חזרה לויקי

אלפא רומאו

  • שתף:
  • שלח
  • הדפסה

החברה האיטלקית, היום חלק מקונצרן פיאט, ידועה בעיקר כיצרנית מכוניות ספורטיביות אבל היתה לה גיחה משמעותית אחת לשטח

יצרנית המכוניות שנודעה לימים כאלפא רומאו החלה את דרכה בתחילת המאה ה-20 כשיתוף פעולה בין משקיעים איטלקיים לבין יצרן המכוניות הצרפתי אלכסנדר דאראק (Alexandre Darracq). נקנה שטח באזור מילנו עליו הוקם בית החרושת, והחלו בייצור מכוניות שהתבססו על תכנון של דאראק. המכירות היו חלשות ואחד המשקיעים האיטלקיים, יוגו סטלה (Ugo Stella), שהיה גם יו''ר החברה, רכש אותה ושינה את שמה לאלפא – A.L.F.A (Anonima Lombarda Fabbrica Automobili-  Lombard Automobile Factory, Public Company). לומברדיה היא המחוז באיטליה בו נמצאת העיר מילנו.

מאטה בגרסה הצבאית

 בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוסב המפעל לייצור תחמושת ומנועי מטוסים, תחת שרביטו של התעשיין האיטלקי ניקולה רומאו (Nicola Romeo), ששמו נוסף לשם החברה. רומאו עזב את אלפא בשנת 1928, לאחר שפשטה רגל ועברה לבעלות ממשלתית. בתקופת מוסולוני היתה אלפא לחברת הדגל האיטלקית בתחום ייצור רכב, כשהיא זוכה להצלחה רבה במרוצי מכוניות. אחד נהגים שהחלו את הקריירה שלהם באלפא היה אנצו פרארי, שהפך עד מהרה למנהל קבוצת המרוצים ואחר כך פרש והקים מפעל משלו. מלבד מכוניות ספורט ומרוץ בנתה אלפא בשנים ההן גם מכוניות פאר ששרתו את צמרת השלטון הפשיסטי.

במלחמת העולם השנייה הופצץ המפעל, שהוסב שוב לייצור מנועי מטוסים, על ידי בעלות הברית ונמחק כמעט כליל. לאחר המלחמה הוחל בשיקומו, אלפא החלה בייצור מכוניות עממיות יחסית וחזרה גם לתחום המרוצים. בשנת 1986 נרכשה החברה על ידי פיאט, ומאוחר יותר הפכה לחטיבת מכוניות היוקרה של הקונצרן יחד עם מזראטי.

פיאט, שסיכמה ממש בימים אלה את רכישת קרייזלר, מתכננת לשוב בקרוב לשוק האמריקני. היא התכוונה לעשות זאת בעיקר עם המותג אלפא רומאו, אך סביר להניח שהתוכניות ישתנו עתה, לאחר הרכישה.

אלפא רומאו לא גילתה במהלך השנים כל עניין בתחום רכבי השטח, למעט ''יציאה'' אחת: בתום מלחמת העולם השנייה, כשהצבא האיטלקי המשתקם הוציא מכרז לרכב סיור קל, הוחלט באלפא להשתתף בו, בתקווה שחוזה עם הצבא יעזור לחברה לעמוד שוב על הרגליים.

התוצאה היתה הג'יפ אלפא רומאו 1900M, שקיבל את כינוי החיבה מאטה (Matta – באיטלקית 'משוגע'). יוצרו שני דגמים – AR51 שהיה דגם צבאי לחלוטין ו-AR52 שהיה דגם אזרחי. המספרים אגב, מעידים על שנות הייצור, 1951 ו-1952 בהתאמה.

התכנון היה מתקדם ביותר יחסית לאותה תקופה: מתלה נפרד מלפנים, סרן אחורי מוגבל החלקה, מנוע בנזין ארבע בוכנות בנפח 1900 סמ''ק עם גל זיזים עליון כפול שהפיק 65 כ''ס ב-4400 סל''ד וסיפק מומנט של קרוב ל-15 קג''מ. השילוב ל-4X4 התאפשר רק ביחס הנמוך בתיבת ההעברה. המאטה היה ככל הנראה מסובך מדי עבור מקבלי ההחלטות, ופיאט, עם הקמפנולה, זכתה במכרז.

בסך הכל יוצרו 2007  מאטות מדגם AR51 ועוד 154 מדגם AR52. כל אחד מהם ששרד, הוא היום רכב אספנות נחשק ומבוקש.