הטיפוס למשלט 21 אינו מסלול טיול טריוויאלי. בדרך כלל מי שמגיע להתמודד איתו, כובש את המעלה (או שלא...) - וחוזר הביתה. אנחנו החלטנו לשלב אותו במסלול של יום שלם בהרי ירושלים, כשהמשלט היה הסיפתח של היום כולו. וכך התייצבו להם תריסר נהגים נחושים, רובם עם מלווים אך חלקם סולו, במגוון די גדול של כלי רכב: מרינה ושוש עם הג'ימנים שלהן, אבשלום עם פאג'רו קינג ושמוליק עם פאג'רו BK, מיכה עם לנד קרוזר ארוך ואורי וגד עם קצרים, דני עם טרופר, יוסי מור עם דיסקו 1, יוסי ומיכאל עם רוביקונים, ואת השיירה סגר דודי עם סופה משופרת.
מרינה מטפסת
דרור ואני הערכנו את פרק הזמן הדרוש להעברת כל השיירה במעלה בשלוש שעות, אם הכל הולך כשורה, וזה פחות או יותר מה שקרה בפועל. ההתמודדות עם המדרגות הראשונות היתה קלה יחסית, וכולם עברו אותן בשלום, אך לקראת הסוף הגענו לקטעים הקשים באמת. כאן כבר נדרשה הכוונה אינטנסיבית ומדויקת, כשאנחנו מעלים את כלי הרכב אחד-אחד. רובם צלחו גם את המכשולים האלה בכוחות עצמם, אך אלו שבכל זאת התקשו, נעזרו במשיכה קלה באדיבות הכננת של מיכה ובהמשך גם בגרירה קצרה מהסופה של דרור.
כדי לנשום אוויר פסגות ולהוריד את רמת האדרנלין, עצרנו בנקודת התצפית המדהימה על שער הגיא וכביש 1, הסמוכה למשלט 16. קצת הסברים על הנוף, קצת מור"ק על מלחמת השחרור והקרבות על הדרך לירושלים ולאחריהם הפסקת בוהריים מאוחרת וממושכת.
הרוביקון של יוסי
המשך הטיול היה קליל יחסית בהשוואה לטיפוס למשלט 21. דגמנו כמה מעיינות שעדיין מחזיקים מים בעיצומו של קיץ, למרות ששפיעתם דלה עד מאוד, וסיימנו סמוך למושב אבן ספיר.
תודה לכל המשתתפים, שפעלו כיחידה מוגבשת ומתואמת בכל מקום בו נדרשה עזרה, תודה לצלמים - יוסי ניאזוף, שמוליק ושוש, ותודה מיוחדת למיכה שכינן, צילם ואף הספיק להעלות את הרחפן לאוויר ולצלם אותנו מגבוה.
להתראות בטיולים הבאים.
תגובות