דף מתוך

דרום אפריקה על אופנוע

חוויה רודפת חוויה - רום בן אליהו במסע אופנוע ארוך בדרום מערב אפריקה.

מדרום אמריקה לדרום אפריקה

אחרי שחזרתי מדרום אמריקה לא חשבתי שאצא שוב למסע כל כך ארוך ומשמעותי, בטח שלא תיארתי לעצמי שחודשיים לאחר החזרה ארצה אהיה כבר בדרום אפריקה בחיפושים אחר אופנוע חדש.

הרבה פעמים שאלתי את עצמי ''למה לעזעזל אני עושה את זה שוב?'', וכל פעם קיבלתי את אותה אותה תשובה מזלזלת מעצמי, ''כי זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לעצמך, עכשיו תשתוק ותמשיך לתכנן!''

 

האסימון נופל רק כשהשגרה לאט לאט מנסה להשתלט עלייך, כשאתה לא צורך את את סם האנדרלין לאורך זמן,  רק אז אתה מבין שאתה מכור. אתה מנער את השגרה לכל הרוחות וטס אל הלא נודע לחצות את היבשת השחורה.

התחלתי לבדוק עלויות של אופנועים בכל מיני מקומות באפריקה, לתכנן צירים אפשריים, ותוך כידי לנסות לגייס חסויות למסע הקרוב.

לאט לאט התגבשה ההחלטה שהדבר הנכון ביותר הוא להתחיל מדרום אפריקה, שם היצע האופנועים הוא הגדול ביותר באפריקה וגם הנחיתה תיהיה רקע וידודית יותר.

התחלתי להפגש עם אנשים גדולים וחכמים ממני, לקבל עצות ולשמוע את דעתם ועל ניסיונם.

יצרתי קשר עם יוני בן שלום, הגורו של חוצי היבשות, שהפנה אותי לאדם שני, המומחה מספר אחד ליבשת אפריקה על אופנוע וביחד ישבנו על מפות וירדנו לפרטים כזוג המתכנן מבצע פלישה לאוגנדה.

עם כל נושא החסויות, הדברים התגלגלו הרבה פחות טוב משציפיתי. כל מי שיצרתי איתו קשר ובקשה לקבל עזרה וחסות למסע היה מאוד נחמד וביקש שאשלח את הכל במייל ועד היום אני מחכה לתשובה.

מי שכן ראה את חלון ההזדמנויות היוצא דופן בלהשקיע בי, היו מי עדן (חברת המים הכי טובה בישראל), וקולומביה (חברת הציוד טיולים הכי טוב בישראל) שמאז שנכנסתי לביזניס שניהם שילשו את כמות המכירות שלהם.

יצר ההרפתקנות חזק מהכל

עם כל התוכניות וההכנות שחכתי לשבת עם עצמי ולנסות לדמיין איך זה יראה, זה הכה בי בפעם הראשונה כשראיתי תמונה של שלושה חבר'ה ישראלים שחצו את אפריקה בתחילת שנות ה90, בתמונה עם נוף של מדבר אין סופי מאחוריהם הם נראו כלכך המאורגנים, מבוגרים, מסודרים ו...ביחד. פתאום הבנתי שאהיה באותו נוף, אבל לבד... איזה פחד.

הגיע יום הטיסה.

נפרד מהמשפחה, החברים וטס ליוהנסבורג, דרום אפריקה

להפרד מהכל בפעם השניה זה משמעותי יותר. אני מכיר את הגעגוע ולכן גם קשה לי יותר הפעם. אבל יצר ההרפתקנות חזק מהכל...

BMW GS800F

במטוס אני יושב ומצמיד את מצחי אל החלון במבט מעטה אל המרחקים הבלתי נתפסים שאצרך לעבור.

בלי יותר מידי תוכניות נחתתי ביוהנסבורג
את הימים הבאים העברתי בביקורים בכל סוכנויות האופנועים באיזור בכדי למצוא את ''האחד'' שיתאים למסע המיוחל.

ימים עברו וההתמדה בחיפושים השתלמה כשהגעתי לראות אופנוע שפורסם באינטרנט. זו הייתה ללא ספק אהבה ממבט ראשון והבנו שנועדנו אחד לשני.

