מזג האוויר החורפי שפקד את צפון הארץ, הותיר אחריו כמויות אדירות של שלג, הן באזור ירושלים, ובעיקר בצפון הארץ.
יצאנו לציר מיוחד במטרה להגיע להר אודם... אבל השלג הכניע אותנו וזימן לנו חילוצים מורכבים וארוכים.
הדריך : וייזל עדי
נקודת המפגש נקבעה לצומת יהודיה על כביש 92 . קבוצה גדולה של 12 כלי רכב, לא כולל רכב המדריך, יצאנו לדרך כאשר היעד הראשון - מפל עיט שבנחל עיט.
זרימה מדהימה, נקודת תצפית יפה ומזג האוויר מתקרר והרוח ממש מציקה, דבר שגרם לעזוב את המקום יחסית במהירות כשפנינו מועדות צפון מזרח לכיוון אלוני הבשן.
המסלול ''עוקף אלוני הבשן'' תוכנן להקיף את אלוני הבשן דרך טיפוס להר חוזק ומשם ירידה לכביש דרך הר קרטם. המעבר מהר חוזר להר קרט היה בעייתי.
תחילתו של חילוץ או סיפור שהיה כך היה...
ככל שנכנסנו לציר עוקף אלוני הבשן, כך הלך ונערם השלג יותר ויותר. ההתרגשות הייתה גדולה - עצרנו באמצע שום מקום ופשוט נהננו ממרחבי השלג האינסופיים.
בירידה מהר חוזק, על ציר ראשי ביותר המכונה ''ציר הגולן'', אט אט נעלמו הקוליסים ונותרו רק סימוני השביל המאוד בולטים ומוכרים של ציר הגולן. היה ברור היכן הציר עובר אבל גובה השלג הקשה מאוד על הנסיעה.
באחד המעברים הקשים, עברו את המקטע 10 מתוך 13 כלים כאשר הרכב ה- 11 התקשה להתקדם, כל ניסיון לשפר מיקום גררו את הרכב יותר ויותר לעומק השלג. רכב מס' 12, עקף את רכב מס' 11 ניסה לגרור אותו אבל גם הוא נקלע למצוקה ונאלץ להיגרר ע''י הרכב שלפניו. עוד בטרם ידעתי על מצוקתו של רכב 11, הגעתי לעיקול קל בציר וככל הנראה הייתי כחצי מטר ימינה ממנו, דבר שגרם לרכבי לסטות מעט ימינה וכל ניסיון התקדמות גרם לרכב לסטות יותר ויותר ימינה.
הפראדו של משה ניסה לעקף אותי כדי למשוך אותי וגם הוא נזרק ימינה ורק במזל לא נפגע הרכב שלי.
שיא החילוץ וכולם במתח
בנתים הודיעו לי על הבעיות בחלק האחורי של השיירה עם רכב מס' 11 והחלטתי לנטוש את הצרות בקדמת השיירה, ללכת כמה ק''מ אחורה ולסייע בחילוץ רכב 11. דבר שנראה פשוט ארך כשעה עד שלבסוף החלטתי שהכי נכון יהיה להסתובב ולחזור לכביש רק שזו הייתה משימה לא קלה ובלתי אפשרית שכן הציר בו נסענו היה צר ומסביבנו שלג גבוה שלא מאפשר לרכבים להסתובב - הרכבים פשוט מחליקים.
הוחלט להפסיק את ניסיונות החילוץ מאחורה ולחזור ולנסות ולחלץ את הרכב שלי. כשהגעתי לרכב שלי ראיתי כי הג'ימני של מתי, ניסה לעקוף את הפראדו וגם הוא נצמד לפראדו וכך היינו תקועים 3 רכבים בחלקה הקדמי של השיירה ורכב אחד מאחור.
שעתיים וחצי של ניסיונות חילוץ במהלכם הוזזו סלעים מאוד (!!) כבדים, נוסרו ענפים, נשלפו רצועות וכל רעיון של חילוץ לא נשלל וישר נעשה ניסיון. כשהגיעה שעה 14:30 וניסיונות החילוץ היו בעיצומן, הוחלט להודיע לכל הגורמים הרלוונטים על העובדה כי 13 משפחות תקועות בשטח - וזאת למרות העובדה כי היינו תקועים מרחק קצר מאוד מהכביש שניתן היה לראות את הרכבים הנוסעים בו בצורה ברורה וקרובה. המשטרה הייתה צמודה אליי בטלפון, הצבא על גדודיו השונים היו מעודכנים, וכולם אמרו כי במידה ויש סכנת חיים הם יגיעו אלינו אך אם המדובר בבעיות של חילוץ רכבים, אין להם אישור לסייע.
עובדת השיירה פורסמה בפורומים השונים והמוכרים ולא מעט טלפונים התקבלו כאשר חלק אפילו יצאו לכיוון כדי לסייע. לקראת 16:00 פגשנו את מועין, חאלד וחבריו שהגיעו וסייעו לנו ולאחר הרבה מאוד עבודה קשה ורצועות הצלחנו לחלץ את השייירה (לא לפני שמראה ימנית שלי נשברה).
הרכבים השקועים בחלק האחורי של השיירה צומצמו מ-3 ל-2 אחרי שהמאסף הצליח לחלץ עצמו אחורנית והמתין לנו על הכביש הראשי ונותר רק רכב מס' 11 שדווח כי אנחנו בדרך אליו.
סוף החילוץ עם הרבה התרגשות
בשעה 16:45 לערך הגיע השיירה לכביש הראשי. משטרת ישראל והצבא דווחו כי האירוע הסתיים בשלום ואנחנו בדרכנו לחלץ את רכב 11 שעדיין תקוע בשטח.
שיחת סיכום קצרה ואיתי נותרו 5 רכבים וכל השאר שוחררו לביתם. הדרך היחידה להגיע לרכב 11 הייתה לנסוע על כביש המוביל לאחד המוצבים במקום ובאמצע הכביש להכנס לשטח, מרחק של כק''מ וחצי. הצבא לא התיר לנו לנסוע על ציר המוצב ורק לאחר שהסברנו לו כי אנחנו הקבוצה שהייתה תקועה ועדיין נותר רכב בשטח הם התירו לנו להיכנס ולאחר חילוץ קצר, גם רכב 11 היה על הכביש.
שיחת סיכום אחרונה גדושת התרגשות בסוף התהליך ואז, כאילו לא היו חסרות לנו צרות, הרכב של אחד החברה שבק חיים והגיר פשוט קרס. הרכב נגרר לכניסה לאלוני הבשן לא לפני שהילדים שבו נסעו עם דודי שכטמן עד לביתם ואני נתתי טרמפ לנהג.
ללא ספק אחד הטיולים הקשים והמאתגרים שחוויתי, בטח כמדריך שצריך לדאוג לשיירה שלמה. השלג יכול להיות צרה צרורה ויש לקחת בחשבון כי נסיע קלילה בו יכולה להפוך מהר מאוד לעבירות קשה! אפילו קשה מאוד!!!
תגובות