מניצנה לבורות לוץ

הנגב הגבוה יפה דווקא בקיץ כשהאלות האטלנטיות מלבלבות ובורות לוץ עדיין מלאים מים. אבל מעל הכל יש באזור הזה תחושה של ראשוניות, הרחק ממקומות ישוב וגם אתגרי נהיגה נחמדים. סוג המסלול: לא מעגלי. אורך המסלול: 70 קילומטר, חלקם על כביש. זמן משוער: 5 עד 8 שעות. עבירות: רמה בינונית. אין מעברים קשים מאד מבחינה טכנית אבל הדרך מצריכה ניסיון בנהיגת שטח וכוללת מעברים מעניינים קצרים. תדלוק אחרון בתחנת דלק הסמוכה למשאבי שדה, הפתוחה 24 שעות ביממה או בתחנת ניצנה שפתוחה גם בשבת אבל לא כל הלילה. מסלול הטיול עובר בשטח אש והכניסה מותרת בשבתות וחגים. הנסיעה בכביש הגבול מותרת רק עד שעת החשיכה ומחייבת נסיעה בשיירה של שני כלי רכב ונשק אחד לפחות.

לנקודת ההתחלה

מבאר שבע המשיכו ישר לכיוון דרום, עם השלטים המכוונים לניצנה. גם בצומת משאבי שדה המשיכו ישר. עוברים גם את צומת קציעות, את הפנייה ימינה לכמהין, שאחריה בולט כפר הנוער ניצנה. מיד אחריו פונים שמאלה. נוסעים כשכפר הנוער על הגבעה משמאלכם ומיד אחריו פניה ימינה בדרך עפר אל הגן הלאומי ניצנה. זו נקודת ההתחלה. ניצנה - על ראש הגבעה מולכם שרידים של שני מבנים. האחד הוא כנסיה ששימשה עוד בתקופה הביזנטית ונבנתה על בסיס העיר הנבטית שהיתה במקום לפני אלפיים שנה, על הדרך הנבטית מתימן לנמל עזה (דרך הבשמים). המבנה האחר הוא מתקופת השלטון התורכי והיה חלק מהמאמץ המלחמתי התורכי לכבוש את מצרים מידי האנגלים בימי מלחמת העולם הראשונה. התורכים ניסו להקים מסילת רכבת, שאת הסוללה שלה תראו לאורך הדרך, כדי להעביר גייסות לתעלת סואץ ושם להילחם בבריטים. אך סופו של דבר הבריטים הקדימו אותם ומנעו מהתורכים להשלים את בניית המסילה ואפילו לא נתנו להם להשתמש בפסים אחרי שחיבלו בפסי הרכבת ובגשרים במאי 1917.

תאור המסלול

חיזרו אל הכביש והמשיכו לכיוון דרום מזרח. אחרי 300 מטר פניה ימינה - התעלמו ממנה, אחרי מאתיים מטר נוספים פונים עם הכביש ימינה על פי השלט לכיוון עזוז. תשעה קילומטרים וארבע מאות מטר משם הגעתם לצומת Y הכביש פונה שמאלה לכיוון היישוב עזוז אתם ממשיכים ישר עם הזרוע הימנית. אחרי 900 מטר הגעתם לחורשה מתחת ליישוב עזוז. זה הצל האחרון שלכם בתחילת הטיול ומקום טוב לארוחת בוקר. המשיכו משם על דרך עפר משובשת 3150 מטר. כשמימינכם שרידי סוללת הרכבת התורכית עד לכביש הגבול עם מצרים. בכביש פנו שמאלה. והמשיכו קילומטר בדיוק. אחרי שעברתם את הגבעה עם המוצב משמאל שימו לב לדרך עפר הפונה שמאלה לכיוון המוצב שם אתם יורדים שמאלה מהכביש. אחרי ארבע מאות מטר במעלה הגבעה. שימו לב לדרך הפונה ימינה עם סימון שבילים אדום זו הדרך שעליה תיסעו והיא נקראת על שמו של יאיר פלד.

