שטח 4X4

שטח 4X4 > מבחני דרכים > מבחני רכב

מבחן דרכים פורשה מקאן Porsche Macan

מקאן לשם - הצלחת הקאיין דרבנה את פורשה להציג אח קטן, שאמור להגדיל משמעותית את מכירותיה. האם גם בארץ הוא יתרום לצמיחה?

מאת: אלי שאולי - מגזין אוטו

צלם: אילן קליין

26/12/14

שבילים ברכב פנאי של פורשה...

לפני שקיעה, כשעמוד העפר הצהוב רודף אחר השמשה האחורית, מעודד ללחוץ על המצערת וליהנות מהיכולת ומהשביל שהפך מפולס, נזכרתי שבעצם אני נוהג בפורשה.

אם לפני עשור וחצי הייתי אומר שיום יבוא וננהג על שבילים ברכב פנאי של פורשה, היו וודאי שולחים אותי למצוא עיסוק אחר.

פורשה בשטח..

ואכן, רבים שפשפו עיניים כאשר ב-2002 הציג בפריז וונדלין וידקינג, ראש פורשה, את הקאיין. זה נראה כמו שילוב בין חילול קודש לניסיון התאבדות של יצרן מכוניות הספורט הממוקד.

במיוחד כאשר התוצאה כל כך מכוערת. אבל הקאיין היה ההפך הגמור: הוא הגדיל את מכירות פורשה דרסטית, ושינה את פני החברה שמכרה אז כ-50,000 מכוניות לשנה.

עם הקאיין והפנאמרה, פורשה מכרה ב-2013 יותר מ-160,000 מכוניות. הוסיפו לכך ייצור צפוי של כ-50,000 כלים מדגם מקאן, ותגלו את המספרים של 2015.

והיום, כאשר מזראטי, אסטון מרטין, למבורגיני ועוד יצרניות עילית חוצות את הקווים ויורדות מהאספלט, נראה שפורשה ראו את הנולד.

קישור לכל מבחני הדרכים והכתבות של פורשה באתר השטח

מגרש השדים

המקאן כבר לא צריך להתמודד מול אותו מחסום פסיכולוגי שעמד בפני אחיו הגדול, אבל הוא ניצב בפני שדים משלו. כי בניגוד לקאיין, שפותח בשיתוף עם פולקסווגן, כאן נטלו פורשה פלטפורמה מהמוכן, זו של אאודי Q5, ועליה ביססו את השלב השני במתקפת הפנאי (קישור למבחן לאאודי Q5).

אבל הם מבטיחים שרק 30% בלתי נראים מחלקי האודי שרדו במקאן, ושהשאר הוא פורשה מקורי וכוללים בזה תיבת הילוכים, מערכת הנעה, חלק מהמנועים ועוד.

מבחן היופי

את בוחן החניה המקאן עובר בהצלחה. הוא נראה טוב, כאשר בניגוד לפאנמרה ולקאיין כאן סוף סוף הצליחו אנשי פורשה לשלב את סממני ה-911 במרכב גדול.

החזית עם הפנסים העגולים וכונס האוויר האופקי, שנראה מרחף מעט, מזכירים במשהו את ה-959 המוגבהת. הכנפיים המנופחות מאחור מביאות תחושת כח, והשמשה המשתפלת מאחור מביאה צללית ספורטיבית.

זה מסביר מדוע בפורשה לא צריכים גרסת קופה לרכב. כל זה מעוטר ביחידות לד מאחור וקסנונים נאים מלפנים.

גם העובדה שמידות הצמיגים מאחור גדולות מהקדמיים משדרת תחושה שמדובר בחיה אחרת, עם נטייה להנעה אחורית.

השפה של פורשה

גם מבפנים המקאן דובר בשפת פורשה, ומייצר אווירה שונה מכל רכב פנאי. זה מתחיל בהתנעה משמאל להגה, ויותר מכך בקונסולה עצומה בסגנון הפאנמרה בין המושבים הקדמיים שכוללת המוני מתגים.

אני מאוד מחבב את הרעיון שאינו מחייב חפירה בתפריטים, אבל לוקח קצת זמן להתרגל לשפע העצום.

ביננו, יותר מדי פעמים חשתי שהעסק מתחמם ואז גיליתי שבסך הכל לחצתי בטעות על חימום המושבים במקום על ''ספורט''. כמה מתגים (ביטול התראות חניה למשל) מוסתרים בכלל על הקונסולה העילית.

גלגל ההגה הקטן נראה נהדר, ומאחוריו מחוונים מסורתיים בסגנון 911 שעשויים היטב ונעזרים בדיפון עור נאה. מי שאוהב ישיבה גבוהה, כמוני, יתקל בקשיים לצפייה במלוא המחוונים.

יחד עם הקונסולה הרחבה נוצרת אווירה אינטימית מהמקובל, והתחושה מגיעה גם לאחור, שם המרחב סביר לשניים אך לא לשלושה.

מכונית ההדגמה כללה הזזה חשמלית מעט איטית להגה ומושבים, עם ח''י אפשרויות כיוון כולל תמיכה למותניים ולירכיים. דלת תא המטען מתרוממת כה גבוה עד שברור מדוע צריך תפעול חשמלי.

