מסע חוצה ישראל - סוכות 2016

אל המסע חוצה ישראל הגענו מכל קצוות הארץ. מגוון של אנשים, רכבים ונהגים. חלקינו צמצם טווחים ולן ביער נמרוד למרגלות הישוב נמרוד ומול פרדסי התפוחים והדובדבנים. בכניסה לישוב נפגשנו קבוצה של 17 רכבים (כולל של צוות המסע).

מה היה לנו שם... מהקטן ביותר הג'ימיני וה''זקנה'' ויטרה שנת 93 (המלכה של המסע) דרך דיסקברי, איסוזו, מיצובישי, טויוטה ועד למפלצות כמו היוקון והסברבן.

קישורים ליומני מסע חוצה ישראל קודמים:

לאחר תדרוך, חלוקת מכשירי קשר ושאר ירקות יצאנו לדרך. לזכותנו יצאו אתנו אודי ושלי טימר וכשהגענו לאנדרטת עוז 77 סיפר לנו, אודי, בידע רב ובאופן מרתק (לאחר הרבה מפגשים עם קהלני בעצמו) על הקרב ועל הטעיית הלוחמה בעמק הבכא.

הספקנו לא מעט ק''מ וסיימנו בירידה, ממש ''אל תוך הכינרת'' עם נוף משגע בירידה הידועה מבני יהודה ומשם אל חניון הלילה הנהדר בגשר הקנטרה, כאשר בבוקר נראה יופיו של המקום. לצערי מאוחר יותר בצומת אלמוג עזב אותנו הדיסקברי של חברי אודי ושלי טימר אשר שיתפו ביניהם לא רק את הג'יפ גם את השפעת...

ביום השני נכנסנו קצת יותר לעניינים במעלה המאתגר ''מעלה גיבורים'' אשר בכניסה לבקעת הירדן. החבר'ה התחילו להשתפשף ועברו את המעלה בעזרת הכוונה. אמנם לקח קצת זמן אבל הסתיים יפה ללא נפגעים בנפש או ברכב ...

המשכנו בנופים הפראיים והעוצמתיים של הבקעה ואפילו עשינו את הפסקת הצהריים במושב, על הדשא שלמרגלות ביתי.

מכאן חוץ מבעיות חשמל בלילה שלפני התחילו ההרפתקאות. אני שברתי מאזן אחורי שטופל תוך כדי תנועה במוסך המצוין שלנו במושב בקעות, ע''י מכונאי מחונן ויסודי, אז תודה לכם שייקו ובוגדי. (יזוכו בשתי חולצות... ?)

קצת לפני היו לנו שני חילוצים של הג'ימיני והיוקון במקביל והאיסוזו שהתחיל לגמגם כסימן לבאות...

המשכנו את היום תדלוק אחרון באלמוג לפני שנכנסים לעומק המדבר. עלינו קצת מערבה לכיוון ירושלים ונכנסנו דרך הציר של נבי מוסא ובקעת הורקניה שם עלינו לצילום אחרון לפני שהשמש נעלמת על דיר מרסבא.

ככה לאט אבל בטוח נכנסנו אל הלילה שהחשיך מוקדם ואילץ אותנו לעבור את סיבוב המוות המפורסם בלילה. לשמחתי הקבוצה ממושמעת ועושה הכל לאט לאט. הצלחנו לרדת גם את הסיבוב וגם את בור השפ''צ בהצלחה ללא תקלות משמעותיות.

את היום השלישי פתחנו במצוקי דרגות. לאחר יום עם לא מעט תקלות כיוונו שהפעם ''תפילת הג'יפאי'' (שכתב בני פלדבאום) תעזור לנו קצת יותר. ידענו שיש מסלול ארוך ונצטרך את זה. גם האיסוזו המגמגם של החבורה לאחר שכבה לא פעם ולא פעמיים החליט שהוא ממשיך איתנו ולקח את האחריות אליו בשאיפה שיסתדר (וכך היה). התחלנו את היום השלישי מוקדם למרות שלמחנה הלילה הגענו מאוחר קצת (רק ב 21:30) אחרי יום מתיש אבל העיקר שאנחנו בדרך. הגענו למצפה מחוור וממש לא רצינו להמשיך בשל עוצמת הנוף הנשקף גם ביום עם ראות לא טובה במיוחד. 

אחרי ארוחת הצהריים, בדיוק בוואדי בין המורד של ערוגות הדרומי והעליה הלא פשוטה של מעלה ערוגות הצפוני, התחילו שוב ההרפתקאות. היוקון שלנו סרבה להיכנס להילוך וגם ההיגוי לא היה בשיאו. נאלצנו לבצע חילוץ קצת ''מטורף'' עם תומר המכונאי האלוף שלנו על היוקון ואני בטויוטה הקטנה (ביחס ליוקון המפלצתית של אלי).

לבסוף לאחר לא מעט מאמצים, גם של שאר הרכבים להתמודד עם המעלה, הצלחנו לטפס למעלה. אח''כ השעה הייתה כבר מאוחרת והחלטנו להתפצל ל-2 קבוצות. בראש הקבוצה שנוסעת למחנה לקח פיקוד שוקי ידידי הטוב ולטובת היוקון למקרה של בעיה (שעוד תגיע...) נשאר תומר המכונאי שלנו.

הפיצול נעשה בכדי להביא לפחות את מי שרוצה להקדים ל''מחנה הלילה'' ומי שעוד יכול למשוך לעשות את מעלה עוזי, שהתרכך קצת והחמישה-שישה רכבים שלקחתי איתי למעלה עלו אותו ללא בעיות מיוחדות. אפילו הספקנו לעבור את הקבוצה הראשונה שכביכול בחרה בדרך הפחות קשה.

כחמישה ק''מ ממחנה הלילה הבנו שיש בעיות והיוקון ללא היגוי (נשבר מוט עזר) וכך השארתי את הקבוצה שלי ברשות עידן כץ ואהוד יונגרמן להמשיך קדימה למחנה. תוך כדי הדרך הבחנו שהקבוצה שעקפנו תזדקק להכוונה נוספת בקטע מסוים, חגי מטודי מייד התנדב לעזור וחזר איתי אחורה אפילו שהיה יום לא פשוט בכלל.

לאחר שהקבוצה עברה בהצלחה, הייתי צריך לחזור חזרה (כשעה נסיעה) להגיע ליוקון, אז גם הרווחתי ניווט בדד לילי ותוך כדי הבנו שנחתה עלינו עוד צרה ושהרכב של מנחם, טויוטה 80 הכי יפה שיש בארץ, ושלא יעלה לכם על הדעת לקנות אותה כי היא לא למכירה וגם היא שמורה למדריך אחד שמנחם אוהב במיוחד... ??? (רמז לך מנחם צנציפר) בקיצור נגזרה ממש הציריה האחורית.

לצערנו מנחם לא יכול היה להמשיך איתנו ולמחרת בבוקר עלה על הגרר, אבל מנחם כמו מנחם מוצא רק את הטוב בכל דבר ולא נתן לאירוע זה להשפיע על החיוביות שבו. חוזרים ליוקון... כשהגעתי ראיתי את תומר ואלי מנסים כל דבר אפשרי ותאמינו לי אם תתקעו בשטח או בכל מקום, תרצו מכונאי כמו תומר על ידכם, אין תקלה שהוא לא מסוגל לתקן, ועדיין המצב היה עגום.

עכשיו הסיפור מתחיל להישמע כמו איזו אגדה... בעוד שראינו שבאמת אין ביכולתינו לחלץ ותאמינו לי יש לנו את הידע ואת כל הכלים לכך רק שפשוט בלי הגה או בלי חלקים אין איך לעבור את הדרך. אפילו טילפנו לחברת חילוץ מקצועית לשטח וניסינו לחלץ מהם מישהו שיחזור אלינו או שיענה לקריאה חוץ מהמוקדנית שאמרה שיחזרו אלינו (עד היום לא חזרו...).

משום מקום אלי ותומר באו לי עם איזה סיפור הזוי ש''עבר פה איזה בדואי ואמר שיכול להיות שיש לו את שני החלקים''. שאלתי לפני כמה זמן? אמרו לפני שעתיים הוא אמר שהוא עוד חצי שעה חוזר...

בקיצור לאחר שש שעות ועוד ניסיון אחרון שכמעט יצא לדרך בסביבות 1 בלילה הופיע הבדואי, שלימים נקרא עדנאן, עם החלקים החסרים (גם של מוט העזר וגם עם הכבל להחלפה של מוט ההילוכים).

