יומן מסע ממזרח למערב הנגב - יוני 2017

 

 

מחצית מהחבר'ה הגיעו יחד איתי ערב לפני לחניון הלילה (שחודש וסודר יפה) של נחל עומר ליד צופר, חניון שמשמש אותי לא מעט לקיצור טווחים כשיורדים חזק דרומה. נפגשתי עם שי וכרמל (הסגן ויורש העצר) למשפחת זרוק במפגש הבקעה והמשכנו עד לצומת אלמוג. כבר בעצירה הראשונה להתרעננות קלה בצומת, היו איתותים מהזקנה שככל הנראה רצתה להסביר לנו מי הבוס עם נזילת מים רצחנית ודפיקות לב לא קטנות אבל לאחר בדיקה קצרה של שי ומברג שמנו לב שהבנד מאחרי המשאבה נפתח, חיזוק קטן והופ הכל בסדר ולמה בכלל עצרתם... המשכנו לחניון הלילה, אליו הגיע גם ליאור עם הילדים, יערה ועומרי שגם הם כבר מטיילים ותיקים.
נפגשנו, דיברנו והלכנו לישון מרוצים, מחכים ליום שלמחרת.

''הזקנה''

הלילה שלפני

 

שנייה לפני שיוצאים לדרך

לאחר ארוחת בוקר קטנה הגיע משה עם הטויוטה ושני חברים, מאור ודימה, בוקי עם הרוביקון וברק ואביתר עם הרנגלר. הכרות קצרה, תדריך, ניסיונות להניע את הזקנה שבינתיים החליטה לעשות לנו עוד שיעור ולאחר שנמצא ''הרילי'' שהתנתק הניעה שוב בנגיעה...

 

 

 

התחלנו בנסיעה ללא הרבה אתגרים אך עם נוף מטריף של מדבר בשיא עוצמתו. עלינו את מעלה קצרה בצורה חלקה ללא כל קושי, גם את המעלה בנחל נקרות התחלנו חלק עד... שנתגלה לנו שהגיר של הזקנה מחליק, אבל לא היה לנו יותר מידי זמן כי קבוצה לא קטנה לפנינו רוצה לרדת את המעלה ולא רציתי לעכב אותם. החלטתי שבמעלה הזה נעלה את הזקנה בגרירה עם הרוביקון של ליאור. לאחר מכן כשהזקנה התקררה קצת הכל נראה בסדר...

מעלה נקרות

מעלה דקלים

אז חשבנו שהכל בסדר עד מעלה דקלים... שם שוב נתקלנו באותה הבעיה, החלטתי שוב לגרור את הזקנה למעלה והפעם רתמתי אותה אלי וטיפסנו את המעלה בקלילות.

גוררים את הזקנה במעלה דקלים

 

לאחר מנוחה קצרה התגייסנו לבדוק מה הסיפור עם הזקנה, מסתבר ששמן הגיר נזל, אז ככה, בלי יותר מדי התלבטויות (בעיקר בגלל חוסר הזמן) נזכרתי שתומר (חבר ילדות ומכונאי בחסד) הסביר לי פעם שבאוטומט, אם אין ברירה, שמן הגה יכול לשמש כשמן גיר ובגיר רגיל שמן מנוע, בקיצור, מה יש להפסיד באמצע המדבר... מילאנו בשמן הגה שהיה ברשותי ונראה שעוד בעיה מבית היוצר של הזקנה נפתרה עד לעונג הבא. בהפסקת הצהריים כשכולנו מרוצים ובאמת הרצנו יפה את המסלול כמובן שוב... הזקנה לא מניעה וכבר חשבנו שזה הסוף. אז חשבנו, לאחר מחקר מקיף הסתבר ששוב איזה רילי אחר השתחרר טיפה. קצת חיזוקים, קצת מכות והרכב נמר כמו חדש מרופא.
 

היה יום חם

ההחלטה

בדיקות אחרונות והזדמנות לשי להחליט אם הוא ממשיך עם כרמל ועם אלי (שהצטרף אל שי ואלינו לאחר איסוף ממלונות ים המלח) וגם בשבילי לחשוב אם זה מתאים ליום הקשה שמצפה לנו מחר. הגענו לבורות לוץ וההחלטה של שי משקפת את אופי הזקנה, כמו שאומרים זקנה זקנה אבל לא רוצה להפסיק לבעוט. הקבוצה מנוסה ולא פוחדת מאתגרים אז מחליטים להמשיך כי לזקנה אופי משלה ומחר היא יכולה לקום קרבית.

 

 

הגענו לבורות לוץ מוקדם מהצפוי למרות כל האתגרים של הזקנה ושל הדרך התארגנו והקבוצה שהיתה כבר מגובשת התחילה את חגיגת הבשר שלה. עד היום ג'ים וג'ימס, 2 כלבי המילנואה שיצאו איתנו, שבעים וגם הם כבר לא יכלו לראות כבר סטייקים ומרוב שובע נחרו כל הלילה, מה שכנראה הרחיק גנבים או כל דבר שהיה בסביבה שלנו כי עוצמת נחירות כמו שהיתה בבורות לוץ הפחידה גם את המצרים.

