15 ישראלים מכל קצוות הארץ יחד עם צוות של 47 טנזנים יצאו בדרך לכבוש את פסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה - קילימנג'ארו, 5,895 מטרים מעל פני הים. לאחר 4 ימי הליכה, בהם יום טיפוס אתגרי ומאוד מוצלח עד לפסגה הגבוהה ביבשת ועוד יום וחצי של ירידה הרפתקנית התגבשנו לקבוצה מיוחדת במינה (שלא לכתוב רועשת במיוחד...).
מאת: Ofer Ogash
20/06/14
קילימנג'רו - 5,895 מטרים מעל פני הים הוא ההר הגבוה ביותר ביבשת אפריקה ואחת מ- 7 הפסגות הגבוהות בכל אחת מהיבשות בעולם.
הקילימנג'רו הוא גוש (מסיב) של הר וככזה הוא ההר הגבוה בעולם העומד לבדו ולא חלק משרשרת הרים. ההר ממוקם בחלק הצפוני של טנזניה וסביבו מישורים חקלאיים וספארי ענקיים. הקילימנג'רו הוא הר געש רדום כשהפעם האחרונה בה התפרץ הייתה לפני כ-400 שנים. שיאו בפסגת אוּהוּרוּ (5,895 מטרים) בפינה הדרום-מערבית של לוע הר הגעש וסביב הפסגה קרחונים בוהקים הנמצאים בתהליך נסיגה לאורך המאה האחרונה. מדרום לו בולט במצוקיו החדים הר המוונזי (5,149 מטרים).
על ההר כ-7 מסלולי טיפוס רגלי ואנו יצאנו לדרך מהכפר מראנגו שעל שמו המסלול.
14 ישראלים, מדריך אחד מהארץ וצוות של 47 טנזנים התגבשו לחבורה שמחה (רועשת! כבר כתבנו...) כבר מהצעד הראשון על ההר.
ינוקא שטרם חגג בר מצווה כשלצידו איש הישרא-מן שהיה לו רק קצת קשה (משפט שהוא גאווה גדולה לכל החבורה). בן 14 ''פעור'' וג'נטלמן שעל רiב הבדיחות, ובמיוחד על הסדרה הממוספרת בין 628 ל-975 הגיב ב:''לא הבנתי'' ואיתו אביו הדואג והמלטף אך לרגע לא מוותר (ובדקנו זאת בתנאי שטח קשים).
3 נשים חזקות, כל אחת מיוחדת במינה, אשר עלו עד הפסגה מבלי שנזקקו לעזרת הצוות, סחבו בעצמן את תיקיי הגב וגם לא התרגשו ולו לרגע אחד מהקושי המתגבר.
שלישית החברים מחיפה: הבנקאי - ''יש תמורה לעמלה'', הרופא - ''טוב לו איתנו'' וזה שמאז שנטש לתל אביב התייצב מוכן בדלת ראשון כל בוקר (ועם עובדות לא נתווכח...).
האיש הביוני או האיש שלא קר לו מעולם! (הוא האשם העיקרי בהמסת הקרחונים).
איש השיווק כובש פסגות ההרים והטכנולוגיה אשר זכה לכינוי המחייב: ''מרן - בעל כוחות העל''.
איש האבטחה מאיטליה שההר התגלה כקטן עליו.
וכמובן עוזר המדריך שלי, ''המפקד הסמל'', שרק לפני שבוע במסע ההכנה טיפס איתי את ההר בחצי יום בריצה לאחור עם שני פורטרים על הגבול ומבלי שהתנשפנו אפילו פעם אחת.
שביל מטיילים בתוך יער טרופי, מעט קופים, מעט עכבישים והרבה חששות לתחילת הדרך... אבל כמו כל מסע קשה תמיד מתחילים בצעדים הראשונים!
יום גשום וערפילי מביא אותנו בהליכה ארוכה ואיטית, על מנת להסתגל לגובה, עד לבקתות של הורמבו בגובה של 3,700 מטרים.
כשמזג האוויר נעים אנו מטפסים קילומטר של גובה (עד 4,700 מטרים) וקצת יותר מ-10 קמ במרחק. יוצאים מאזור הסוואנה של הצמחייה הנמוכה לעבר המדבר האלפיני הצחיח כשהגובה דל החמצן ומיעוט המשקעים הופכים את הרצועה הסובבת את ההר בגובה של 4,000 מטרים ומעלה לשממה כמעט מוחלטת.