תוך חצי שעה תומר ואלי סידרו את העניינים. פתחנו שולחן עם עדנאן והחבר'ה שלו ונשארנו לישון על ההר. נפגשנו שוב עם החברים בערד, לאחר שהתחמשנו להמשך הטיול. לילה מטורף אבל בלתי נשכח שלימים ייקרא ''ליל אגדה בדואי''...

היום הרבעי נפתח... נפגשנו עם כולם בערד לאחר שהסתבר שעידן נשאר לעבוד על הרכב ולהוריד את המייצב הקידמי לאחר שנשבר... לא מעט צרות כבר אמרתי?

התחלנו שוב בכל הכח, הקבוצה התגבשה והסתבר שמההפרדה ברכב של היוקון בלילה נוצרו עוד חברויות כשדאגו במיוחד לאוהל מזרונים וכל צרכיהם של נוסעי היוקון שנפרדו מהיוקון והמשיכו עם השיירה...

ביום הרביעי הגענו יחסית מוקדם סוף סוף לחניון הלילה של נחל עומר שנמצא ליד הישוב צופר, רק אז נתנה לי ההזדמנות לראות את מצב הצמיגים שלי לאחר הגרירה של היוקון במעלה הדרומי של ערוגות... המצב לא היה טוב אבל ביחס לשאר הימים להחליף גלגל אחד זה באמת שטויות ועם הפטישון החשמלי של שוקי זה בכלל משחק ילדים.

את היום החמישי פתחנו בשיא הכח בתדלוק בתחנת הדלק של צוקים ויצאנו לשיעור תאורטי קצר בעץ עשוש לפני המעלה, בידיעה שיש לנו אנשים שזה ממש טיול השטח הראשון שלהם ועוד לא מעט חבר'ה ללא ניסיון.

כמובן שכמו בכל חוצה אני אומר שמי שלא רוצה לעשות את המעלה לא חייב ויש מעקף וכמו תמיד יש אנשים שמראש מוותרים (לפני שמגיעים למעלה והראשון עולה) אבל כמו תמיד אני מתעקש שיראו לפחות 2 רכבים עולים ויחליטו...

הטקטיקה הזאת מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש ואני גאה לומר שכולם כולל כולם בכל חוצה עולים את המעלה וכשעושים את זה בזהירות ובנהיגה נכונה רואים שהמעלה לא כל כך נורא ובסך הכל כיף גדול לעשות אותו... אז הטקטיקה אומרת ככה... אני עולה ראשון ומכין את הרכב למקרה שמישהו יצטרך עזרה או חילוץ (עוד לא קרה לי) ואחרי מייד נודבה שירה עם הג'ימיני שלה שניצחה את המעלה בקלילות.

אחריה עלה חגי שעזר לי בכיוון ואחריו מרינה עם הג'ימיני שלה ובלי להשים לב בקלילות עברנו את מעלה עשוש ללא שום נזק או שריטה לשום רכב. פשוט תענוג וסיפוק גדול לקבוצה שבפעם הראשונה עברה מעלה בסדר גודל כזה.

היה כבר יום שישי ואת הלילה סיימנו באשלים. שם כפי שהבטחנו שוקי נכנס לפעולה והכין סוכה / מקלחת לכולם שלא הייתה מביישת שום חאן... הקבוצה כבר הייתה לגמרי מגובשת ולראיה, לדעתי, רגע השיא במסע היה כשהגענו, חניון הלילה היה ממש מלא וכולם תפסו מקום.

רק לשני הג'יפים שלנו עם המשפחות לא היה מקום טוב להיות בו, בכל זאת צריך מקום נוח כשאתה עם חמישה ילדים, ברגע ששי וחגי שמעו על זה מיד הגיעו אלי ונידבו את המקום שלהם ''תן למשפחות מקום נוח אנחנו כבר נסתדר''... ככה בפשטות ובכייף, ויתרו ומצאו מקום אחר, פחות נוח, אבל כשאתה עושה ויתור כזה מהלב, נראה לי שאתה פשוט ישן יותר טוב בלילה מכולם. 

נמשיך מהמקלחות ששוקי בנה כשביום שישי כמו בשישי, סוכם שנוסעים כמו ברכבת למקלחת שממוקמת ליד מקורות ובשעה 20:00 כולם מביאים את מה שבשלו ל''חדר האוכל'' המאולתר שגם הוא הוקם בהנחיות ברורות של המנכ''ל שוקי לאהוד עידן ואבי... (חסר להם ששולחן יעמוד עקום).

לאחר הקידוש ידענו שמחר היום האחרון וגם לא כל כך בא לנו לסיים...

ושוב יוצאים, רק הפעם מקולחים וכקבוצה מגובשת היום מגיעים לאילת ואם הכל ילך חלק אז בכלל טוב (מה שלא קרה...)

התחלנו מנחל פראן כולל הליכה קצרה לבקר את קניון עדה. קצת צילומים וחוזרים על עקבותינו חזרה לג'יפים, אין לנו מספיק זמן לעשות את כל המסלול אז נסתפק בלהכיר את החוויה ולחזור לכאן עם הילדים...

כשהגענו לשמורת הר הנגב, התגנבה לנו עוד תקלה, בזמן שאני מוביל את השיירה נשמעו רעשים ''קלים'' ותוך פחות משנייה ראיתי שהגלגל הקדמי שמאלי שלי נמצא מתחת לדלת של הנהג...

כנהוג בטויוטות ולאחר כ 4 שנים עם הרכב, גם לי זה קרה! הבולג'ונט נשבר. אבל מה זה כבר תקלות בשבילנו? בשלב הזה של הטיול אנחנו אוכלים הכל בלי מלח! בתוך דקות שוקי לקח את הפיקוד על הקבוצה והם עברו אותנו בדרך ליעד של ארוחת הצהריים בגבי צניפים.

לי כמובן היו את כל החלקים ספייר ושוב תוך חצי שעה, כשיש לך את תומר ושי שעוזר לו, הרכב מוכן לנסיעה. מעולם לא ראיתי מישהו שמטפל בתקלה כזאת מהר כ''כ אבל את תומר אני מכיר מהזמן שעוד היו מחליפים לנו חיתולים אז באמת שאני לא מופתע.

הגענו אל החבר'ה והספקנו אפילו לאכול עם כולם ארוחת צהריים, את ההמשך עשינו כולנו בלי דאגות. פתאום לאחר נחל עתק, במעבר אורה, הנוף של הרי אדום ואילת מדרום לנו עצרו את נשמתנו, אחד אחד נפתח אל מול עיננו הנוף המרהיב והעוצמתי הזה, באמת תענוג של סיום.

ירדנו והתכנסנו לשיחת סיכום בעמודי עמרם, אתר שרציתי להראות לחבר'ה בשביל שיכללו אותו בנסיעה הבאה שלהם לאילת. הליכה רגלית על קרקע מרהיבה בשלל צבעים ומסלול נהדר לביקור הבא.

בעמודי עמרם סיכמנו כולנו את המסע. מסע שבאמת יישאר עם כולם לכל החיים. מסע שבו התגברנו על אין ספור תקלות, מסע שבו התגבשנו כקבוצה ומסע שבו ראינו את נפלאות ארצנו, מנמרוד אשר על הר החרמון בצפון ועד לאילת שבדרום.

אני רוצה להודות לכל אחד ואחד מהמטיילים שליוו אותי וגם כמובן לצוות המנצח שהיה איתי: לתומר פלד מכונאי העל, לעידן כץ ולאהוד יונגרמן, שמטיילים איתי מאז חוצה ישראל של שנת 2015 ומאז לא נפרדנו, וגם ל''מנכ''ל'' שוקי סוסנובסקי שתמיד אפשר לסמוך עליו. וכמובן לצלמים שאחראים על התמונות: עידן כץ, יעל קופל ושאר חברי הקבוצה וכמובן לאחד והיחיד חבר הנפש שלי בני פלדבאום שאפילו שהוא לא היה איתי הגיע בהפתעה לכמה נקודות במסלול כי איך לו תמיד הוא עוזר לי להכין ולתכנן תודה בנון

תודה לכולם ונתראה בשטח

קישורים לפרטים על מסעות חוצה ישראל הבאים:

מסע חוצה ישראל 5 ימים גם לרכבי שטח ללא הילוך - חנוכה 2016

מסע חוצה ישראל 6 ימים לרכבי שטח עם הילוך כוח - פברואר 2017

מסע חוצה ישראל 5 ימים לרכבי שטח עם הילוך כוח - פסח 2017

קישורים להדרכות הנהיגה ולטיולים של אתר השטח בארץ ובעולם: