גרמניה: אי אפשר לשכוח!

המטרה: לנהוג!

בדרך לאוטובאנים ללא הגבלת המהירות, לכבישים הצדדים (נשיונאל-רוד) המפותלים והמקסימים ולדרכי היערות הכבושים עוברים קודם בעיר הבירה של גרמניה.
ברלין, הבירה שאוחדה מחדש בשנת 1990, היא עיר מקסימה, קוסמופוליטית, מתקדמת, בעלת מספר התושבים הגדול ביותר בגרמניה, בעלת שיאים של תרבות ועושר, מוזיאונים, אתרי תיירות, פארקים, חנויות ושפע אדיר. בליבה של העיר, לצד האתרים הרגילים ובאופן בולט (ומאוד מכובד) משולבים אתרי זכרון והנצחה ל-160,000 יהודי העיר שנרצחו בידי הנאצים החל מליל הבדולח בשנת 1938 ועד חודש מרץ 1945 עת הושלמו ''המשלוחים'' האחרונים של יהודי העיר למחנות ההשמדה, כדוגמת אושוויץ.
ברלין היא לא ''עוד עיר'' אשר תושביה היהודים הושמדו ע''י המכונה הנאצית - ברלין היא העיר ממה יצאו פקודות הרצח, עיר השלטון של הצורר ומקור הרוע האולטימטיבי. בירת הרשע אינה מנסה להסתיר את עברה האפל או לטשטש את ההיסטוריה השחורה של הצוררים אלא משלבת, בצורה גלויה ובולטת, את הזכרון והאשמה הגרמנית לשואה.

אתרי זיכרון בלב העיר

לאחר ביקור ברלין אני יכול לקבוע (באופן סובייקטיבי כמובן) שאין עיר או מדינה, לרבות מדינתנו - מדינת ישראל, בה הנצחת השואה תופסת מקום מרכזי ובולט כל כך בלב השטח האורבני הפעיל של העיר. אנדרטת השואה ניצבת סמוך לשגרירויות, בין שער ברנדנבורג המרשים לכיכר פוטסדאם ובמרחק דקות הליכה מהבונדסטאג - הפרלמנט הגרמני.
האנדרטה מורכבת מ-2,711 קוביות בטון בגבהים שונים, דוממים, חסרי משמעות אבל בעלי מסר אדיר של עוצמת לצד רוע ואי סדר. האנדרטה ממוקמת בלב העיר, על שטח ענק, במקום שרבים חולפים לידו כך שלא ניתן להתעלם ממנה. לצד האנדרטה הוקם ''מקור המידע'' מוזיאון ובו שמות כל הנרצחים הידועים ל''יד ושם''. במרכז ברלין, סמוך לשרידי חומת ברלין, ועל שרידי מפקדת הגסטאפו והאס-אס הוקם מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור - המתאר באמצעים ויזואלים את הרוע.
לא רחוק משם הוקם מחדש המוזיאון היהודי של ברלין. המוזיאון אשר נסגר בעקבות חוקי נירנברג הוקם מחדש והוא מתאר 1,000 שנים של יהודות ברלין מגן הגלות, בן 49 עמודים נטוים ועד לציר הרשע ומגדל השואה. ברובע מיטה, במרכז ברלין, בכניסה למה שנותר מבית הקברות היהודי של ברלין והפך לאחר שחולל בידי הגסטאפו למחנה הריכוז של העיר, פסל הנרצחים ולצדו שלט המציין את שואת היהודים בעיר ''55,000 יהודים ברלינאים, מטף ועד זקן, גורשו לאושוויץ ולטרזינשטאט, שם נרצחו באופן מפלצתי. אל תשכחו זאת לעולם, התנגדו למלחמה. הגנו על השלום''. לא רוק משם בית הכנסת היהודי החדש ברחוב אוראניינבורגר, הוקם על שרידי בית הכנסת הישן אשר נהרס בחלקו ונסגר בליל הבדולח.
בקצה המערבי של העיר בתחנת רכבת של רובע גרונוולד העשיר לצד רציפים פעילים ניצב רציף מספר 17. הרציף שוחזר כך שמשני צידיו ומעל פסי הרכבת יצוקים התאריכים, יעדי ה''משלוחים'' ומספר היהודים תושבי ברלין שנשלחו בכל רכבת לעבר הגטאות ומחנות ההשמדה.
הצועדים במדרכות ברלין הנקייה טוב שיסתכלו מטה ויראו את פרויקט ''אבני הנגף''. למעלה מ-2,000 ריבועי נחושת קטנים הטבועים ומשולבים במדרכה לצד הבית בו גרו עם ציון שם הקורבנות, תאריכי לידה וגורלם.

הדרך מזרחה...

הגרמנים דאגו כי מפעל הרצח המסודר לא יהיה על אדמת גרמניה אלא על אדמת פולין המקוללת. וכפי שאפשר לקרוא ברציף 17 רב ה''משלוחים'' הגיעו לסופם לאושוויץ (פולין) ולטרזינשטאט (צ'כיה). זה נכון כי במלחמת העולם השנייה נהרגו כ-60 מליון אנשים, וזה נכון כי הנאצים ימח שמם וזכרם רצחו את כל מי שלא נראה להם שיעשה טוב לגזע שלהם, לרבות צוענים, נכים ומוגבלים ובכלל כל מי שהתנגד לשלטון או אפילו רק היו לו מחשבות רעות על השלטון. אבל, ואת זה אסור לטשטש או לשכוח, אין עוד עם שהוחלט לגביו שיש להשמידו כליל! אין עוד מכונת ההשמדה מאורגנת ומסודרת אשר עבדה להשלמת המשימה של ''הפתרון הסופי'', על פי ''תוכנית עבודה'', יום וליל, גם כאשר גרמניה מפסידה ונסוגה במלחמה.
לא בכדי גרמניה המערבית שלאחר המלחמה וגרמניה המאוחדת של ימינו דואגת למדינת ישראל במישור הכלכלי, במישור הבטחוני ובמישור הפוליטי גם כשסביבתה הפוליטית מבית ומחוץ היא לא בהכרח פרו-ישראלית.

והגדת לבנך

הציווי של התורה מספר שמות הנקרא בהגדת פסח: ''והגדת לבנך ביום ההוא...'' נכון ועכשווי לכל יהודי ויהודי בנוגע לשואה, בכל יום ובמיוחד בימי הזכרון. ראשית עלינו לזכור בעצמנו ואחר גם להפיץ זאת הלאה - למען הדורות הבאים. לא ניתן להבין את הגבורה של מי ששרד, לא ניתן להבין את הרוע של הרוצחים ולא נוכל להכיר את כל הנספים אבל אפשר וחייבים לזכור! זה לא מובן מאליו שאנו חיים במדינה בה יש לנו (ולאחרים) חירות וחופש תנועה (וביטוי ודת ועיסוק ועוד...) מדינה בה יש לנו את היכולת לטוס ברחבי העולם, לשכור רכב ולטייל, אפילו למדינה אשר רצתה להשמידנו וכיום מתביישת במעשיה.

לכבוד ולזכר הגיבורים האמיתיים

כשאתה אזרח במדינת ישראל, חייל, לוחם ומפקד בצה''ל - חזק, שולט ואחראי על גורלך (ופלעמים על גורל של אחרים ואף של מדינה שלמה) קשה לך להבין מיהו גיבור? בסיור במחנות הריכוז וההשמדה על האדמה המקוללת של פולין שלצידך גיבורי שואה, ניצולים ושורדים - רק אז אתה מבין מיהו הגיבור האמיתי! כנראה שלא נוכל להבין את מלוא המשמעות והגבורה של השורדים, אבל אפשר להעריץ אותם בשל העובדה כי למרות שחיו בתת תנאים, למרות שבכל רגע ורגע ניסו לרצוח אותם, למרות שמסביבם מעטים שרדו - הם אלו שהצליחו לגבור על התופת, הם אלו שבזכותם אנחנו כאן במדינת ישראל. והפליא לתאר זאת אלתרמן, כבר בשנת 1947, אשר נתן את הכבוד לנער ולנערה: ''אֲנַחְנוּ מַגָּשׁ הכסף שֶׁעָלָיו לָךְ נתְנָה מְדִינַת הַיְּהוּדִים''.

הסטורי המלא של אווה:

ממראות ברלין וצפון גרמניה

וזה מה שיוצא שבאים לנהוג בגרמניה...