 

התחלנו את היום השני

למחרת, ארוחת בוקר קלה ויצאנו לדרך עוברים בקלילות את הדרך המג'עג'עת של נחל אילות כולל מעלה אילות הנחמד, שהיינו בטוחים שפה הזקנה כבר תיפול אבל שי זה שי והזקנה אולי קצת זקנה וביחד הם עוברים את המעלה בקלילות.

 

 

 

 

המשכנו לאמבטיה ולחוב הלא סגור של משה עם המעלה הדרומי. שבפעם הקודמת עשינו אותו בירידה ולאחר שירדנו משה הודיע לי "נמרוד אני הולך לסגור את החוב ששלח אותי למוסך לתיקונים בהרבה כסף". אמר ויצא לדרך לטפס את המעלה שוב ולחזור אלינו, הפעם עשה את זה די בקלילות והחוב נסגר.

 

ממשיכים בדרך לכיוון הר חמרן, כשאנו פונים צפון-מזרחה לאתגר הראשון בהר המדהים הזה ''מעלה אזוב'' המעלה מחולק ל-3 כשהאתגר הראשון הוא אתגר די רציני מאחר והוא היה הרוס לגמרי, 2 הטויוטות טיפסו כמו לביאות ואז הגיע תור הזקנה... לאחר אבחון והתבוננות השארתי את משה לא רחוק לפני החלק השני של המעלה שיוכל לגרור בעוד אני מסביר לשי שנמצא בזקנה הלוהטת (אמרתי שאין חלונות ובטח שלא מזגן?...) מה אני רוצה שהוא יעשה ללא עצירה עם לא מעט גז ובדיוק הוספתי גם ''שי בחייאת דינק אין לנו את כל היום ורק התחלנו פה, ניסיון אחד ומשה יבוא ברוורס ויעלה אותך''. שי שמע מה ששמע והבין מה שהיה צריך להבין ובעוד אנחנו כבר אומרים למשה לחזור אחורה אנחנו רואים ענן של עשן לבן ומשם הזקנה כמו מלוע של תותח נורת קדימה ושי במיומנות מדהימה עולה את המעלה ובסיום כשאני עוד המום אומר לי שי זאת היתה הבעיה? המשכנו הלאה, אפילו הרנגלר קצת התקשה אך כמובן לבסוף עלה בנהיגה מאוד מדויקת ע''י ליאור.

 

 

 

 

לחלק השני במעלה באמת אף אחד לא היה צריך עזרה לעומת החלק השלישי שהיה מדרגה גדולה ודי רצינית ולעבור אותה כבר הזקנה, עם כל הכבוד, היתה זקוקה לעזרה בדמות משיכה. הרנגלר עלה עם גרירה קטנה, בוקי והרוביקון שלו קצת התקשו אבל הצליחו, עם ליאור החלטתי לשחק קצת, לעלות מכאן ומכאן ונראה כאילו המעלה קצת הצחיק אותו.

 

 

 

 

את האמבטיה עברנו בקלות ומי שרצה לסבך קצת (כמוני) עלה דרך הסלעים בציר המרכזי, אבל האחיזה שם טובה ובאמת שלא היתה שום בעיה. במורד האמבטיה והטיפוס צפונה יש ציר שאמור להיות קל יותר, ציר שעוקף את שיפועי הצד והמדרגות, לכן בשביל שלא יהיו עניינים מיותרים שלחתי את שי והזקנה חסרת הנעילות לנסוע בדרך העוקפת, קרי ''הדרך הקלה''. הכל עבר בשלום עד לעליה מהדרך ''הקלה'' שהסתברה כלא פחות קשה מהדרך שאנחנו עשינו ושם יש כבר עליה ארוכה עם לא מעט בורות והצלבות וללא ברירה ליאור והרוביקון נחלצו לעזרת הזקנה עם כננת וחילוץ נחמד ומלמד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגענו לסוף

 

כשסיימנו בכביש שמוביל לעזוז, עשינו איזה סיכומון ותוך כדי אני בודק ומבין שהזקנה סיימה את המסע במלואו למרות שהרוב חשב שכבר אחרי היום הראשון אם נצליח לגרור אותה מהשטח היא תחזור על גרר עד לבית שאן, אבל היא פה! כבוד.

לסיכום: הקבוצה היתה קבוצה פשוט מצוינת והתגבשה מהר, המסלול הוא אחד האהובים עלי בשל העניין והאתגר, בקיצור זה כנראה המתכון המנצח בשביל לצאת עייפים ומאוד מרוצים ממסע מאתגר ומרתק.

 

 

 

 

לכל הטיולים הקרובים בארץ - הקליקו כאן