שטח 4X4

שטח 4X4 > מבחני דרכים > מבחני רכב

מבחן דרכים - גולף אולטראק GOLF ALLTRACK

באמצע הקיץ הלוהט יצאנו עם הגולף אולטראק למסע ארוך בארץ הפיורדים הקרירה שנבראה לצילומים. מציאות אחרת

מאת: אלי שאולי - מגזין אוטו

צלם: אלי שאולי - מגזין אוטו

21/12/15

שטוקהולם

אני פוגש בשדה את הגולף אולטראק, החשובה למדינות המושלגות. המסע הסקנדינבי מתחיל. לפני גבול נורבגיה אנחנו עוצרים בקניון ענק למלא את תא המטען. הקניון נועד לשרת את הנורבגים - שבדיה זולה יותר - וגם אנחנוו רוצים לחסוך. האולטראק, שנייה בקו סטיישן–פנאי של פולקסווגן שהושק בפאסאט היוצאת, מתאימה כמו כפפה למסע. היא סטיישן, וזה נחוץ למטען הרב שלקחנו (''ליאור, איפה כל זה יכנס?'').

היא ארוכה ב–30.5 ס''מ מהגולף, אך לא מגודלת, וזה חשוב בכבישים הצרים. היא כפולת הנעה ומוגבהת קלות (ב–2 ס''מ, מה שנותן מרווח גחון של 17.5 ס''מ), מה שיתאים לשבילים המטפסים לאטרקציות ולשלג. המראה מפתיע. מזיגה נכונה של איפור מקובל - ניפוחי כנפיים, חצאיות, ''מגן גחון'' מאחור ופגוש חדש מלפנים - מביאה סקסיות לסטיישן.

השילוב בין פנאי לשימושיות נראה טבעי, ובסיוע גג זכוכית, פסי גגון וחישוקים נאים היא מושכת מבטים.

אוסלו

בניין אופרה מרהיב, ארמון, גנים, נובל לשלום, יותר טסלה וליף חשמליות משראיתי בחיי, ספינות ויקינגים שמפליגות לעולם הבא - ואנחנו, שיוצאים לארץ הפיורדים. הכיוון מערב, לפריקסטולן - צוק המטיף המפורסם שמככב במדריכים. יום הנהיגה הארוך, שמסתיים ב–21:30 ב'טאו' המנומנמת, כולל את מעבר הרקולס (פתוח רק ארבעה חודשים בשנה) ומאפשר להתנסות בבקרת שיוט אקטיבית יעילה, בתיקון סטייה מנתיב דקדקני ובמערכת המזהה את שלטי המהירות. את אתר הקמפינג הסמוך ל''מטיף'' מנהל כומר (GOOD VACATION IN GOD CREATION) שטיפס לצוק ארבע פעמים, ומבטיח מזג אוויר טוב. הגישה הנורבגית לשבילים היא לשמור על הטבע ולא לפנות סלעים, מתוך הנחה שתצליחו לטפס.

נעלי הליכה טובות הן חובה. גם מזל. באמצע הדרך למעלה נראה שהמעילים מיותרים, אבל מזג האוויר הנורבגי מתעתע ומראה שהכומר אינו נביא: דקות לפני שנשלוף מצלמות בצוק שמשקיף על ליספיורד, מתיישב מעלינו ענן שמוחק את הנוף ושוטף אותנו לאורך שלוש שעות הירידה. אין מחסה, אין שירותים, אין כלום.

כל התקוות מופנות למרק חם בקפיטריה הצנועה שבתחתית. בדרך למעבורת, כלי תחבורה נפוץ ויעיל בנורבגיה, אפשר להתייבש ולהתרשם מפנים הרכב, שלמעט מספר כיתובים נראה כמו גולף מאוד מאובזרת. תנוחת הנהיגה אינה אומרת פנאי, אבל המושב רב הכיוונים (אורך וזווית כרית) נוח.

את הלילה נבלה ברולדל, שנראית קטנה מאתר הקמפינג בו אנו ישנים, כשברקע פסגות מושלגות וצליל מפלים

בבוקר אני מארגן את המטען בתא הנוח, שלובש באולטראק רצפת גומי קלה לניקוי ולהעמסת מטען. הרצפה הכפולה גוזלת מקום, אך אנחנו מנצלים את החלל שמותיר ה''אין–ספייר'' (יש ערכת ניפוח). כיסוי הגלילה של התא מייצר תחושה נוקשה ואיכותית ועדין גמיש מספיק לאפשר למה שלא נכנס ל-600 הליטרים לבלוט מעט.

מהארץ מדווחים על שיאי חום, ואנחנו במעיל יוצאים לאזורי המפלים של אודה ואידפיורד, ועדיין מצלמים כל זרימה. בדרך עוצרים לקנות אוכמניות ומגלים שאין איש בדוכן – סומכים עלינו שנשים כסף בקופה שעל השולחן.

למפלי וורינגפוסן הפופולאריים אנחנו מגיעים דרך סדרת מנהרות שמטפסות במעגלים אחת מעל השנייה (בצג הניווט זה נראה כמו פלונטר) – עוד הוכחה לכשרון הנורבגי בחציבת מנהרות. בחוות קיסן שבהרים ניתקל בעוד נוהל מעניין. בגלל כביש גישה צר מציין השלט שבשעה עגולה עולים, ובחצי יורדים. כולם מצייתים.

ברגן

היומיים הבאים מוקדשים לעיר המרהיבה עם רובע בתי עץ עתיק, שוק דגים תיירותי, ספינות ''קרוז'' רבות בנמל והתצפית המפורסמת מהר פלואן. מכאן נצפין לווס, שמפורסמת בפעילויות אקסטרים (צניחה בחליפות ריחוף וכו') והינה השער לפיורדים המערביים המפורסמים.

נמשיך ב-E16 למלון סטלהיים העתיק, כדי להציץ לתצפית ולרדת בדרך הדואר הישנה והתלולה (שיפוע של %18 – יותר מכפול מהקסטל) שנסללה למידות סוסים... מזל שהיא חד-סטרית. המטרה היא להספיק את מעבורת הטיול היקרה לפלום, שמסלולה מתפתל בנורנפיורד הצר – זרוע של הסונגפיורד, הפיורד הארוך בעולם.

אני לומד לבטא חלק משמות המקומות כאן ולהעריך את מנוע הדיזל החזק (2.0 ליטר, 184 כ''ס ו-38.8 קג''מ) שמאיץ היטב (7.8 ש' למאה קמ''ש) ומסייע להתגבר על הקושי לעקוף בכבישים הצרים והמפותלים. רובם מוגבלים ל-80 קמ''ש אבל עם שפע הפיתולים גם זה מאתגר ומהנה. אוטוסטראדות ישרות? לא בנורבגיה.

תיבת ה-DSG (שישה הילוכים) מתפקדת היטב, אבל נוטה להעלות הילוכים מהר מדי ולהוריד מעט מדי, ולהציב את המנוע בסל''ד נמוך מדי, שם הוא מעט רועד. מצב ‘ספורט' זורם יותר.

אנחנו יורדים מהמעבורת במרכז פלום ומוצאים דרכנו לפאב-מבשלה אגיר – אפשרות נדירה לבירה מצוינת בנורבגיה. בבוקר אנו מטפסים להרים בפלומסבאנה, שמבטיחה להיות הרכבת עם הנוף היפה בעולם.

לפני כן דואגים לשכור אופניים ולרכוש להן מקום בקרון. מסודר אבל יקר. במירדל מעמידים עובדי הרכבת את האופניים למסדר ואנחנו יורדים 865 מ', בין הרים, מפלים, נהרות ושלגים. 20 ק''מ מקסימים שמתחילים בירידות תלולות שמפחידות את הקטנה שלנו. אחרי זה העסק יותר פשוט.

הנורבגים אוהבים עמדות תצפית, ואנחנו מסיימים במרפסת סטגסטיין המדהימה (בטיפוס ל'כביש השלג'), לתמונה מושלמת של הסונגפיורד.

אחרי יומיים בפלום אנחנו ממהרים לניגרדסברין כדי לצעוד על לשון מקרחון יוסטדל הגדול ביבשת (לא כולל איסלנד). הדרך עוברת במנהרה הארוכה בעולם (24.5 ק''מ) ובמעבורת, אבל המשימה, כרגיל בנורבגיה, מורכבת.

אחרי החניה צריך לשוט באגם, ומשם לטפס על סלעים כחצי שעה לכיוון הקרחון. עבור הסיור האחרון ב-15:00 מומלץ להגיע לחניה ב-13.30. מערכת הניווט טוענת שנאחר אבל אני מהמר, לוחץ על המצערת ומנצל כל ס''מ בכבישים הצרים. תוספת האורך, ההגבהה הקלה (2 ס''מ) וכיול מתלים שונה יוצרים התנהגות מעט פחות חדה.

רכינת המרכב הראשונית בכניסה לפניה מורגשת יותר אבל לא מתפתחת למשהו מפריע. נראה שגם ההגה פחות חד באיזור המרכז אבל התחושה בטוחה ואוחזת. הבלמים שמרו על תחושה מדודה למרות העבודה הקשה כאן.

בלט על הקרח

אנחנו מקדימים ומספיקים לנעול סולית דוקרנים אוחזת על הנעליים ולטפס לקרחון הכחול והמרהיב. ההתעקשות לצלם עולה בנפילה בירידה מהקרח – פגיעה קשה בפוג'י היקרה לליבי, וקלה ברגל ובאגו, אבל זה לא עוצר אותנו.

אחרי עוד כמה ענקים קפואים נגיע מאוחר לנורדפיורד ולסטרין, בירת איזור הקרחונים. ביום הבא נבקר בלשונות הקרחון ונתפעל מהאמון הנורבגי: את אגרת הכניסה משלשלים במעטפות לתיבה מבודדת בכניסה... נקנח בקרחון בריקסדיילברין המפורסם, שאיבד רבות מגודלו בשנים האחרונות.

בנורבגיה נסיגת הקרחונים אינה קלישאה. לאולטראק אין בעיה לתקל את השבילים לקרחונים במהירות ובתחושה טובה. עם זאת בורות גדולים או כפלים קצרים ואכזריים, כמו שיש כאן גם בכביש, מייצרים חבטה מאחור. דור חמישי למערך ההאלדקס יכול להעביר %100 כח לאחור, אך במצב רגיל ההנעה קדמית ולרב יעבר עד %50 מהכח לאחור. הפעולה זורמת.

למאפייני הנהיגה נוסף מצב אולרואד שנועל דיפרנציאל מרכזי, ומשלב החלקת מצמד בזינוק, משיכת הילוכים ובקרת נסיעה במורד. בתנאים בהם נסענו זה יצר תחושה מאומצת ולא זורמת.

הסרט

יפה כמו סרט הוא כביש סטרין העתיק (RV258) שנחנך ב-1894, ומטפס למחוזות מושלגים, אגמים ומפלים. עד שנות השבעים זה היה הקשר היחיד למרכז, ובמשך שנים שמרו אותו פתוח עשרות עובדים עם אתי חפירה. המלון בקצה הדרך היווה זירה לדרמה במלחמת העולם השנייה. שני מטוסים נפלו כאן; הבריטי הפיל את הגרמני אך ננטש בעצמו בשל תקלה, ושני הצוותים עברו את החורף הקשה ביחד בבקתה (שהפכה למלון). הסרט כבר צולם ונקרא ''אל תוך הלבן''ס''מ מהגולף, אך לא מגודלת, וזה חשוב בכבישים הצרים. היא כפולת הנעה ומוגבהת קלות (ב–2 ס''מ, מה שנותן מרווח גחון של 17.5 ס''מ), מה שיתאים לשבילים המטפסים לאטרקציות ולשלג.

הגלויה

את הדרך לגירינגר אנחנו עושים על מעבורת מטיילים מהלסילט. השילוב המושלם בין מפרץ סגור להרים גבוהים, מפלים וצבעים, הופך את הגירינגרפיורד למצולם ביותר.

זה אומר שלא מפספסים אף תצפית, כולל הדלסניבה המושלגת והגבוהה (1500 מ') והמרפסת מדרך הנשרים. מקנחים בשייט עצמי וזהיר למפל שבע האחיות. כי גם בגירינגרפיורד בולט הניגוד בין ספינות ענק שמככבות בתמונות, לטבע הדומם.

הקרוזים שמגיעים בבוקר פורקים מאות תיירים לאוטובוסים שמקשים על התנועה בכבישים הצרים. לא נעים לפגוש בהם בפניות הפרסה. בערב, כשהאוניות עוזבות, קשה להכיר את הכפר המנומנם.

זהירות טרולים

עוד יומיים ואנחנו אצים לדרך הנשרים ולמעבורת נוספת כדי להגיע למעבר הטרולים המפורסם. מדובר במעבר הרים מרהיב, צר ומאתגר, וגם כאן מרפסות תצפית מרשימות לטובת הצלמים. מכאן נמשיך לאלסונד הפוטוגנית, שנשרפה ב-1904 ונבנתה מחדש בסגנון אחיד – ארט-נובו-

נורבגיה ארוכה ואיטית, ואי אפשר לראות הכל. אלסונד היא במרכז נורבגיה, אך זו הנקודה הצפון-מערבית במסענו. מכאן מתחילים לחזור דרומה והכיוון הוא לום הציורית עם כנסית העץ. ממנה יוצאת ‘דרך תיירים 55', שמכונה הגג של נורבגיה. היא חוצה את פארק יוטנהיים הגדול ונפתחת ממאי (אז השלג בגובה 10 מ') עד ספטמבר. הנוף והצבעים פסטוראליים באופן בלתי נתפש, עם פסגות גבוהות, קרח ואגמים קפואים. כאן נמצא ההר הגבוה בנורבגיה, שבאוגוסט מארח סקי קיץ.

עוד כמה דפיקות לב בירידה הצרה לאובר-ארדל ומשם שלוש וחצי שעות נסיעה ללילהאמר – עיירת הסקי שארחה את אוליפיאדת החורף ב-1994. טוב שמחשיך מאוחר ושהאולטראק נוחה, כי הכבישים אינם מצטיינים בסלילה. בגלל מזג האוויר הם משופעים בגירודים, שיפועים וכפלים קצרים שמוציאים לעיתים את המתלה האחורי משלוותו.

זה נגמר

אחרי אלפי קילומטרים, אין ספור מנהרות ושבע מעבורות, רק שבע שעות ומסלול קרטינג מפרידים בין לילהמאר לשטוקהולם היפה ולסוף המסע. בקרוב נפשוט סוודרים. המחשב אומר שעברנו 16.7 ק''מ לליטר – מצוין ביחס למסלול ולעומס, ואני רושם שהגיע הזמן שהגולף סטיישן תגיע לארץ ורצוי שבמדי האולטראק הנאים שיסייעו לכבוש לקוחות פרטיים.

יש בה קצת לכל אחד עם שילוב בין שימושיות, ואופנה לאווירה המוכרת. אני גם מבטיח לעצמי לחזור ולחקור את ארץ הפיורדים הממוזגת, שנראית כמו גלויה ומתנהלת באווירה רגועה. אחרי הכל עוד לא הגענו לצפון.