מסע ליוון ההררית קיץ 2014

היום הראשון

כמו תמיד נפגשים באמצע הלילה בנתבג, מעבירים את הציוד הקבוצתי וקדימה למטוס.

נחתנו באתונה בחום אימים אבל מיד לרכבים מהר מזגן וקדימה לדרך.

עלינו לכיוון טיבה (תביי) בכביש ההררי, כביש שמתפתל בין כפרים ולאט לאט נכנסים ליוון. קצת נהיגת שבילים מהירה כדי להתרגל לרכבים וכבר מתחילים לטפס להר הליקונאס. עליה ארוכה ובסופה תצפית מדהימה על כל עמק טיבה והמפרץ הקורינתי - עכשיו מתחיל הטיול.

הסבר קצר על המקום על הטיול ועל החיים בכלל ומתחילים לרדת דרך היער לכיוון מנזר מקריוטיסיס ומשם לקתדרלת אוסיו לוקאס המרהיבה. שתי הכנסיות שבה גולפו באבן, והתוצאה, מחזה מקסים של משחקי אור וצל בתוך המבנים.

אחרי מילוי מים מהמעיין הקדוש שמנו פעמינו לארוחת ערב על ההר אצל דימיטריס שפינק אותנו בבשר טוב וקינוח יוגורט עם ריבת דובדבנים לבנים. משם עייפים ומותשים הגענו למלון בדלפי.

היום השני

מדהים לראות מה שינה טובה עושה לאנשים. כולם מלאי מרץ נכנסים לרכבים ונוסעים לדלפי העתיקה. סיור מקיף באתר, כולל עליה לאצטדיון מסמן לי על כך שזה עומד להיות טיול טוב. השאלות, ההתעניינות והרצון לשמוע ולראות עוד ועוד רק עושים יותר חשק. משם נסענו למרגלות רכס הרי גיונה, קצת קניות לטובת ארוחת צהריים, ותחילת טיפוס. בהתחלה הצמחיה היא של חורש ים תיכוני, לאחר מכן יערות של דולבים וערמונים וגבוה יותר יערות אלפינים ואז אנחנו כבר מעל גובה העצים. המקום קר מידי לצמחיה. אנחנו עולים על שפת הדולינה הענקית וגולשים ממנה תוך בטן ההר, ממש כך. פרפרים מקיפים אותנו מכל עבר והכל ירוק, באוגוסט. עולים מצד שני לשפת המצוק ומולנו נפרש נוף אדיר של יערות והרים ובמרכזם אגם מורנוס הכחול.

יורדים אל האגם דרך היער ומגיעים לגדה. לפני שאני מספיק להגיד שנורא כיף לשחות באגם וכדאי לנסות, חצי מהקבוצה כבר שוחה במים, אין ברירה אז מצטרפים.

ואז אחרי שחיה טובה וקפה עולים להרים למלון הנטוע באמצע היער בין הרכסים של גיונה וורדוסיה, ארוחת ערב בטברנה בכיכר הכפר וישר למלון.

היום השלישי

קמנו לזריחה מקסימה שצבעה את ההרים בכתום וצהוב. נכנסנו לרכבים והתחלנו את הטיפוס להר ורדוסיה. בדרך עוד עצרנו בקפלה המשקיפה על כל העולם ממש. המשכנו לטפס ובגובה 2200 מ על גג העולם ישבנו לקפה יווני ותה הרים.

קשה היה לנתק את האנשים מהמקום אבל הדרך עוד ארוכה. אז התחלנו לרדת לכיוון לדפנוס כפר קטן הנחבא בין ההרים בתוך היער. משם דרך יער סבוך על צלע ההר הגענו לקפה של אחהצ בפלטיאה של ארטוטינה. אחרי קפה חזק שהופך את כולם להיפר אקטיבים המשכנו את דרכנו ביערות של אברטניה עד לכפר קריקלו. פיזור של כולם לשלושה מלונות שונים, וסגרנו על ארוחת ערב אצל לנה בכיכר.

היום הרביעי

אחרי שישבתי עם מירטו, בעלת המלון, ועברנו על התחזית, קצת נבהלתי. הודיעו על סערה שמתקרבת לאזור ותגיע בסביבות שלוש בצהרים. הבעיה היא שהיום אנחנו אמורים ללכת בתוך הנהר לכיוון פנדברחי שהם המפלים עוצרי הנשימה בנהר.

החלטתי שנתחיל את הנסיעה לכיוון ונעשה הערכת מצב לפני הכניסה למים. כל הדרך נושא אני עייני אל השמים מאין יבוא עזרי??? והשמים כחולים כל כך, והשמש חמימה כל כך... הגענו אל גדת הנהר ומבט אל השמים מגלה מספר קטן של עננים לבנים וחמודים, לא משהו מאיים. לקחתי החלטה שאנחנו נכנסים לנהר! כל הדרך בין המצוקים אני רואה בפס הצר למעלה שהעננים החמודים הופכים טיפה יותר אפורים, אבל הכל בסדר. מגיעים למפלים, אי אפשר לתאר את המקום, מים נוזלים מטפטפים מכל קירות הקניון... איזו שלוה ואיזה יופי ... ופתאום קול רעם אדיר. אני אורז את הקבוצה במהירות ומודיע להם איש איש לנפשו,  וכל הקודם לצאת מהנהר זוכה. וכולנו פותחים בדהרה על מנת לצאת מהקניון כמה שיותר מהר.

הקניון הוא אגן הניקוז של כל ההרים מסביב ואם יורד גשם אז הכל זורם לתוך הקניון הצר. ואמנם תוך כדי הליכה/ ריצה במים לכיוון הרכבים, מתחיל לרדת גשם שוטף, מים מלמעלה ומים מלמטה ומעוד כמה מקומות שזה לא המקום לפרט...והכל כל כך רטובבבבב.  לאט לאט המים בקניון מתחילים לעלות, מקומות שהלכנו בהם בהם עם מים עד הבטן מחייבים כעת שחיה. הגענו חסרי נשימה לרכבים אבל בהרגשת הקלה שיצאנו. אמנם השמש יצאה שוב אבל המדריך החכם (שלא ננקוב בשמו...) שכח את הסאן רוף של הרכב פתוח והרכב הפך לשלולית. לא נורא, מתייבשים במהירות ומחליטים לצאת לעליה הארוכה להר קליקודה, שם נאכל צהרים. איך שמתניעים את הרכבים מתקדרים השמים ומתחיל גשם עם טיפות בגודל של כדורי פינג פונג ששוטפים את החלום על ארוחת צהריים. אני מזרז את כולם להתחיל הנסיעה כי הדרך מתפתלת בעליה תלולה מאד והשביל הופך לנהר. וכשנראה שגרוע מזה כבר לא יכול להיות מתחיל לרדת ברד מטורף. הגענו להר, אבל אי אפשר לעצור ולצאת מהרכבים, הסערה בעיצומה ואנחנו בתוך ענן. ירדנו מצד שני והנה אנחנו בקיץ.  אין זכר לסערה שהיינו בה שניות קודם לכן, לא ייאמן.

נסיעה עד לקפניסי, יציאה לכיכר לארוחת ערב ועוגות מעולות וקדימה למיטה.

היום החמישי

בבוקר ניגש אלי יוסי ואומר לי שיש בעיה עם הטיול. נלחצתי. מה הבעיה? התשובה הייתה שכל יום יותר טוב מהיום הקודם ומנקודה זו היה קשה לשמור על הרמה. לקחתי לתשומת ליבי...ונלחצתי עוד יותר.

עזבנו את המלון והצפנו לכיוון רכס אגראפא, הרכס הלא רשום. התחלנו לטפס, בניגוד למה שכולם עושים (עולים מהכפר אגראפא לאוכף ויורדים מצד שני ומספרים שנסעו על הרכס) אנחנו נוסעים לאורך כל הרכס מדרום לצפון כאשר פעם  נפער התהום עם היערות מימיננו ופעם רכסי ההרים והגאיות משמאלנו. כך נסענו עד לנקודה הגבוהה ביותר ברכס. עצרנו במעיין האדום שמימיו אדומים בגלל האבן האדומה עליהם הם זורמים, קצת מיתולוגיה ואגדות ויורדים לנהר לארוחת צהריים ומטפסים שוב לאתר הסקי ויורדים לאגם פלסטרנו לקפה של אחהצ על שפת האגם, שחיה קצרה של הצמד יהודית ודובלה, שלא מסוגלים לראות מים בלי לבדוק אותם ואנחנו ממשיכים לקלמבקה לרגלי המטאורה.

היום השישי

את היום התחלנו בעליה למנזרי המטאורה. כל פעם זה מרגש מחדש. הנופים, הצוקים, הכפרים והמנזרים עצמם הם תפאורה נפלאה להתחיל את היום. ביקרנו במנזר הגדול ביותר, מגאלו מטאורה, סיירנו במוזאונים, בחצרות, בכנסיה ובמרפסות התצפית. אי אפשר להכיל את כל היופי הזה.

ירדנו מהמנזרים והתחלנו לנסוע לכיוון האולימפוס. עצרתי על נהר הפיניוס לארוחת צהריים ומשם צפונה לאולימפוס. העליה מתחילה בשבילי עפר מהירים, והקבוצה פורקת עול ונותנים בגז כמה שהרכב יכול ועוד קצת, ומעלים ענני אבק - ראלי אולימפוס. מסיימים את ההשתוללות על הכביש שמוביל לכפרים הגבוהים ביותר על האולימפוס ומתחילים להעפיל.

בסוף, על הנקודה הגבוהה ביותר שאפשר להגיע עם רכב עצרנו לקפה טוב עם נוף מדהים של פסגת האולימפוס.משם מתחילים לרדת לבית המלון הנטוע על צלע ההר מעל המפרץ של סלוניקי, מתארגנים וירדים לחוף לארוחת דגים בלפטוקריה.

היום השביעי

עזבנו את האולימפוס וירדנו לעמק הטמבי, שם זורם נהר הפיניוס לכיוון הים. היסטוריה, מיתולוגיה, נוף ונהר וממשיכים על הצוקים מעל הים האגאי. נסיעה בתוך היערות  הצפופים כשמידי פעם מגיח הים ממש מתחתנו.קפה קצר בגן עדן על שפת בריכה צלולה בתוך היער והמשך לאגם קרלה, אגם הצפה שמושך אליו אלפי ציפורים בזמן הנדידה.גולשים לאגם ומיד מעפילים לרכס פיליון, ולמקרניטצה המכונה המרפסת של פיליון, ולא סתם, הנוף של המפרץ הנמל והעיר וולוס עוצר נשימה. קצת קניות של דברים טובים ולמלון ולארוחת ערב אצל הלני.

היום השמיני

קמים לארוחת בוקר מפנקת ביותר ועולים לפסגה של הר פיליון. בדרך מעל המפרץ, עצירה לסיפור אישי של משפחתי על קורות חייה בזמן מלחמת העולם השניה  ביוון ומלחמות האחים שבאו בעקבותיה. ההשתתפות של הקבוצה מרגשת מאד ונותנת כוח להמשיך לכיוון החופים המדהימים במזרחו של חצי האי.

אחרי רחצה משובחת בים הכוללת גם קפיצות של גיל של זוהר ושלי מסלע בגובה של 7 מ אל המים (עד עכשיו יש לי מים באוזניים) מיצינו את החוף ועלינו בחזרה להר רק בשביל לרדת הצד השני לחופי המפרץ של וולוס לשחיה נוספת וארוחת דגים בטברנה שעל המים.

מאחר והקבוצה לא שבעה ממים, אז בדרכנו דרומה עברנו דרך המעיינות החמים ואתר הקרב בתרמופיליי ואחרי ששיכנתי את כולם במלון, יצאנו בקבוצה מצומצמת למעיינות חמים נסתרים עם יין טוב עד הלילה.

היום התשיעי והעשירי

יצאנו לטיפוס על הר איטי – כן איטי – לא ההוא שרוצה לטלפן הבייתה אלא הר הפרחים והפרפרים. הטיפוס מדהים העליה תלולה על שביל צר, אבל הנופים של מפרץ לאמיה שווים כל מטר. אי אפשר למחוק את החיוך מפניה של אסתי, כשמגיעים לרמה על ההר מבינים את שמו... כל כך הרבה פרחים, והפריחה בעיצומה ומתוך כך כמות הפרפרים אדירה והגודל והצבעים מדהימים. צריך לנסוע לאט ואז הפרפרים מתיישבים על החלון.

טיפסנו עד למקדש הראקלס הצופה מנקודה גבוהה על כל הרכסים מסביב. אתר מרגש עם שרידי בניה מאבנים גדולות במיוחד והנוף ...איזה נוף... ירדנו למערת הקטבוטרה שמנקזת את כל הרמה של הר איטי. גיל וידידיה נכנסו איתי עם פנסים עד לנקודה שכבר אין אפשרות להתקדם יותר.

אחד הימים היפים ביותר שחויתי בטיול!!!

מאחר ואין ברירה ירדנו מהרכסים אל הכפרים ומשם דרך כבישים הררים לאוטוסטראדה לאתונה ומבלי להרים את הרגל מהגז דהרנו עד למלון במרכז אתונה. התארגנות מהירה ויציאה לטברנה מקסימה בפלאקה עם מוסיקה יוונית וריקודים.

היום העשירי

לא ממש יום אלא יותר בוקר. קמנו מוקדם מאד וכבר בשש וחצי היינו ברכבים בדרכנו לשדה התעופה. החזרנו את הרכבים ולטרמינאל.

סיכום עם תקווה להמשך

אני לא מוצא מספיק מילים להודות לקבוצה שריגשה אותי בחום והאהבה שהקרינה על הטיול ועלי והתרגשה איתי מכל פרח פרפר או נוף, שהייתה אחת הקבוצות הכי מצחיקות ומהנות שהדרכתי אי פעם, וגרמה לי להתאהב ביוון ובאנשים בכל פעם מחדש.

לידידיה- האיש הכי חכם ביוון וידע בלתי מוגבל.

יוסי- שאומר שידידיה האיש הכי חכם ביוון.

אסתי - שהייתה צריכה לסבול את שניהם.

דובלה- שההיפר אקטיביות שלו הוסיפה תזזית ואנרגיות לטיול.

יהודית- שעבדה קשה להרגיע את דובלה.

גיל- רק בן 17 אבל היה המבוגר האחראי עד לקפיצות הלא אחראיות למים.

זוהר - על הבדיחות והמצב רוח טוב, בתנועה קוראים לזה  לעשות מוראלים.

אריאל- שתרם מהידע שלו בכל ועזר  לי בכל מה שביקשתי.

תירזה- שהחיוך שלה והרוגע כיסו את הקבוצה בשלוה.

דרורה - שצילמה בלי הפסק  ורוב התמונות בכתבה הן שלה.

יפה - על הסבלנות ואורך הרוח לסבול אותי כלהטיול ברכב.

אני באמת רוצה להגיד לכם תודה ענקית וכולי תקווה כי ניפגש שוב.

מצגת התמונות של אסתי פריצקר

לתמונות נוספות של ד"ר דרורה בהר"ל