בסיומו של יום טיפוס אנו מגיעים לבקתה הגדולה של קיבו, הנמצאת למרגלות הקטע התלול של הקילימנג'רו.
היום הקשה נפתח ברגל ימין ועם עלות השחר אנו יוצאים לדרך. 500 מטרים בגובה מביאים את כולנו מלאי אנרגיה והתלהבות למערה בגובה של 5,200 מטרים. עוד 300 מטרים של טיפוס לגובה, מלא פיתולים ובשיפוע חד מאוד. ולסיום הקטע 200 מטרים אחרונים בטיפוס מדרגות בין סלעים אכזרייים בקטע דרך שעונה להגדרה: ברברי! - כאן כבר הקושי בלתי יתואר ומי שלא טיפס בשיפוע חד בגובה שמעל 5,000 מטרים לא יכול להבין זאת.
עם חצי חיוך והרבה עייפות אנו מתייצבים על שפת המכתש של הר הגעש באוכף של גילמן.
מאושרים עד גג העולם או לפחות כמעט עד הגג של אפריקה אנו ממשיכים לעבר הנקודה הגבוהה ביותר באפריקה. שעתיים וקצת של הליכה בשארית הכוחות כקבוצה אחת אנו מגיעים לנקודה הגבוהה ביותר ביבשת - כמעט בגבוה טיסה של מטוס.
בשכרון גבהים כולם מקבלים כוחות לצילומים ושירה - תענוג! ולמי ששאל - טוב לי איתנו!!!
הירידה למטה חזרה לבקתה של קיבו קשה! השיפוע חד!! וכוחות כבר אין!!! לאחר למעלה מ-12 שעות של הליכה אנו מגיעים לבקתה וחסרי כוחות, אבל מלאים באושר אדיר מתעלפים בשקי השינה.
למחרת בבוקר יורדים למטה. האווירה שמחה, כולנו מאושרים והיעד הוא בקתת מנדרה (בגובה של 2,700 מטרים). לאחר הצהרים וקצת לפני הבקתה מתקבלת החלטה: רוצים מקלחת! והמשמעות: יש להמשיך עד לשער של השמורה כדי לסיים את הירידה למטה ביום אחד! כ-4 קמ לפני הסיום יורד החושך ואנו במעבה היער הטרופי, מדליקים פנסים, מורידים את הקצב וממשיכים לרדת. קצת יותר מ-30 קמ ו-13 שעות של הליכה מביאים אותנו לשער השמורה.
חתימה בספר המטפסים, פרידה מהצוות האדיר שליווה אותנו ואנו נוסעים למושי - העיירה הכי הכי שיש (למרגלות ההר).
ספארי, מיותר לגמרי, ביום המנוחה, הרבה פיצה ובעיקר שכרון גבהים מביאים את החבורה לשיאים חדשים ועוצמתיים של רעש - כך שכל תושבי מושי באים לחוות ולצלם את הצוות הישראלי שלא מספיק לשיר ''במדינת הגמדים רעש מהומה!!! '' (ולא לשכוח את אותיות הבומ''ף).
תודה ענקית למריון, לדליה, לסוזי, ליהל, לאיתי, לאייל, למשה, לדני, לחנן, לטל, לאודי, לעמית, למיכה ולאריאל.
ועוד תמונה קבוצתית לסיום (רגע לפני ההמראה):
טקס חלוקת התעודות בקופסא (תל אביב)
5 תגובות
1
אורח/ת
20 ביוני 2014 ב 10:04
לא בומ"ף
אלא בגד כפת בראש מילה ולאחר שוא נח...
2
אורח/ת
21 ביוני 2014 ב 09:43
We did it again
הגעה לפסגה כזאת או אחרת, פסגה אישית, מקצועית או סתם פסגה של הר היא נקודה בזמן שבה אדם עוצר לשנייה ומתבונן פנימה.
מנסה לפענח מי הוא, מה מניע אותו, מה הוא עשה עד כה ומה חלומותיו. מי הם יקיריו היום ומי הם אלו שאינם עוד.