החלטתי ללכת על הבא.אמ.וו אפ800 גי אס בעיקר בגלל אמינות המנוע וחוזק השילדה שיכולה לשאת משקל רב.

האופנוע עלה בהרבה מעל העלות שהקצבתי לאופנוע. אבל החלטתי שאם אצמצם את שאר עלויות המחייה בכך שאשן באוהל ואוכל מעט אוכל שאבשל לעצמי אוכל להרשות לעצמי לרכוש את הבימר. וחוץ מיזה, הכל מתגמד כשאני קם כל בוקר ורוכב על אופנוע כזה... אוכל ושינה הופכים להיות שוליים.

את כל הבירוקרטיה של העברת בעלות ורישום האופנוע על שמי הצלחתי לסיים מהר יחסית לאחר שסיפרתי לפקידים במשרדי הממשלה שהם מתועדים במצלמת הקסדה שלי ושהכל עובר הלאה לבכירים. מהר מאוד כל האישורים הדרושים היו ביידי.

עליתי על השיטה כשעצרו אותי שוטרים וביקשו ממני את הרשיונות של האופנוע (טרם היו בידיי הרישיונות) ליפני שהספקתי להגיב השוטר הסתכל על המצלמה שדבוקה על קסדתי ושאל מה יש לי על הראש. סיפרתי לו שזו מצלמה שמחוברת לחברת אבטחה ושהכל מצולם בשידור חי אז ושיגיד שלום. הוא לקח צעד אחורה, הבין שאין לו פה ממי לקחת שוחד ושוחררתי לשלום.

לקחתי עוד כמה ימים ללמוד את האופנוע ולהכינו למסע, ארגנתי את כל הציוד ועשיתי בדיקה לראות אם אני מצליח להרים את האופנוע עם כל הציוד במקרה של נפילה (דבר שלצערי התנסתי בו עוד כמה פעמים לאחר מכן).

בשהותי ביוהנסברג נחשפתי לקיהלה יהודית מיוחדת במינה בלכידות ובאהבתה לארץ.

ארץ ישראל בשבילם היא כמו רומנטיקה מעבר לים. אנשים שביקרו בארץ פעמיים בחיים שלהם מעריצים את ישראל באופן עיוור ומוחלט ומעודכנים בחדשות היום יום אפילו יותר ממני. ''מה אתה אומר הנחלאווי הזה צדק אה'' שאל אותי אחד עם מבטה דרום אפריקאי כבד באמצע התפילה.

אני יושב בצד עם חיוך ומקשיב לשבחים שמפריח הרב על ארץ ישראל וחושב לעצמי אם רק הישראלים היו מעריכים קצת יותר ומתלוננים קצת פחות אולי באמת היה מגיע לנו לקבל כאלו שבחים.

לכו עם החלומות שלכם בלי פחד

העברתי עוד כמה ימים בעיר בהעברת הרצאות לבתי ספר וקהילות יהודיות. התחלתי עם הנפילה לתוך הנהר הקופא עם האופנוע בהרים של פרו והמשכתי לתוך סיפור שלם של חוויות ואנשים יוצאי דופן שפגשתי בדרך של המסע הקודם בדרום אמריקה. ''לכו עם החלומות שלכם בלי פחד'' היה המסר המרכזי. לא האמנתי כמה זה השפיעה על האנשים וכמה תגובות תומכות ורצון לעזור בהמשך קיבלתי מהם.

ראיון לרדיו ביוהנסבורג

שלושה שבועות מהיום שנחתתי ביוהנסבורג הייתי מוכן סוף סוף לצאת לדרך.
לבדוק את המכונה החדשה שלי בדרכים היפות של דרום אפריקה.

עליתי צפונה לאיזור הבלייד ריבר קניון – הקניון השני בגודלו בעולם (אחרי הגראנד קניון).

אחרי יום מופלא של נופים והשכבות הגעתי להוסטל עזוב באיזו עיירה חשוכה להעביר את הלילה...

