שלנו והתכוננו לארוחת ערב דשנה ולהמשך ההרצאה על הנבטים. ויהי ערב

מקשיבים רוב קשב לגרסה הבדואית על הנבטים מפי המדריך איברהים

היום השלישי והאחרון

בבוקר צח יצאנו מוואדי מוסה לעבר הירידה לעבר הערבה הירדנית דרך תוואי המקובל כדרך הבשמים שבצד הירדני הלא הוא וואדי נימלא. הנוף בוואדי מדהים וההפתעה היא כמובן התצפית לעבר הצד הישראלי של השבר הסורי אפריקאי שהיא כמובן הערבה שלנו. חיש איבדנו גובה והתיישרנו על כביש הערבה הירדני בדרך צפונה לעבר וואדי חסה שמימיו זורמים בשצף והוא מהווה אתגר נהיגה בתוך נחל זורם. בילינו במימיו הצוננים של הנחל עד שב אי רצון מובהק נאלצנו להפרד מהמקום המקסים הזה ולצאת לדהרה צפונה לעבר מסוף המעבר על שם המלך חוסיין ליד בית שאן שבצפון. הדרך בת ה 180 קמ מוואדי חסה שבדרום ים המלח לעבר מעבר הגבול עוברת דרך אזורים שוקקי חיים של האוכלוסיה של ירדן, החל מעיר המלונות שבצפון ים המלח דך כל הכפרים של בקעת הירדן הירדנית. בשעה התוכננת עמדנו בשערי המסוף וחזרנו אל הציביליזציה והבירוקרטיה הפעם משני עברי הגבול. תקלה קטנה בדיסקברי של איריס גולדפארב שקרתה ממש בפתח המסלול של מעבר הגבול הירדני, שלא נפתרה אלא בהיקשרות של חבל טבור לדיסקברי של המדריך שכך עברו את כל התהליך בזוג, עד היציאה מן המסוף לתוך ישראל לעבר מגרש חניה. אין מנוס מלהזדקק לשרותי גרר. בתוך עננת יתושים שקבלה את פנינו בכניסה לישראל, ערכנו סיכום המסע שתמציתו הנאה מרובה של כוווווולם.