לפני מספר ימים בעומדי עם חבריי החדשים שדרכנו הצטלבו, במקרה או שלא, לנקודת שיא זאת בפסגת הקילמנז'רו עצרתי לשנייה לחשוב.
האמת היא שהייתי עייף מכדי לעשות כל דבר אחר ובעודי אוסף את נשמותיי, מלקט טיפות חמצן קטנטנות, חשבתי על עידו.
בתהליך שהגיע לשיאו בפסגה והחל עוד בתחתית ההר הרגשתי צורך עז כמעט משיחי לשתף את חבריי החדשים בסיפור חייו של עידו, לצרף אותם למשפחה הגדולה של בני האדם שעידו נגע בהם.
בעודי עומד בפסגת ההר אוחז בתמונתו לא יכולתי שלא לחשוב על העובדה שפסגה נוספת נכנסה לרשימה של עידו.
האיש שעבורו פסגה בלתי מושגת של אחד הייתה עבורו לא יותר מנקודת מעבר קלילה לפסגה אחרת, האחד שעבורו הכל היה אפשרי וכל מה שנחוץ זה לחלום, החבר שדאג תמיד לפעול ולעיתים גם להפעיל את חבריו כדי להשלים יחדיו כיבוש פסגות עשה זאת שוב.
החיוך על פניו המוכר כל כך אומר, We did it again, ומיד מתכנן את היעד הבא.
וכל מה שנותר לי לומר הוא "עידו, עשינו זאת שוב."
3
אורח/ת
21 ביוני 2014 ב 15:43
אני ניצחתי !
הי עופר :-)
אני עדין באופוריה ...מאוד קשה לחזור..החוויה הייתה עצומה ! מכול הבחינות.. וגם השג וסגירת מעגל אישי...
ב 13 ליוני 2014 כבשתי את הפסגה בשיא הכושר ובשיא האושר..המשמעות הייתה אדירה..אני ניצחתי !
זה לא היה קורה בלעדייך ועל כך אני מודה וחייבת לך..הרבה.
שוב תודה על הכול בהחלט שולחת לך חיבוק חזק תמשיך לרגש אנשים ולהגשים להם חלומות זה בהחלט היעוד שלך...
נסיעה טובה במוצ"ש...
אנחנו בטוח ניפגש ובטוח נטייל שוב!
דליה.
4
MSHTEIF
29 ביוני 2014 ב 20:20
הטיפוס לפסגת קילימנג'רו 2014
לעופר האחד היחיד והמיוחד........זמן סיום הוא התחלה של תחושה שהתגבשה ואוחדה בדבק החששות הלבטים הנוגעים לנימי האתגר של הנפש והגוף . געגוע לכיבוש ,ההגשמה לחברות שנוצרה .......מהצעירים בני ה-50
5
אורח/ת
12 ביולי 2014 ב 19:45
הטיפוס לפסגת הקילימנג'רו 2014- תודה
אני קוראת את יומן המסע, וחושבת על כל החוויות שחווינו יחד כקבוצה, ומתרגשת.
כמו שכתבת, הקבוצה התגבשה מהר, והייתה שמחה ומלאת טוב לב. השיחה והבדיחות בינינו קלחו, ונתנו הרגשה טובה ויכולת ללכת יחד, כקבוצה, ולהגיע לפסגה.
במקביל וכחלק בלתי נפרד מהחוויה, זכינו לראות ולחוות את יופיו ועוצמתו של הטבע הייחודי לאזור זה. נופים שיד אדם כמעט ולא נגעה בהם, ובכך נשארו כפי שהם נוצרו. וזו חוויה שמשרה שלווה וענווה.
עופר, לך מגיעה התודה.
ההדרכה המדוייקת מבחינת הסברים על הדרך, המענה לשאלות בנועם ובחיוך, המתן כבוד שלך למדריכים המקומיים, האנסט ואנטוני, והכלתם כחלק אינטגרלי מהקבוצה (דבר שבא לידי ביטוי גם בתמונות בכתבה). יכולת ההקשבה לרחשי הקבוצה, והדאגה שלך לכולנו, יחד עם יכולת הארגון והתיאום הלוגיסטי המעולה, הם אלו שעשו את הטיול/מסע לכל מוצלח וחוויתי עבור כולנו.
מי יתן ונוכל לטייל יחדיו בישראל ובחו"ל גם בעתיד.
תגובות