יותר מפעם אחת שומעים על הרוב הדומם, זה שלא עושה כלום בשביל לשפר את הגזירות שנופלות עליו כרעם ביום בהיר, לא יוצא לרחובות כשמעלים את המסים או פוגעים בשכבות החלשות, ובעיקר, לא מפסיק להתלונן על המצב. בלי שום היסוס אני יכול לומר בוודאות שאני אחד מאלו! אם תשאלו אותי למה בוודאי אמצא תירוץ כגון: מילואים, הלימודים, העבודה ועוד שלל תירוצים שכאלה ובלבד שלא אצטרך לומר את האמת הערומה – אני פשוט לא מאמין יותר במערכת. במערכת המשפט, במערכת המחוקקת, ברשויות האכיפה, במערכת החינוך ובטח לא ביכולתנו לשנות משהו במדינה הזאת. למרות שאני מדבר באופן מאוד אישי אני משוכנע שאיני היחיד אחרת לא היה נולד ביטוי שכזה מלכתחילה רוב דומם.
בשמונה עשרה השנים האחרונות אני רוכב על אופנועים ככלי רכב ראשי בכל עונות השנה ולכן כששמעתי שמעלים את תעריפי הביטוח רתחתי וזעמתי. כאחד שחי ונושם את רחובות מטרופולין תל אביב רבתי הרגשתי שהאבסורד זועק לשמיים! הכבישים מלאים בקופסאות מתכת שיוצרות בעיות חנייה, פקקים אינסופיים וזיהום אויר הרי הפיתרון לכל בעיית התחבורה הוא מעבר הדרגתי לכלי רכב דו גלגלי כזה שתופס פחות מקום, מזהם פחות ואינו יוצר בעיות חנייה – הרי כל טיפש יכול להבין את זה. את מחאתי בחרתי להשמיע באוזני שותפי לעסקים שבמקרה גם עוסק באופן נרחב בתחום הביטוח בשני העשורים האחרונים. כל שציפיתי היה להנהון מאשר כי הרי דבריי הגיוניים ורציונאליים ואולי כמה מילות גנאי עסיסיות בגנות מר ענתבי ופקידים שכמוהו היו במקום – אז זהו שלא!
ידידי ביקש ממני להפסיק לקחת צד וניסה לתאר את הסיטואציה שהובילה להחלטה בצורה הקרה ביותר.
נכון להיום ישנו חוק במדינת ישראל המחייב כל נהג בכלי רכב בביטוח חובה. חוק זה משליך באופן ישיר על חברות הביטוח המחויבות לבטח את ציבור רוכבי האופנוע. על מנת להקל על עלויות הביטוח הוחלט על הקמת הפול – התאגדות חברות הביטוח הגדולות באופן יחסי לפי חלקן בשוק הביטוח. במקביל, ולאור כניסת חברות מתחרות בתחום הביטוח, החלה מלחמת מחירים בכל הקשור לביטוחים לנהגי רכב וקידומות עבר כגון 2000 שח לביטוח הפכו נדירות. מאחר וכולנו מודעים למצב העגום של סטטיסטיקת התאונות בהם מעורבים רוכבי אופנוע אם באשמתנו ואם לאו, הרי המתמטיקה ברורה את עלויות ההפסד על תחום הדו גלגלי גלגלו לנהגי הרכב. משהחלה מלחמת המחירים על נהגי הרכב לא נותרה ברירה אלא לבטל את מרכז ההפסד שנקרא דו גלגלי ולגלגלו חזרה אל הלקוחות בכלל ואל ציבור רוכבי האופנועים בפרט. כל מה שכתבתי הוא טוב ויפה אבל בל נשכח דבר פשוט – חברות הביטוח הינן גוף עסקי שמטרתו רווח כלומר ציבור רוכבי האופנוע יאלץ לשלם על עצמו ללא סבסוד מנהגי הרכב מאחר וסיכוייו להיות מעורב בפגיעת גוף קלה כקשה גבוהים לאין שיעור מנהגי הרכבים. בבואו לשפוט את הסוגיה באופן קר וכלכלי עושה מר ענתבי את שעליו לעשות וממלא את תפקידו בהצלחה יתרה. אין לצפות ממנו להבין את רגשות הציבור ואת התרומה האדירה של מעבר לכלי רכב דו גלגלי שנראית לי ולכם כל כך ברורה.
לאחר שהקשבתי לנאום ההסבר הבנתי כמה לא נכון מכוון הקמפיין כנגד העלאת תעריפי הביטוח. למרות כל האמור לעיל הרי שאת מרבית המאבק וחצי האשמה מפנה ציבור הרוכבים אל מר ענתבי למרות שצריך להפנותו כלפי בית המחוקקים ונבחרי הציבור אשר צריכים לקחת החלטה אסטרטגית לצמצם את התפשטות כלי הרכב מרובעי הגלגלים ולהחליפם בדו גלגלי כולל סבסוד חלקי בחסות המדינה של ביטוחי החובה לאופנוענים. אם זה אכן הכיוון אזי יש לרתום חברי כנסת תומכים במטרה ולקבוע הגדרות כמותיות של כלי רכב דו גלגלי, יש להקים פורום של ידוענים הרוכבים על אופנועים (גדי סוקניק, צביקה הדר, זיו קורן) ולרתום אותם למאבק על מנת להידפק על דלתות נבחרנו בירושלים ולהתישם בערבי גאלה ופגישות עסקים. כמובן ניתן לרתום גם את משטרת ישראל ובמיוחד את משטרת התנועה שהגדילה לעשות ובחרה להתמקצע לגדול באופן משמעותי בתחום האופנועים – אני משוכנע שאם ישאלו את דעתם הם ישמחו לדלל את כניסת הרכבים למטרופולינים הגדולים והחלפתם בדו גלגלי.
לסיכום, אם המאבק בהעלאת תעריפי הביטוח יקרום עור וגידים ויתמקד בתוכנית עבדוה המושתתת על הרשום לעיל אז אני מצטרף!!
בברכה רכיבה בטוחה ומהנה