ומהיר כמו שד

עם לוגם סולר שהגיע מאודי, בנפח 3.0 ליטר והספק של 258 כ''ס, אנחנו ניגשים בספקנות למקאן. אבל זו מתפוגגת במהירות מיד עם מעיכת המצערת הראשונה.

חולף שבריר שנייה עד שהתיבה משלבת והמנוע נכנס לתחום האפקטיבי, ואז 59.2 קג''מ מדביקים את הגב למשענת ומאיימים על שלום הלסת.

מה שמעניין הוא שהכל מתבצע בשקט מופתי. המנוע מסתיר את מוצאו מפני יושבי תא הנוסעים עם המהום שקט (בחוץ דווקא שומעים טרטור), ותחת לחץ נשמעות רק נשיפות ולחישות המגדש.

התגובות למצערת טובות, וכך הנשימה ויכולת הטיפוס בסל''ד, ורק הצצה למספרים הנמוכים במד הסל''ד חושפת שאנחנו במכונית עם מנוע דיזל.

מה שמרשים יותר הוא כושר ההאצה נטול המאמץ במהירויות בינוניות, שהופך כל עקיפה לשעשוע. הוא טורף עליות בקצב מדהים, מאיץ מפניות באופן מעייף כמעט. מרשים? ועוד איך.

גם תיבת ה-PDK הדו-מצמדית עובדת טוב (באופן מעניין יחסי העברה דומים לאודי), ועם זאת היא לא תמיד חלקה, במיוחד בעיר, ובמצב הרגיל יכולה להיתפס מנמנמת.

התחושה היא שמצב 'ספורט' הולם טוב יותר את האופי של המקאן. ה'ספורט פלוס' קצת להוט מדי לשמור על הילוכים נמוכים, שלא תמיד מתיישבים עם אופי הדיזל.

הביצועים המעולים לא עולים בסולר. בשיוט רגוע הרכב יכול לרשום גם 16.5 ק''מ/ל', כאשר ממוצע הגיוני הוא 11.8. גם בסוף יום שכלל נהיגה מאוד מאומצת וגיחות שבילים סיימנו עם 10.2 ק''מ/ל'. לא רע לרכב ששוקל כמעט שני טון.

מרגיש שונה

ההגה הכבד היה הדבר הראשון שצד את תשומת ליבי. המשקל הזה, יחד עם התגובה הטובה להפניית ההגה, הם בהחלט יוצאי דופן לכלים כאלה.

התחושה המיוחדת מגיעה גם לריסון הטוב של תנודות המרכב בכל מצב (ובייחוד במצבי הספורט). וכשמגיעות הפניות מציג המקאן תחושה אתלטית, עם אחיזה פנומנאלית וריסון ויכול לצלוח בבטחה פניות במהירות עצומה.

תצוגת חלוקת הכח מראה שעיקר המומנט במקאן עובר לאחור. אבל ברגעי המחץ זה לא מרגיש כך.

התחושה מאוד מאוזנת, עם נטייה לאבד אחיזה מלפנים תוך שילוב יללות גומי מאותו כיוון. נכון, פרובוקציות מוגזמות במהירויות נמוכות יכולות לעיתים לשלוח את האחוריים לפסיעה, אבל כשהמהירות עולה ועל כביש נורמאלי הוא ייטה יותר תחושה לתת היגוי, ויהדק קו או יפסע עם הרפיה מהמצערת ולא עם הלחיצה.

הבלמים עצבניים ונקודתיים מדי, ופחות הדרגתיים מכפי שהייתי רוצה בפורשה.
עם חישוקי ''20 הנוחות העירונית אף פעם לא מרהיבה, בייחוד על בליטות גדולות. מחוץ לעיר הוא נעים יותר - ועדין מגיב בנוקשות לבליטות גדולות.

לא הרבה מהלקוחות ירדו עם המקאן לשביל ואפשר להבין אותם, אבל גם כאן הוא נמרץ ומהנה, בייחוד על שביל באיכות טובה. אבל כאשר מופיעים בורות, צלקות ושברי סלעים, הוא לעיתים קופצני ופחות נעים.

נפרדים מהפורשה (קשה...)

אחרי שעות עם המקאן ברור שמדובר ברכב מרשים עם יכולת היקפית אדירה ומראה נהדר. עבורי משהו בו יותר מרשים מאשר מרגש (אולי זה בולט יותר בגרסת הדיזל), ועדיין לא נראה לי שזה יפריע לכם להתלהב.

מה שכן יפריע הוא מחיר גבוה, שקרוב מאוד לשל הקאיין הבסיסי. זה מתחיל ב-639,000 שקלים ומגיע ל-817,000 שקלים במכונית המבחן המצוידת (עור היקפי, 18 כיווני מושב, כיוון בולמים, ספורט-כרונו, חישוקי ''20 ואפילו בקרת שיוט היא תוספת בתשלום ועוד) - שעדיין לא הרגישה עשירה באופן מוגזם.

על רקע זה גרסת הטורבו (3.6 ליטר, 400 כ''ס) המאוד מצוידת, שעולה 970,000 שקלים, נראית לפתע מעניינת.

מבחן דרכים לפורשה מקאן בהשקה במרוקו