קרוגר פארק

בבוקר יצאתי לכיוון הקרוגר פארק (פארק לאומי בגודל של ישראל).
ידוע שאין כניסה לפארק עם אופנוע בגלל הפילים, האריות וטורפים אחרים אבל החלטתי לנסות בכל זאת.

לצערי, (או לשמחתי) לא הורשתי להכנס לתוך הפארק עם האופנוע, ובעודי ממתין בשער הכניסה בנסיונות לשכנע את השומרים הגיחה פולסווגן קומבי ישנה עם שני חבר׳ה מגרמניה והציעו לי להצטרף אליהם. 

יחד, יצאנו לתפוס קרוקודלים, להרדף עלידי פילים ולהגיע הכי קרוב שאפשר ללבן בעיינים של הקרנף הלבן

הרי הדרקנסברג

המשכתי להדרים והגעתי להרי הדרקנסברג.

בתרגום חופשי הרי הדרקון, הנחשבים לאחד מאיזורי הטבע היפים ביותר ביבשת. יש הטוענים שכאן קיבל טולקין את ההשראה לכתיבת טרילוגיית שר הטבעות, אלף קילומטרים של רכס הרים דרמטיים והגבוהים ביותר בדרום אפריקה.

עשיתי את הלילה בחניון נחמד ובבוקר יצאתי לכיוון הקטרדל פיק (פיסגת הקטרדרלה) למצוא דרקונים.

ההרים בצורת צריחים מחודדים בשילוב עם מזג האוויר הארפילי יצר אווירה של מקום שנילקח מהאגדות.

השריקות של הרוח החזקה נשמעה כמו צעקה בלתי פוסקת ורק הוסיפה לאווירה.

לא קראתי אף אחד מספריו של טולקין אבל הבנתי למה את ההשראה הוא קיבל מכאן.

דרקונים אגב, לא מצאתי שם.

ווילד קוסט

חמש שעות רכיבה לכיוון החוף מזרחי הביאו אותי לאיזור הווילד קוסט - צריך להיות פה כדי להרגיש את עצמת הגלים המתנפצים באכזריות על הסלעים המפוזרים על קו החוף בבלגאן מוחלט, אך בהרמוניה פראית עם הצמחייה הירוקה שמסביב. הרוח נושבת בחוזקה וגורמת לכל עצם דומם להראות כחי.

ביום טוב אפשר לראות להקות של דולפינים לא רחוק מהחוף. אני רוצה להתקרב ולשחות אליהם אבל זה כרוך בסיכון רב לפגוש כריש בדרך. לא כך ראיתי את דרום אפריקה בדמיוני.

החוף הפראי, 250 ק''מ של רצועת חוף פראית בין פורט אדוורד לאיסט לונדון.

שעה וחצי ניסעה בדרכים מפותלות בין גבעות וכפרים עניים הביאו אותי לחוף מבודד שניקרא קופי ביי.

אולי 20 משפחות גרות בכפר הזה והוא מתקיים בעיקר משני בקפקרס מרכזיים שאליו מגיעים אירופאים המחפשים קצת שקט ושלווה. אל מרכז הכפר ניתן להגיע רק בשעות השפל וכמובן שהדרך שניבנתה ליפני שנים נשתפה עם הזרם ולא נשאר ממנה שריד.

בלילה מגיעים נגנים מקומיים, להופיע ולרקוד ויש אווירה מאוד צבעונית ושמחה.

באחד הימים פנה אלי בחור שחור גדול מיימדים עם חתך רציני באצבע, ושאל אם אני יכול לעזור לו. חבשתי לו את האצבע וכאות תודה קיבלתי הופעה פרטית שלו עם תוף אפריקאי גדול.

כשהוא סיים הראתי לו את כישורי הדרבוקה שלי, שלמדתי בחוג דרבוקה בכיתה ד' והוא מאוד התרשם. לאחר מכן התברר לי שזהו אחד מנגני הטרייב המפורסמים בדרום אפריקה שהגיע לחופשה בחוף. אם הייתי יודע הייתי משקיע יותר בחוג דרבוקה.

