שובו של הג'ימני לשוק הישראלי מביא לנו הדרכות כייפיות מאי פעם. רכב שטח קטן וממזר שיכול כמעט הכל ומודרכים שיודעים למה הם בחרו דווקא בו, מאפשרים לנו לאתגר אותם קצת יותר בהנאה מרובה.
הדרכת סוזוקי ב-5.6 בבן שמן הביאה לנו קבוצה גדולה – כמה גרנד ויטארות והמוןןן ג'ימנים חדשים. מספרם את הפרק התיאורטי העביר חיים (בזמן שאני הכנתי לכולם תה) שדיבר על כל הנושאים שסביב רכב שטח – מבנה הרכב, ההבדלים בינו לבין מכונית כביש רגילה, הנעה 4X4, דיפרנציאלים, מערכות בטיחות כגון ABS ובקרת יציבות, ועזרי אחיזה כגון נעילות ומערכות בקרת משיכה, מתלים, צמיגים, זויות מרכב, הילוך כוח, וכמובן קריאת שטח נכונה ועקרונות התמודדדות מול מכשולים, התחלקנו לשתי קבוצות ויצאנו לתרגל.
בחלקי נפלה קבוצה שכל-כולה ג'ימנים וזה המקום להזכיר שוב (ושוב, אף פעם לא נמאס לי) כמה אני אוהב את רכב השטח הזה – קטן, קל, נטול חארטות ופינוקים מיותרים, וגיבור בשטח. היתרונות המובנים של הג'ימני מאפשרים לו להגיע רחוק וגם הלקוחות שבחרו דווקא בו בדרך כלל יודעים למה – ועל כן בקבוצה הומוגנית שכזו, אני בהחלט מרשה לעצמי לאתגר את הנהגים/ות וכלי הרכב קצת יותר מהרגיל.
מתחילים בשבילים פשוטים יחסית - ירידה טרשית בהחלט לא נוראית אבל כזו שמלמדת אותם את חשיבות בחיר תהקו הנכון והתנהלות נכונה בהילוך כוח, ואחר כך לאט לאט מעלים את הרף, מטפשים וירודים עליה קצת יורת מורכבת, מתרגלים נסיע הבשיפוע צד ולקראת סיום מחכה ברמות קושי שונות.
לפינאלה –סקירת ציוד חילוץ בסיסי, כמה מילים על שמירת טבע ודרך ארץ בשטח – ועוד הדרכה הסתיימה כשכולם עייפים (מהחום הכבד) אבל מרוצים.
ראוי לציין שזכיתי בקבוצה נהדרת – כזו שלא רק היתה קשובה וממושמעת, אלא שכללה גם כמה בעלי ג'ימני נלהבים במיוחד שלא התביישו ''להשתתף בשיעור'' ולחלוק מנסיונם ותובנותיהם וגם לאתגר את עצמם ואת הרכב – ועברו בהצלחה גם עליה לא פשוטה בכלל.
אני נהניתי מאוד, אני מקווה שכולכם נהניתם כמוני. להתראות בשטח!
1 תגובות
1
אורח/ת
14 ביולי 2015 ב 12:06
רגע של נחת
היי דרור,
כיף לקרוא כתבה של מקצוען שמפרגנת לסוזוקי. עשית לי גם סדר בדברים. קראתי את כל ההדרכות שטח של אוהד בן אהרון ובכולם מופיע המוטיב של הנהג כמפתח, לצד הרכב ומגבלותיו. דעה שגם אני מצדדת בה, אך להבדיל ממני, אוהד מעריץ נלהב של הרנגלר וזה ניכר בכתבות שלו. לא הצלחתי להבין, איך מי שמחזיק בדעה שהנהג הוא המפתח ולא הרכב, מעריץ כל כך את הרנגלר. יתרה מזו, מצאתי את האבחנה הבאה שלו מהדרכה מ-''סיכום קורס נהיגת שטח מתקדמת'' מ- 04.12.14 : ''רכבי השטח אפילו בתצורה הסטנדרטית שלהם, מסוגלים להגיע רחוק, צריך רק לגרום לנהגים להבין את זה''
ההערצה הזו לחומר גרמה לי אי נוחות. משתי סיבות, האחת, שקשה לי להזדהות איתה והשנייה, הרבה יותר חשובה זה שהיא גורמת לבחורים צעירים, שמאוד מעריצים את אוהד (''אחי, אם היית רואה את הג'יפ שלו היית מתעלף''ׂׂׂ) ובכלל לאנשים שאין להם כסף לרכוש רנגלר, להתייאש עוד לפני שהם התחילו. אתה תגיע רחוק אבל לא הכי רחוק. מקצוען אתה לא תהיה, לא בלי רנגלר.
עכשיו אני מבינה שלמעשה אין סתירה בין ההבנה שהגורם האנושי הוא מעל לגורם החומרי, לבין ההערצה לחומר. אני מאוד מאוד אוהבת את הסוזוקי (עד לא מזמן לא ידעתי שאני מסוגלת לאהוב רכב) כי הוא ''קטן, קל, נטול חארטות ופינוקים מיותרים, וגיבור בשטח''.
עשית לי סדר בדבר נוסף. עכשיו אני יודעת שג'ימני וגרנד ויטארה הם שני דגמים ולא אחד הם, שהפכו לסוג.
תודה.
תגובות