דרך יאיר פלד - שמו של יאיר פלד מוכר לג'יפאים גם ממעלה יאיר שבמדבר יהודה. יאיר פלד, שהיה מפקד סיירת צנחנים, דאג להכשיר את מעלה יאיר בעזרת חיילי הסיירת שלו ובני הקיבוצים. ב-1959 נרצח לא רחוק מכאן, בנחל סרפד, בידי בדואי שחשק בתת המקלע שנשא פלד. בתגובה שלח בן גוריון את הצבא לגרש את הבדואים מהר הנגב. 3050 מטר מהצומת הקודם הגעתם לצומת נוסף, על גבעת חרת. אתם ממשיכים עם השביל האדום על גב השלוחה. שלושה קילומטר משם מגיעים לצומת נוסף ושוב ממשיכים עם הזרוע הימנית על גב השלוחה ובהתאם לסימון האדום. המשיכו על גב השלוחה עוד חמישה קילומטרים עם הסימון האדום עד למפגש עם הכביש. מימינכם, בשטח המצרי, מעיין קדש ברנע.

מעיין קדש ברנע - מוזכר במקורות כתחנה חשובה במסעם של בני ישראל ממצרים לארץ. כאן נפטרה מרים, אחותו של משה, וכאן הוחלט כי בני ישראל לא יכנסו לארץ המובטחת מדרום אלא יעשו עיקוף גדול ויכנסו בסופו של דבר מעבר הירדן ליריחו. המעיין הוא אחד הגדולים באזור. מהמפגש עם הכביש המשיכו עם הדרך הפונה שמאלה ויורדת מהשלוחה 650 מטר. בצומת הבא שמאלה. המשיכו 300 מטר. בצומת הבא שוב שמאלה. המשיכו 650 מטר, עד לבוסתן הירוק שמולכם. חיילי צה''ל נהגו לקרוא לו בוסתן שבעת המינים אף שבקושי יש בו כמה עצי רימון, עץ תאנה ועץ תמר קטן. מהבוסתן חיזרו מערבה קילומטר וחצי לכיוון כביש הגבול. המשיכו עם הכביש עוד 10 קילומטר ו-300 מטר עד שתטפסו לתצפית הר חורשה. מומלץ לעלות ברגל אל הפסגה ולההתבונן בנוף. במקום לוחות תצפית. מהתצפית עוד 4700 מטר עד לדרך העפר המסומנת בשלט נחל אלות ובסימון כחול שם יורדים מהכביש. הדרך מלאת מהמורות ודורשת נסיעה שקולה ואיטית, ויורדת לנחל חורשה. בערוץ מאגורה יפה. מאגורה (הררבה) בנחל חורשה - המאגורה נשמרה יפה והיא מנקזת מים עד היום בעזרת סכר קטן שעוצר את הסחף מהערוץ ומטה את המים אל התעלה המביאה אותם אל המאגורה. בתקרה ניתן לזהות חריצים שדרכם מורידים דליים אל המאגורה כדי לשתות ממימיה.

המשיכו עוד קילומטר וחצי עם הדרך המסומנת בכחול אל מפגש הנחלים חורשה ואלות. במפגש פונים ימינה לכיוון העליה בנחל אלות. בנחל אלות ממשיכים 13 קילומטר, לאורך הדרך המסומנת היטב בכחול. אין אפשרות לטעות כשהדרך עולה ויורדת אל הערוץ כשלאורכה הרבה מעברים בדרגה קלה עד בינונית, ושפע של אלות אטלנטיות. האלות העתיקות, חלקן בנות מאות שנים, הן כנראה שריד לתקופה קרירה ולחה יותר שבה הצליחו העצים, המשילים עליהם בחורף ומלבלבים בקיץ, לגדול גם בנגב. האלות נעלמות בגלל שינויי האקלים והכריתה לטובת הקיטור של הרכבת בתקופת התורכים.

בסופה של הדרך אתר בורות לוץ. 17 הבורות נחפרו כנראה בתקופת מלכי ישראל ששלטו במקום, על גבול המדבר. הבורות שנחפרו כנראה בין אלף לפנה''ס ל-586 לפנה''ס מכילים מי שטפונות המגיעים לבורות בעזרת תעלות הטיה. ליד הבורות ניסיונות חדשים לשחזור חקלאות הטרסות העתיקה מהתקופה הנבטית. מבורות לוץ ניתן להמשיך ולחצות את הכביש למצפה ערוד, ולהסתכל על מכתש רמון מהקצה הדרומי המיוחד שלו. אח''כ ניתן לשוב על עקבותינו אל הכביש. בכביש פונים מזרחה לכיוון בה''ד 1 ומצפה רמון.