פורט אליזבט

המשכתי בדרכים לכיוון פורט אליזבט, הגעתי בדיוק בזמן לשקיעה מדהימה על מצוק חוף יפייפה בפרבר קטן ושקט מחוץ לעיר.

החושך התחיל לתת אותותיו ועוד לא ידעתי איפה אעביר את הלילה. מעליי, ישב בחור וצפה בשקיעה מהמרפסת המפוארת שבביתו.

נופפתי לו לשלום וחשבתי איזה בר מזל הבחור שיש לו כזאת מרפסת יפה, והתחלתי לנסועה לכיוון העיר למצוא בקום לישון. לפתע הגיח ריינג' רובר וחסם אותי, הבחור מהמפרפסת יצא מהרכב ואמר לי שיש אישור מאישתו ואוכל להשאר אצלם.

נשארתי בביתו של ז'אק שלושה ימים נפלאים.

מפה אני יוצא לכיוון ג'פריס ביי - עיירת הגלישה הכי טובה בדרום אפריקה.

ג'פריס ביי ועוד רוכבים מפורסמים

אחרי יום מעייף בניסיונות לשרוד את הגלים בג'פריס ביי, הלכתי למסעדה הקרובה לחטוף משהו לאכול
השמיים קדרו, וניראה היה שסופה עזה בדרכה לפה מהרי הצפון. כבר הייתי מוכן לקום ולצאת כשנכנסו ששה רוכבי אופנועים רטובים עד לשד עצמותיהם. סימנתי להם עם הראש לשלום ושאני מבין לליבם ויצאתי החוצה. בחוץ עמדו שבעה אופנועים מסוג BMW, חדשים ומדוגמים להפליא. האחרון שנישאר לעשן קלט שאני בוחן את האופנועים, התקרב אלי והתחלנו לדבר: ''אתה רוכב לבד עד לישראל''??? הוא שאל בפליאה ''בוא איתי אני חייב להכיר לך פה כמה חבר'ה. לא האמנתי למראה עייני, כשהתיישבתי ליד אנדי בל, רונלד סנדס ועוד כמה מחברי הנייטרו סירקוס (רוכבי מוטוקרוס ופרייסטייל אמריקאים מפורסמים) שנמצאים בטיול אופנועים של כמה ימים בדרום אפריקה. ישבנו, שתינו וסיפרתי סיפורים. ''אתה משוגע אמיתי, אתה לא מפחד לעשות את זה לבד?'' שאל אחד מהם (שעושה באקפליפ עם אופנוע בלי למצמץ בכלל) ''תבוא לרכב איתנו מחר ואנחנו נעזור לך עם כל הציוד שאתה צריך'' רק תגיד מה... ונשלח לך... הרמנו לחיים.

למחרת יצאתי איתם לרכיבה קצרה שרוב הדרך הם היו בווילוי (גלגל אחד) והמנוע במנתק הצתה (מגביל מהירות).

בג'פריס נשארתי שבוע נוסף בגלל האוירה המגניבה שהייתה שם. לא סתם היא נחשבת לאחת עיירות הגלישה הטובות באפריקה.

המשכתי לרכב בין הכפרים והעיירות הציוריות שבאיזור הגארדן רות. לשמאלי מתפרש לאין סוף הים ההודי התכלכל

מתעלת המים בסנט פרנסיס, לשקיעה עוצרת נשימה בנייזנר, לחוף בווילדלרנס ועד לצלילה עם כרישים לבנים במוסל ביי.

מידי פעם אני גונב איזה חצי יום ועולה להרים למצוא דרכים חלופיות, שאם אין לך אופנוע לא תוכל להכיר לעולם.

קייפ פוינט

המשכתי דרומה לנקודה הדרומית והדרמטית ביותר ביבשת אפריקה, הקייפ פוינט, מנקודה זאת כיוון הרכיבה מקבל זוית של 130 מעלות צפונה. מכאן כל מטר שאתקדם יקרב אותי אל היעד הסופי...ישראל.

לאורך כל שהותי בדרום אפריקה, אני שומע על קייפטאון וזה עתה סוף סוף הגעתי לעיר המדוברת.

אני חושב שזוהי העיר היפה והעצמתית ביותר שראיתי בחיי.

קשה להשאר אדישים כשבהינף מבט אחד העיינים נשטפות בכל כך הרבה דברים.

מהחופים הלבנים אל הר השולחן הכאביר (שנבחר לאחד מ-7 פלאי עולם) לראש האריה, לעיר,  כל כך הרבה לראות.

להמשך המסע מקייפ טאון עבור לדף 2 >>>

קייפ טאון

לקייפ טאון הגעתי ממש דקות ספורות לפני כניסת השבת.

חבר ביוהנסבורג קישר אותי לאחד הרבנים והגעתי ישר אליו לארוחת שישי מסורתית.

יום למחרת הגעתי לרונן, שגר באיזור הכי יפה של העיר. רונן - רוכב אופנועים מושבע, לקח אותי לרכיבה דרך כביש פתלפל חצוב בהר מעל הים למראות עוצרות נשימה עד להרמאנוסלראות להקות של ליוייתנים.

לרונן יש אופנוע גדול, הכי גדול, בעצם הכי גדול בעולם. טריומף עם 2300 סמ''ק על מרכב ששוקל 300 קילו ומייצר 140 כ''ס. המכונה הזאת משוגרת כמו טיל בליסטי ומשאירה אבק לרב אופנועי הכביש התחרותיים.

אולי בגלל זה קראו לאופנוע הזה רוקט 3...

ועוד עובדה על קייפ טאון...

עובדה נוספת על קייפטאון היא שכמות הבחורות עולה על כמות הבחורים פי 2, ומסיבות בא בלי הפסקה. החלטתי להשאר עוד כמה ימים בעיר לבדוק את העניינים.

בזמן שהותי, טיפסתי על כל הר באיזור, עליתי לפרנצ'וק - עיירת יין משגעת לא רחוק מקייפטאון, השארתי את האופנוע לנוח ורכבתי עם אופניים עד לקייפ פויינט, הנקודה הדרומית ביותר בדרום אפריקה.

היעד: נמיביה!

לאחר שבועיים וחצי של טיפוסים, ומסיבות מסביב לשעון עזבתי את העיר המופלאה הזאת וכיוונתי פעמיי צפונה, אל היעד הבא, נמיביה.

אחרי הקילומטר ה-600 הנוף התחיל להשתנות וכך גם הטמפרטורות שהתחילו לעלות ככל שהעמקתי אל תוך המדברהגעתי לעיירה מדברית כמה עשרות קילומטרים מהגבול.  רכב עמוס בציוד לטיול ארוך עמד בצד הכביש והחלטתי לעצור לדבר איתו.

בעל הרכב המליץ לי להעריך דרכי דרך שמורת הרוצרסבלד - ידועה בתור אחת מתוך שתי מדבריות הסלע היחידות בעולם.

אחרי הכותרת המפוצצת הזאת החלטתי להעריך את החצייה ולהספיק לראות עוד משהו במדינה המופלאה הזאת.

600 ק״מ עם ברגים משוחררים בברקס הקדמי

הכנסתי להילוך לראשון והתחלתי לנסוע כששמעתי מן מכה כמו של אבן שפוגעת בגלגל הקדמי, הסתכלתי אחורה וראיתי בורג גדול מתגלגל על הכביש. חשבתי שסתם עליתי על איזה בורג ישן והמשכתי לנסוע עוד כמה מטרים. משום מה, זה הציק לי והחלטתי לחזור לבדוק.

חשכו עייני כשראיתי שזה הבורג המרכזי מהקאליפר של הבלם הקדמי שלי, עצרתי ובדקתי את הברקס, הוצאתי אותו עם היד... משמע, רכבתי 600 ק״מ עם ברגים משוחררים בברקס הקדמי. אם הייתי נותן עוד ברקס אחד הקאליפר היה מתנתק מהמקום שלו ורץ עם הדיסק, סביר להניח שלא היה עוצר ואני הייתי ממשיך עד לדבר הבא השהיה עוצר אותי.

איזה מזל!!! 

הוצאתי את ערכת הכלים שלי, תיקון זריז, בדיקה שהכל תקין והמשכתי הלאה.

לאט לאט הדרך הפכה כורכר ומכורכר לדרך עפר משובשת. מאות קילומטרים של במפים שלא איפשרו לי לרכב יותר מ-40 ק״מ בשעה.

החום הכבד ,השמש שהיכתה בפניי והדרך המשובשת עייפו אותי מאוד והתחלתי להרגיש שאני מאבד ריכוז. החלטתי להמשיך עוד 20 ק''מ ולהתחיל לחפש מקום להעביר את הלילה.

הפולש ב-orange river

רגע ליפני שהשמש שקעה מצאתי חורשת מדבר טבעית על שפת הנהר הכתום - orange river. 

בישלתי אורז עם מלח ופלפל שחור, הוספתי קצת פפריקה בשביל הבארק׳ה ונכנסתי לתוך האוהל. בלילה התעררתי מצרחות מוזרות, זה הפחיד אותי אבל החלטתי שאין לי מה לעשות עם זה, בדקתי שהאולר לידי והמשכתי לישון.

רעשי דפיקות העירו אותי שוב לפנות בוקר , פתחתי את עייני וראיתי צללית של דמות מוזרה שנוגעת באופנוע, שקלתי עם להשאר בשקט אבל החלטתי לצאת לתקוף את הפולש.

ומי הפולש?

פתחתי בשקט את הסכין ולאט לאט את הרוכסן של האוהל, כדי לקבל זוית טובה יותר לראות מי נוגע לי באופנוע.

לפתע שתי עיינים הציצו אל תוך האוהל, מהבהלה יצאה לי צרחה שגרמה גם ליצור לצרוח ולברוח. הוצאתי את הראש וראיתי שימפנזה ענקית נסה על נפשה. הלב  של פעם בחוזקה ולא הצלחתי להמשיך לישון.

דירבקתי קפה שחור כדי להתעורר ויצאתי לכיוון הפארק.

אחרי הדרך המתישה הזאת סוף סוף הגעתי לכניסה לפארק.

שמח ומחוייך ירדתי לשלם לפקידה בכניסה, והיא בלי להסתכל לי בעיינים אמרה בזלזול שאין כניסה לאופנועים!

אין כניסה לאופנועים?

הלסת נפלה לי מרב עצבים, עברתי את כל הדרך הזאת ואף פקידה לא תעצור אותי.

''או שאת קוראת למנהל, או שאני נכנס גם בלי האישור שלך''.

נכנסתי למשרדו של המנהל שהיה מלא בתמונות ישנות שלו במדי צבא.

״איש צבא'' חשבתי לעצמי, ''זה יהיה קל״...

כמעט שעה ישבתי עם מנהל השמורה והעברנו חוויות מהצבא.

״משמעת, אני אוהב אנשים עם משמעת״ הוא אמר.

קיבלתי אישור להכנס!

ככל שהעמקתי פנימה אל תוך הפארק הדרכים הפכו חוליות יותר וקשות עבורי לרכב, אני מנסה לשמור על הקו אחיד אך האופנוע הכבד נזרק מצד לצד. אני אוחז את הכידון, מחבק עם הברכיים ומנסה למנוע מהאופנוע לשקוע וליפול

10 שנות רכיבת אנדורו עושות את העבודה ואני מצליח לפלס את דרכי עם האופנוע הכבד בין חולות טובעניים לאבנים חלקות.

קופים תוקפים

בערב הגעתי לקאמפ סייט, כנועה מהיום המתיש, התחלתי להכין לי סנדוויץ להרגיע את הבטן.

קופיף קטן וחמוד הגיע והתיישב על ידי, זרקתי לו חתיכת בשר מיובש (טעות חיי) והמשכתי במלאכת החיתוך. כשהרמתי את ראשי לחפש את הקופיף העץ שלמולי התמלא ב-13 קופים נוספים. הנפתי את מבטי לאחור וזיהיתי עוד ארבעה קופים נוספים שמנסים להתקרב עלי ולגנוב לי את הסנדוויץ שזה עתה סיימתי להכין.

למרות שהייתי מוקף מכל כיוון לא איבדתי אישתנות וגם ולא התכוונתי לוותר על הסנדוויץ.

התחלתי עם אבנים, עברתי למקלות וכשראיתי שהם לא נירתעים עברתי לנשק יום הדין והוצאתי את הפפר ספריי שאמור לשמש כנגד אריות.

ריססתי שניים מהפולשים הקטנים והם ברחו בצרחות שהבריחו איתם את שאר הלהקה.

ריח האדמה הרטובה

בלילה החלה רוח חזקה לנשוב, ואליה התלווה גשם זלעפות. עוד לא יצא לי להיות עם האוהל שקיבלתי מקולומביה בגשם ולא ידעתי איך אתעורר בבוקר. למזלי קמתי בבוקר יבש לחלוטין, האוהל עמד במבחן בהצלחה רבה.

קרירות הבוקר הקשתה עלי לקום מהשק''ש אך הקופים, שהתחילו להתקרב שוב לא נתנו לי ברירה ונאלצתי לקום.

למרות שבדקתי בלילה שאין שום יתושים באוהל קמתי עקוץ בכל גופי, זה היה ניראה עקיצות שונות משל יתושים וכשראיתי את אחד הקופים שעמד מעלי מתגרד לו, הבנתי שהצטרפו אלי כמה פשפשים בלילה.

זרקתי כמה אבנים לשחרר את התסכול שלי על הקופים, ארזתי ויצאתי לדרך...  הבוקר שאחרי הגשם היה בהיר ונקי וריח האדמה הרטובה רוממה את רוחי.

נמיביה היר איי קם...

הגעתי למעבר גבול מיוחד במינו שנחצה על ידי נהר צר שוליים.

למוד קרבות ממעברי גבול, הגעתי מוכן עם כלל המסמכים, ועם סיפור שאני מצלם אותם לסרט דקומנטארי שיגיע לטלויזיה בקרוב.

ובפעם השנייה בחיי אני עולה עם אופנוע על סירה. הפעם המבט מופנה אל נופה של דרום אפריקה שמתרחק לו

שניות לאחר מכן כבר היינו בגדה שבצד השני. אני, האופנוע והפשפשים החדשים שלי ירדנו לתוך מדינה חדשה.

נמיביה היר איי קם.

 המשך יבוא...

תודות וקישורים

תודה למי עדן ולקולמביה על הציוד והתמיכה במסע!

האתר של רום בן אליהו

הפייסבוק של רום בן אליהו

תגובות

6 תגובות

1

סיגל אדלשטיין

03 באוגוסט 2014 ב 19:00

דרום אפריקה על אופנוע

מה נאמר ומה נגיד? בר מזל שכמוך, ולנו נותר רק לקנא.

2

אורח/ת

11 באוגוסט 2014 ב 12:19

אהלן, אני כרגע בהררי שבזימבבווה

אני ממתין כאן לויזת מעבר לאתיופיה ואהיה זמין בימים הקרובים לכל שאלה
יום טוב

3

גרא

16 באוגוסט 2014 ב 11:47

פטיש כל הכבוד

4

אורח/ת

16 באוקטובר 2014 ב 17:23

כל הכבוד! ויש כבוד!!!

5

אורח/ת

16 במרץ 2015 ב 19:45

שלום חברים. אתם יודעים אולי איך אני שולח

אופנוע לאפריקה ואם ניתן לעבור איתו בין מדינות? אשמח לעזרה. תודה

6

Ogash Ofer

19 במרץ 2015 ב 08:21

שלום חברים. אתם יודעים אולי איך אני שולח

אורח/ת כתב/ה:
"אופנוע לאפריקה ואם ניתן לעבור איתו בין מדינות? אשמח לעזרה. תודה"
לא פשוט ועדיף לשכור או לקנות שם אופנוע. בכול מקרה אפשר לטייל מהמרכז ועד דרום אפריקה. בחלק מהמדינות הצפוניות של אפריקה (לוב ואלג'יר) לאורך הים התיכון ורצועה אחת דרומה (כל המדינות המוסלמיות שאין בהם ממש שלטון) לא ניתן לטייל.

דף מתוך