שטח 4X4

גיאורגיה - מסע ג'יפים, יוני 2014

אחד המסעות הקסומים שהדרכתי - ואפילו שאין המדובר מבחינתי בפעם הראשונה שאני בגאורגיה.
7 ימים במסע בין הקווקז הנמוך לקווקז הגבוה ברכבי שטח טובים של חברת ניסאן ולסיום טיול רגלי בבעיר הבירה - טיבליסי.

מאת: עדי וייזל

צלם: עדי וייזל

28/06/14

תמונה קבוצתית מעל עיירת הסקי - בקוריאני

גיבוש הקבוצה

הכול התחיל בשיחת טלפון של דפנה רוטנברג שאמרה לי שבא לה לצאת לטיול לגיאורגיה יחד עם כל המשפחה וייתכן כי תגייס משפחה או אפילו שתיים לאותו התאריך. כמה שיחות טלפון, פגישה נוספת במפגש ההכנה ולבסוף התגבשה קבוצה איכותית ומעורבת, משפחות, זוגות, צעירים ( הקטן בן 3) עד כאלו בני 60 וכולם יצאו במטרה אחת: לכבוש את המסלול הלא קל של טיפוס בכלי רכב לקווקז הנמוך (הקווקז הקטן ), חצייה של גיאורגיה ממזרח למערב וטיפוס למעבר ההרים הגבוה בגאורגיה בחציית רכס הקווקז הגבוה עד ליישוב המבודד - אושגולי.

תמונות היום הראשון

המסלול של היום הראשון

לאחר הנחיתה, לפנות בוקר של יום ראשון, המתין לנו צוות חברת ההשכרה עם 5 ניסאן פאת'פינדר מנוע בנזין 3500 סמ''ק. הרכב שלי, יחד עם המכונאי הוותיק ''והגשש'', מצוייד בכלי עבודה לכל מקרה של רכב תקוע, שני מיכלי גז גדולים להכנת קפה ובישולים בפיקניקים, כסאות ועוד.... שאר הרכבים נקיים ומסודרים הממתינים לקבל את פני הגיפאים ומזודותיהם כאשר בכל באגז' חבילה של שרשראות ברזל לנסיעה בשלג. נסיעה של 25 דקות לתוך העיר, ואנחנו בפתח מלון בוטיק קטן במרכזה של טיביליסי הבירה. אני ממהר לעשות לחברים צ'ק אין, כל משפחה/זוג מקבל חדר וקובעים למחרת בשעה 08:00 בחדר האוכל של המלון לארוחת הבוקר. - 5 שעות שינה פחות או יותר ואין ספק כי העובדה כי לא ישנו כבר משבת בבוקר תיתן את אותותיה בהמשך היום הראשון למסע. ארוחת בוקר, מתרגלים לאוכל הגיאורגי, הטעם השונה של הירקות, שנראים אותו הדבר אבל טעמם מעט שונה ממה שהורגלנו בארצנו המיוחדת.בשעה 08:30 נוסעים ברחובות טיבילסי ועצירה ראשונה להצטיידות של שתייה, מעט נשנושים והמרת הכסף למטבע הגיאורגי - לארי. היום הראשון למסלול עובר מטיביליסי, דרך ערים כמו קודה, בוג'וי, נסיעה לאורך נהר אלגטי, עצירה ראשונה ומיוחדת בגדות אגם אלגטי, ממשיכים בנסיעה דרך השטחים הירוקים והקסומים עד אגם טאבאסקורי ומשם בירידה לעיירת הסקי - בקוריאני. קשה לתאר את הנוף - כמות של ירוק שלא הורגלנו אליה בארצנו הקטנטונת . כמויות אין סופיות של נהרות - המילה נחלים פשוט מעליבה. כל הזמן דיברנו בינינו לבין עצמנו שנהר אחד מתוך המאות שיש בגיאורגיה, היה מסדר את ישראל להרבה שנים. בקוריאני, עיר תיירותית בניגוד למספר ערים אחרות שנבקר בהם במהלך המסלול - המלון מכובד, האוכל בהתאם והנוף, שבימי החורף כולו לבן ( גובה של מעל 2000 מ' ) הוחלף בירוק כאשר רק ברקע, למעלה הלבן עוד שולט.

היום השני למסע

בכדי להגיע לעיר בקוריאני, יש לטפס מאגם טבסקורי לצומת דרכים מאובטחת ע''י הצבא הגיאורגי (סיבת האבטחה היא קו צינור שעובר בקרבת מקום בין טורקיה לאזרביאגאן). מצומת זו, הנמצאת בגובה של כ 2000 מ' יורדים לכיוון בקוריאני 1,700 מ' לערך. בקוריאני, הוא אזור מיוער, מספר אגמים שצבעם המיוחד מתמזג עם הירוק שמסביב והכול פשוט פסטורליה מושלמת. בתקופת השלטון הרוסי, שימשה העיירה כאתר סקי מאוד מפורסם, אך מייד לאחר שעזבו הרוסים, ככל הנראה עזב איתם גם הספורט את האזור. היא מכונה עיירת סקי, אבל קשה לומר בוודאות כי בחורף אכן מתבצע שם סקי עם כי בהחלט ניתן לראות את המסלולים בין ההרים שברקע. בבוקרו של היום השני למסע, טיפסנו את כל הציר העולה מהעיירה ועד לנקודת הצבא - טיפוס של כשעה וחצי עם נוף עוצר נשימה. ככל שעלים, כך הטמפ' יורדת ובחלקו העליון של הציר, ליד אנשי הצבא - רוח פרצים שבקושי אפשר לעמוד. הבגדים החמים יוצאים מהר מהתיקים, מספר תמונות בין המבנים ששימשו בעבר את הרוסים וממשיכים ליעד הבא. היום השני אמור להסתיים בעיר אחאלציקי ובין לבין אנחנו נוסעים בין כפרים נדחים וזוכים לראות את הכפריים בחיי היום יום שלהם. הדלות בכפרים זועקת לשמיים, אנשים פשוטים המתפרנסים בעיקר מחקלאות. רוב העבודה הפיזית נעשית ע''י הנשים אך גם הגברים נאלצים לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. עצרנו לביקור בשוק של עיירה קטנה בשם אחלקלקי, משם ירדנו לביקור במערות וארדזיה.

צילום בקוריאני מלמעלה

תמונת ממבצר בסמוך למערות וארדזיה

רינה ומשה על רקע מערות וארדזיה

הביקור המרגש בבית הכנסת באחלציקי

כאשר הגענו לעיר אחלקציקי, ראיתי כי יש לנו זמן והחלטתי לשנות מעט את המסלול ולבקר בתצפית על העיר מראש חניית מבצר קדום ששוקם ובתוכו חנויות רבות ובתי מלון (אומרים שמפוארים...) - המקום היה סגור בשל השעה המעט מאוחרת אבל מבחינתי כל עוד יש אור יום, אנחנו מנצלים כל דקה. משם המשכנו לביקור בבית הכנסת העתיק (כ-150 שנים) הנמצא בעיירה - קצר ומרגש במיוחד: נסענו בין השבילים הצרים והדלים של השכונה, ובין בתים עלובים פתאום התגלה מבנה, בכניסה כיתוב בעברית. נכנסנו, והמקום בפנים היה פשוט מדהים. בית כנסת המתאים בערך ל 200 מתפללים, למעלה עזרת נשים לכ 100 נשים, כולו בנוי (בפנים) מעץ, שמור בצורה שלא תאמן. ארון קודש, ספרים והסיפור המדהים כי בעיר חיים רק 3 גברים יהודים ו- 5 נשים - המשמעות היא שלמעט שלושת הרגלים, אין מניין. בחגים מגיעים מישראל וגם מטיביליסי שכן המקום נחשב כמיוחד עבור יהדות גרוזיה. שמעון, גבאי בית הכנסת, מתפאר במשפחה שיש לו בבת-ים שמידי שנה הוא נוסע לבקר ובשאר הימים הוא בבית הכנסת. המימון מגיע מיהדות גרוזיה ומתרומות של גורזינים מהארץ - המקום פשוט מדהים. לאחר מכן נסענו למלון, לארוחת ערב, לינה וארוחת בוקר לקראת היום הבא.

בכניסה לבית הכנסת באחלקציקי - שמעון במרכז איתי ועם משה כץ

היום השלישי - מאחלקציקי לקוטאיסי

עזבנו את העיירה המנומנמת משהו לכיוון כללי קוטאיסי. גיאורגיה מחולקת לחבלים או למחוזות כאשר כל מחוז יש מעין עיר בירה משל עצמו. כלפי העולם טיבליסי היא בירת גיאורגיה אבל בשביל הגאורגים לכל חבל יש את עירה הבירה שלו. בין המוחוזות השונים של גיאורגיה ניתן למצוא את חבל אימרתי שקוטאיסי הינה עיר הבירה שלו. בערים הבירה הללו ניתן לראות את חדירת המערב, המכוניות, העושר ובכלל סממנים אחרים. כאשר הכנתי את המסע, סימנתי כיעד את מנזר גלאתי. במשך תקופה ארוכה היה מנזר גלאתי אחד ממרכזי ההשכלה בגיאורגיה. המקום נבנה ע''י אחד ממלכי הממלכה הגיאורגית בתקופה 1089-1125. מיקומו המיוחד של המנזר בראש גבעה ירוקה מעל העיר קוטאיסי מאלצת אותנו לנסוע בין הכפרים שמסביב לעיר הגדולה ולהנות מהנופים הקסומים. הגענו למנזר בשעה 18:30 , טיילנו בתוך חלל התפילה, המקום בשיפוצים, ובשעה 19:00 נסגר המקום בשל התפילה. פשוט מזל שהגענו בזמן בו ניתן היה לבקר במקום כ''כ מיוחד.

המבצר באחלציקי - רואים בבירור איפה נגמר המקור ואיפה מתחיל השחזור- מקום מדהים

מנזר גלאתי

היום הרביעי - מקוטאיסי לאושגולי

היום הרביעי הוקדשו רובו ככולו לנסיעה בשטח. רמת העבירות עלתה בצורה מאוד משמעותית. המדובר בציר נסיעה העולה מוגבה של כמה מאות מטרים עד לגובה של כ 2,700 מטר מעל פני הים. משם יורדים מעט,לגובה של 2,300 מ' , ומגיעים לאושגולי. על אושגולי אפשר לכתוב ספר שלם ולכן קשה מאוד לתמצת את תיאור המקום וההיסטוריה שלו בפסקה של כתבה. ניתן לומר כי המדובר בכפר עתיק מאוד - יש אומרים 2,000 שנים, הוא ממקום בחבל סוואנטי ונחשב לכפר המאוכלס הגבוה ביותר באירופה (למרות שהוא נמצא באסיה...). המקום הוכרז כאתר אונסק''ו ולגביו נאמר שרב הנסתר על הגלוי. במקום חיים כ 200 תושבים ב- 70 משפחות לערך, במקום כמעט ואין ילדים קטנים וחלק מהמבוגרים שחיים שם, לא עזבו את הכפר מיום הולדתם. פעם ביום מגיע למקום מכולת ניידת עם זבן מהעיר הסמוכה (שעתיים נסיעת שטח) - מסטיה עם אוכל ומוכר את מרכולתו לתושבים. במקום יש הרבה מאוד ''צימרים'' ומוזיאונים מאולתרים. למסתובבים בכפר, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ( יצאתי לסיור בשעה 06:30 בשבילי הכפר) נראה כי הזמן עצר מלכת - נשות הכפר, בעיקר מבוגרות מאוד, מתיישבות ליד הפרות ,שיודעות להגיע בשעה המיועדת לכניסה לבית, וחולבות אותן בצורה מקצועית. השלווה הפסטורליה פשוט מזכירה סרטים משנות ה- 20 ואף מהמאות המוקדמות יותר.במקום יש כנסייה עתיקה שעדיין מתפקדת ואף זכינו לבקר בה (הצילום בחלק הפנימי אסור ולכן יש צילומים רק מבחוץ) במקום חי נזיר אחד בלבד שמנהל את התפילות למעט התושבים שעוד מגיעים לתפילות. על רקע שרשרת הכפרים המכונה ''אושגולי'' (4 כפרים הסמוכים אחד לשני ) ניצב לו הר שחארה המתנשא לגובה של כ 5200 מ'. כמות התמונות שזכה לו ההר הזה בלתי ניתנת לתיאור והכל בניסיון להעביר לאלו שלא היו במקום את היופי , את הקסם ואת הצבעים המיוחדים. אושגולי כולה ירוקה וברקע הר שכולו מושלג - פשוט מראה מדהים וקסום.

אושגולי

הנסיעה לאושגולי - חווית עבירות ופתיחת ציר לכל העונה

רוב המטיילים מכירים את ציר הנסיעה המערבי וה''רגיל'' ממסטיה לאושגולי - ציר מדהים בפני עצמו, שבילים רעועים, מפולות לאורך הדרך, מנהרות דרכים שכל שנייה נראה כאילו עומדות לקרוס. אך אתר השטח הישראלי מעמיד אתגר גדול בפני אלו שהחליטו לצאת עם חברה שחרטה על דגלה כי המדובר בטיול ג'יפים אמיתי ולא סתם כותרת לטיול. הציר שבו עלינו בו מטפס לאושגולי ממזרח, מלב ההרים והערוצים, ולא ממסטיה. ציר הנסיעה אתגרי (לא במובן של סלעים ובולדרים ) - חציית נהרות, טיפוס בהילוך כח אחרת הרכב לא עולה, הזזת אבנים מהדרכים, מעקפים בשל מפולות כתוצאה מהגשמים וחוסר התחזוקה של הציר וכד'. בשל התקופה בה טיילנו באיזור היה חשש גדול כי כאשר נגיע לאוכף - נקודה בה מתחיל טיפוס בצורה תלולה, יהיה הציר חסום ע''י השלג. הנסיעה למעלה אורכת יום שלם ובמידה ומגיעים לחסימה שלא ניתן לעבור אותה או דרכה, נאלץ לחזור את כל הדרך חזרה (שוב יום שלם) ולנסוע כ-5 שעות בכביש מסביב דרך מסטיה עד אושגולי. הלחץ של היום הזה היה מנת חלקם של כל המשתתפים בטיול והייתה שיחה מקדימה שהכינה את כולם לקראת מה שעלול לקרות. כפי שצפינו, בהגיענו לאוכף, ''גבעה'' גדולה של שלג חסמה את ציר הנסיעה. הידיעה על חסימת הציר הגיעה גם לאוזנו של בעל הצימר מאושגולי, המשמש כמפקד האזור ואחראי על עשרות חיילים גיאורגים המאבטחים את הגבול עם רוסיה, והם הגיעו מהצד השני בכוח של 4 חיילים לעזור בפתיחת הציר. לא תארנו לעצמנו מה מצפה לנו. ''הר'' ענק של שלג פשוט חסם את ציר הנסיעה והיה ברור כי יש להרכיב שרשראות ולהתחיל לפלס לעצמנו שביל בהר השלג כדי שנוכל להמשיך לטפס לאושגולי. היינו מאוד לחוצים וכמונו גם הגיאורגים שכמונו, לא רצו שנחזור את כל הדרך. לאחר מספר ניסיונות של חציית הר השלג, הוחלט נקוט בדרך מעט יותר אתגרית אבל שהסיכויים שלה גבוהים יותר - מעקף של ההר. שניית המעקף דרשה מאיתנו לעקור מספר עצים, לפלס שביל בשלג בתחתית ההר, להרכיב שרשראות לכל הרכבים ובעיקר - ללחוץ על הגז!! מזמן לא שמעתי רכב בנזין 3,500 סמ''ק שואג בעוצמה כפי ששמעתי באותו מעמד. התמונות והסרטונים ינסו להמחיש את שחווינו. השמחה של כולנו כאשר הצליח הרכב הראשון לעלות למעלה הייתה פרץ של אדרנלין עצור . יום שלם היינו לחוצים רק מהמעמד הזה והצלחנו לכבוש אותו. החיבוקים הצעקות והשמחה היו פשוט בלתי נתפסים. משם המשכנו לטפס עוד כשעה עד לאושגולי - בדרך נאלצנו להתמודד עם עוד כמה חסימות של שלגים אבל הם לא היו משהו בעיית במיוחד בטח לא אחרי מה שהתמודדנו איתו קודם לכן.

מטפסים בשלג...

סרטון חציית השלג

מנסים לפלס ציר בשלג

ממסטיה לפותי

מאושגולי ירדנו בציר המוכר יותר לעיר מסטיה - עיירה מרכזית בחבל סוואנטי. ממסטיה טיפסנו להר הושבה - טיפוס אתגרי עם נוף מדהים. כמובן שלא הגענו עד לראש ההושבה, בגובה של 4,700 מ', אך הגענו עד להיכן שניתן להגיע עם רכבים וגם לשם היה קשה ונחסמנו ע''י השלג - הגענו עד לגובה של 2,750 מ'. כמובן שנתקענו בשלג, פתחנו רצועות גרירה, הטפוס היה חלקלק ולא אחת נאלצנו להתמודד עם רכבים שהחליקו וחסימות שלגים. אך הכל היה שווה כאשר הגענו לנקודה הגבוהה ביותר שניתן להגיע עם הרכב ומקווה שהתמונות ימחישו זאת. לאחר מכן ירדנו למטה ונסענו דרך הסכר הענק של נהר האנגורי, דרך זוגדידי עד לעיירת החוף פותי על חוף הים השחור. עיר נמל, לא משהו מיוחד אבל לאחר נסיעה ארוכה כל מה שהיינו צריכים זה מקלחת טובה ומקום להניח את הראש.

עצרנו לקפה בגובה של 2,750 מ' בשל החסימה הענקית

אנחנו בהר האושבה ומסביבנו- 360 מעלות של הרים מושלגים

תמונה קבוצתית מהר האושבה

סטאלין

מפותי לטיביליסי דרך גורי

היום השישי הוא בעיקרו נסיעת כביש מזרחה על ''דרך המשי''. מעיירת החוף פותי נסענו דרך קוטאיסי עד שהגענו לעיר גורי. גם על גורי אפשר לכתוב ספר שלם וקשה לתמצת הכל בפסקה. החל מהעובדה כי זו עיר הולדתו של סטאלין ובמקום יש מוזיאון המפאר את שמו למרות שעשה צרות לגיאורגים. ביקור במוזיאון לא היה חלק מהתוכנית אבל נסענו מספיק מהר והחלטנו שנוותר על נסיעה קטנה בשטח ובתמורה נזכה בביקור מיוחד במוזיאון. שכרנו מדריכה דוברת אנגלית ויצנו למסע היסטורי. משם בנסיעה קצרה טיביליסי, תדלוק, החזרת הרכבים וקבלת חדרים במלון. למחרת, שבת בבוקר, יצאנו לסיור במרכז טיביליסי, סיור של כ 4 שעות כולל ביקור בבית הכנסת המרכזי שם קיבלנו הסבר על יהדות גיאורגיה מאחד האחראים. ארוחת צהרים במסעדה מקומית ואיכותית ולאחריה התקפלנו לשדה התעופה וחזרה ארצה.