טיול אמצע השבוע לגליל התחתון, מרץ 2018

אחרי אחד מפיתולי הדרך ראיתי את רכס הארבל ממש מולי, והתרגשתי. "תעצור, תעצור" ביקשתי מעופר, יציאה חפוזה מהרכב לשני קליקים, כי זה מה שמוקצב לי לצילום על הדרך כדי שלא לעכב את השיירה. נסענו בשביל יפהפה שיורד אל נחל ארבל, בתוך נוף שחיבר פריחת אביב בהתהוות עם זו של סוף החורף. שדות החיטה היו עדיין ירוקים והמון חרציות צהובות וטריות הוסיפו כתמי צבע עזים.

"פעם ראשונה שאני כאן", אמרתי את המנטרה הקבועה שלי, כשאני מתפעלת מהעובדה שבכל טיול הנוף נראה שונה, ועופר ענה כמו שהוא עונה לי תמיד: "כייף לך". כמובן שהייתי כאן לא מעט פעמים, אבל מופע ירוק-צהוב כמו שהיה הפעם עוד לא ראיתי, כך שמבחינתי זו אכן פעם ראשונה שאני כאן.

כמה שעות קודם לכן נפגשנו עם קבוצת המטיילים בתחנת הדלק הסמוכה למושבה מגדל. נקודת המפגש היא המקום לחיבוקים, תמיד שמחים לראות האחד את השני. התגבשה לנו במשך השנים קבוצה די קבועה ואיכותית של מטיילים - אנשים שאוהבים את השטח, את הנהיגה, ולא פחות מזה את ההסברים המרתקים. אי אפשר שלא ללכת שבי אחרי אהבת הארץ, הטבע וההיסטוריה של עופר, במיוחד כשכל זה מתובל בידע רב. לא מעט היכרויות וחברויות כבר יצאו מהטיולים האלה. כשמגיעים מטיילים חדשים, עושים בהפסקה סבב היכרות, ובמרבית המקרים הם נכבשים בקסם הקבוצה המיוחדת, ומגיעים גם לטיולים הבאים.

מפגש של בוקר

כמה דקות לאחר שהתחלנו לנסוע, מגיעים צפצופי וואטסאפ מהטלפון של עופר ומזה שלי בו-זמנית, ואנחנו יודעים ששמוליק התחיל לצלם ולהזרים תמונות און-ליין לקבוצה. התמונות שלו ליוו אותנו לאורך כל היום, כמו בכל הטיולים.

התחנה הראשונה בטיול היתה המסגד שנותר מכפר חיטים הערבי, שתושביו נטשו במהלך מלחמת העצמאות. לאחר ארוחת בוקר והסברים על המקום, נסענו בדרך העולה לכיוון דרום, לתצפית על הסביבה מקרני חיטין.

הפסקת בוקר בחצר המסגד בכפר חיטים

אני אוהבת לטייל, אוהבת לפגוש את המטיילים אך גם מכורה למצלמה שלי, ובמהלך הטיולים אני מחפשת זמן כדי להתבודד אתה. כשעופר הוביל רגלית את הקבוצה לנקודת התצפית, בחרתי להיכנס לשדה שממול, ולבנות קשרים עם עדר הבקר שרעה שם. היה לי אתגר - לתקשר אתם בלי שיברחו ממני. אחרי שהצלחתי להעביר להם מסר שפני לשלום, הם העזו לעמוד מולי ולנעוץ בי מבטים, כמו שאני בהם. הנצחתי את החברים החדשים שלי בסדרת צילומים נחמדה.

עדי מתיידדת עם פרות

המשך הדרך היה מטלטל, במלוא מובן המילה - נסענו בקטע רצוף סלעים בסמוך לנחל ארבל, לאורך כ-4 ק"מ. נהיגה זהירה ואיטית שאיפשרה להתבונן סביב ולהבחין שהחרציות ושדות התבואה התחלפו בשיחי סירה קוצנית, בנוריות אדומות ובקצת כלניות לבנות בסוף ימיהן. פגשנו גם בפרחי סיפן התבואה, שאת אחיו הנדיר יותר - הסיפן הסגול - היכרנו בטיול קודם בארץ המרדפים.

את כביש 65 חצינו במעבר תחתי סמוך לעילבון, וגלשנו לתוך בקעת בית נטופה. נסיעה לאורך המוביל הארצי שהיה כמעט יבש לחלוטין, וטיפוס לכיוון הר האחים הביאו אותנו לחניון מסודר, להפסקת הצהריים. בחניון התפזרנו על פני כמה שולחנות - ככה זה בחניונים, מה שלא מפריע לטקס הקבוע שיהודה עובר בין כולנו עם מגש שבו כוסיות המכילות יין נתזים קר, תוספת נחמדה לארוחה. היין מתלווה למיני הכיבודים האחרים שעוברים בין המטיילים - עוגיות, פירות, פיצוחים ועוד.

בהמשך, נסענו על מורדות רכס יטבת, שלמרגלותינו משתרעת בקעת בית נטופה, נוף של אדמות חקלאיות והרבה ירוק. בחלק מהחלקות גידולי החורף כבר נקצרו ונאספו והשטח נחרש ומחכה לזריעה הבאה, מרובעים חומים בתוך השטיח הירוק.

סוף היום הנפלא התקרב, כשנקודת הסיום היתה למרגלות תל יודפת. עופר אסף את מכשירי הקשר, וכולם נשארו לעוד כמה דקות של ביחד, לפני שיצאו לדרך הביתה.

למחרת, כשהחוויה עוד היתה טרייה, הגיעה תזכורת מצולמת בלינק ששלח דיוויד, שמבלי שהרגשנו תעד כל רגע בטיול. תמיד הוא מפנק אותנו כך.

שיחת סיכום בסוף היום

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן