יומן מסע – אמצע השבוע במקום הכי קרוב לעזה - 16/4/18

ברוב הזמנים בהם שהיתי כתלמידה בבית ספר היסודי, וגם בתיכון, מחשבותי היו נודדות לעולמות דמיוניים שלא קשורים למה שנלמד בכיתה, אבל בטיול יום שני חלפנו על פני אינסוף שדות חקלאיים בחבל הבשור, והפגזתי בידע אישי על אדמת ה"לס". אשכרה זכרתי משהו משיעור מולדת של כיתה ג'.

זו אדמה פוריה אם היא מקבלת את היחס הנכון, ונמצאת בדרך כלל בשולי המדבריות. את ההוכחה לכך ראינו לאורך כל היום בו טיילנו בנגב הצפוני. בשטח היתה פעילות חקלאית רבה - שדות החיטה הבשלים מוכנים לקציר, טרקטורים אספו את השחת וארזו ב"באלות" והיו כאלה שפרשו טפטפות בערוגות שזה עתה נשתלו. נוף מרומם נפש לטייל בו.

במידע המקדים על הטיול, הובטח שתהיינה בו נקודות עצירה רבות, ובראשונה עצרנו חמש דקות אחרי שהתחלנו לנסוע - מאגר המים הפרוץ של נחל עוז. כדי לקיים את החקלאות הנרחבת, זקוקים למקורות מים רבים שאינם בנמצא באזור. מקור חלופי אחד הוא מי השפד"ן והמקור השני הוא מי שיטפונות שנלכדים בחורף ומוזרמים לתוך מאגרים, ונשאבים בעת הצורך להשקיה. המאגר בו ביקרנו הוא כישלון מפואר – במילוי הראשון שלו נפרצו סוללות העפר שמקיפות אותו והמים זרמו והלכו לאיבוד. מאז, הוא עומד בשיממונו רווי ההוד.

מאגר נחל עוז

בנקודה השנייה בה עצרנו, המפעל הנטוש בו עיבדו גופרית בתקופת המנדט הבריטי, עשינו מעגל היכרות בו כל מטייל הציג את עצמו. לקבוצת המטיילים הקבועים הצטרף ניר שהוא בעל בית הארחה בירושלים, יחד עם בנו גל ועם תייר מטקסס שהתארח אצלו, ששמע ממרחקים על החור במזרח התיכון שקוראים לו ישראל, והחליט לבוא לראות על מה מדברים כל כך הרבה בחדשות. הוא התמקם למשך חודשיים אצל ניר, שהזמין אותו לטיול שלנו - בילוי לא שיגרתי לתייר ממוצע, ועוד כשעזה מימין...

ניר והאורח מטקסס

אלינו לרכב הצטרפה חברתי פנינה, שלאחרונה נפרדה מרצון ממקום העבודה שלה ומהטויוטה שהיתה חלק מתנאי השירות. את השהות יחדיו בדרך ניצלנו לריכולים, כשעופר עושה את עצמו לא מקשיב, אבל שמע כשהבטחתי לה בשמו, שיעור פרטי בנהיגת שטח עם הסובארו החדש שרכשה.

עצירה נוספת ליד באר אנטיליה בסמוך לאפיק נחל הבשור, כשעד כאן הטיול התנהל באיזי, בדרכים שהיו בקטגוריה שאנחנו מכנים "דרכי קק"ל", ניר קצת מאוכזב שאין אקשן של נהיגה. יציאה קצרה לכביש, ואנחנו נכנסים לשביל המתפתל סביב ערוץ נחל הבשור, בקטע שכמעט ואינו מוכר ומספק לא מעט אדרנלין.

בנקודה מסוימת, עצרנו מול שלולית שסגרה את המשך הדרך. מקום יפה במבט ראשון, אך במבט שני אי אפשר שלא לראות את הטינופת שנסחפה לאורך הנחל וייצרה מעטה סיבי, לבן ומוזר לאורך הגדה. עלינו לדרך מקבילה, גבוהה יותר, וראינו מלמעלה שהערוץ מלא במקווי מים קטנים וירוקים.

המשכנו בדרך המאובקת, והגענו למקום בו היא חוצה את הנחל עם נוף עוצר נשימה. מים צלולים זורמים בערוץ הנחל בסדרת מפלונים קטנים, ומתנקזים לתוך בריכה פראית. ברווזים שוחים במים, קני סוף תוחמים את השוליים, ועל המים צפות אצות ירוקות.

בהפסקות כאלו, המטיילים מתחלקים לכמה קטגוריות - חלק מנצלים אותן לסמול-טוק, להיכרות עם נהג של רכב חולף, להתמזגות עם הטבע, מצלמים קצת בסלולרי ומחכים. שמוליק מצלם ומזרים תמונות לקבוצת הוואטסאפ, והמכורים עם המצלמות, ויש כאלה לא מעט בקבוצה שלנו, חוגגים: הפעם הם אילנה, מתי, אבי, דיוויד שממלא אחר משימת התיעוד בחריצות אינסופית וכמובן אני.

לארוחת הצהרים עצרנו בחניון מסודר, הבוס מקציב 20 דקות, אנחנו לוקחים קצת יותר. בסיומה ממשיכים לכיוון החלק היותר מוכר של שמורת נחל הבשור. עולים לתצפית על השמורה ממצפור המאגרים, עם הסבר על המערכת המשוכללת לתפיסת מי שיטפונות והזרמתם למאגרים, יחד עם עודפי קולחים שמגיעים מהשפד"ן, וכל התמהיל הזה משמש להשקיה חקלאית. המשך הדרך היפה הביא אותנו לגשר התלוי, ומאחר והיינו כבר בצד השני של הגשר מספר פעמים, הסתפקנו בהרגשת השכרות של ההליכה המתנדנדת, והדגמת פוזות אקרובטיות.

יהודה, כרגיל, מוזג את היין המקורר היטב

את הטיול סיימנו בפארק סיירת שקד, שם שני בוגרי הסיירת בקבוצה, יהודה ועופר, סיפרו לנו מעט על מורשת היחידה. הסבר קצר גם על גשר הרכבת הבריטי שבנוי כולו מתכת והגיעה שעת הפרידה. אבל כולם מתמהמהים, מחליפים עוד קצת סיפורים, חולקים חוויות, מדווחים מי נוסע בקרוב לחו"ל ולאן. רכב אחר רכב הם פורשים, בדרך הביתה. להתראות בטיולים הבאים.

גשר הרכבת בפארק סיירת שקד

לגלריית התמונות המלאה מהטיול

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן