הטיפוס על הרי ההימאליה - צפון הודו 2018

המטרה: נהיגה במעברי ההרים הגבוהים של הרי ההימאליה

ההימאליה הוא רכס ההרים הגבוה בעולם והנישא לאורכם של 2,400 ק''מ מאפגניסטאן ופקסיטאן במערב, דרך צפון הודו עד נפאל במזרח כשמצפון טיבט וסין. שיאו של הרכס הוא בפסגת האוורסט - 8,848 מטרים - הפסגה הגבוהה בעולם! והוא כולל עוד 14 פסגות שהן הגבוהות בעולם!!
הרכס האדיר הנקרא בסנסקריט ''משכן השלג'' החל ל''טפס'' מעלה "רק" לפני כ-80 מליון שנה ולכן נחשב להר ''צעיר''. ההתנגשות של תת-היבשת ההודית אשר נעה צפונה עם אירואסיה - גוש היבשת הגדול של חצי הכדור הצפוני, יצרה קימוט אדיר שעדיין פעיל ועוד נע כ-2 ס''מ צפונה וכלפי מעלה כ-חצי ס''מ מעלה כל שנה!
הרי ההימלאיה, שראשם מושלג וקרחוני כל השנה, יוצרים מחסום גיאורגרפי ואקלימי בין תת היבשת ההודית - שם חם ולח מאוד בקיץ עד כדי מונסונים של גשם אדיר שבלתי נפסק, לבין הרמה הטיבטית שהיא מדברית - אלפינית וצחיחה, למרות שהנחלים בה זורמים בשצף, העמקים ירוקים והפסגות לבנות משלג.
אנחנו יצאנו ממרגלות הרי ההימאליה, בגובה של כ-200 מטרים לערך, במטרה לטפס לאורך כל הדרך עד למרכז ההרים, בבירת חבל לדאק, תוך שאנו עוברים מעברי הרים הגובהים מ-5,000 מטרים ומסיימים בגובה של 3,200 מטרים.

Great Himalayan Range או Trans Himalayan Highway

אוטוסטרדת ההימאליה היא דרך ההרים הגבוהה בעולם, 492 ק''מ אורכו של הכביש/שביל המטפס מעיר הבירה דלהי דרך צ'נדיגאר וערים רבות נוספות הנמצאות במישורים האדירים שלמרגלות רכס הרי ההימאליה, כשבדרך עוברים בכפרים ועיירות ובהן מנאלי, הנמצאת במדינת הימאצ'ל פראדש עד לעיר לה שהיא בירת חבל לדאק שבלב רכס הרי ההימליה בקטע החוצה את צפון הודו.

במפות, בשילוט ואפילו על הקבלות של אגרות מעבר הדרך (ויש הרבה מחסומים) רשום כי מדובר בדרך מהירה (HighWay) כשרובה כביש אגרה בתשלום! בפועל אפילו ההודים מבינים שקצת מצחיק לקרוא לקטעי האספלט המצולק והמלא בורות הזה כביש, ובטח ובטח שחלקו עדיין שביל, שלכל אורכו קטעי מפולות סלעים, שלג ונחלים שוצפים שמבתרים את הכביש/שביל ומשאירים סלעים אדירים לרוחב הדרך. עך עם זאת מדובר בדרך שהיא כביש לאומי, המחבר מספר מעברי הרים מוטורים ואסטרטגיים עבור ההודים, שחלקם מעל 5,000 מטרים ולרוב הם מושלגים רוב השנה ונמצאים מעל שכבת העננים. לאורכה של הדרך מעט מאוד אוכלוסיה, חלקם נוודים, בצפון רובם טיבטים - בודהיסטים ומעט מאוד ישובי קבע בחלק הגבוה, כשמיעוטם נשארים במקומם גם בחודשי החורף הקפואים כשהדרך סגורה למעבר. מעט מסעפים וצמתים לאורך הדרך מובילים לכפרים קטנים או לאגמים בגבהים של מעל 4,000 מטרים.
החשיבות הצבאית של הדרך, החיבור של צפון הודו ואזורי הסכסוך עם סין מצפון מזרח, ופקיסטאן מצפון מערב, היא הסיבה העקרית להשקעה של אלפי עובדים בתחזוקה סיזיפית (ללא סוף) של הכביש. עובדים אלו, החיים באוהל עם כל משפחתם לצד הדרך, מנסים לסלול את הדרך, להרחיבה, לתחזק את הגשרים, למנוע מפולת סלעים, לפנות סחף ולאפשר מעבר רציף במשך ארבעת חודשי הקיץ. רב העובדים עושים זאת בעבודת ידיים ועם כלים פשוטים - כמו פטיש ואת חפירה המחובר לחבל בו מושך מפעיל האת. העובדים, גברים ונשים, שוברים סלעים אדירים לחתיכות אבן קטנות המשמשות לביסוס הדרך והכנה לסלילה, שאולי תעשה ביום מן הימים, מזיזים סלעים ויוצקים בטונים לא מזויינים (כמעט ללא ברזל). אך הטבע של הרי ההימאליה חזק, עוצמתי וחסר רחמים! בן רגע הוא הורס ומחריב את עבודתם באמצעות מפולות סלעים, סחף של נחלים זורמים או שלג וקרח הגולשים אל הכביש ומפרקים אותו כלא היה!

יוצאים לדרך

טיסה ישירה מהארץ מביאה אותנו לדלהי, מאשרים את הויזה להודו בדרכון ועוברים לטיסה פנימית לצ'נדיגאר. עוד כשעה טיסה ונוחתים למרגלות הרי ההימאליה, בקצה עונת המונסונים, שהשנה היכו בעוצמה, בעיקר בדרום הודו.
אוספים את כלי הרכב במלון ליד - 4 כלי רכב מתוצרת טויוטה ופורד אחד - כולם 4X4 עם הילוך כוח, שהבאנו במיוחד מדלהי (נדיר להשכרה בהודו ובמיוחד לנהיגה עצמית שלא מקובלת בתת היבשת) ויוצאים לדרך צפונה אל ההרים.
אז ראשית כאן בהודו "נוהגים הפוך"- כלומר בצד שמאל של הכביש, אבל העיקר הוא שנוהגים אחרת!! כאן "כל דאלים גבר" וזכות הקדימה היא לגדול ולחזק יותר וחוץ מזה על הכביש ובמרכזו חיות ואנשים - מבחינת ההודים כולם שווים, שלאף אחד אין חשש או פחד מפגיעה ומוות. ורק אנחנו צריכים להיזהר!
לנו יש את הזמן ללמוד את הקצב ההודי ואת השיטה. בגובה של כ-800 מטרים ולאחר כ-65 ק"מ אנו נכנסים לליבו של כפר עתיק ומטפסים למצודה שפעם הייתה טירה ובית לעשירי האזור וכיום מלון בוטיק ייחודי בנוף שסביב.

היום הראשון לנהיגה בצפון הודו

חוצים את החלק הירוק של ההימאליה

רגע לפני שעזבנו את המלון המיוחד קיבלנו את ברכת הדרך מהמקומיים, ציידו אותנו בצמידים לבריאות טובה וקדימה לדרך... הבוקר התחיל במעבר ברחובות הצפופים תוך כדי שאוטובוסים עולים ברחוב הצר ואנחנו מפלסים דרכנו ומפנים את הדרך בעזרת חצרות ומפרצים קטנים לצד הרחוב הצר.
262 ק"מ בכבישים המטפסים בהרים, כשממול בעיקר משאיות ולצידי הכביש המוני קופים בגדלים שונים, חוצים כפרים, שווקים, גשרים מעל נהרות רחבים, עובדי דרכים ותנועה סואנת וצפופה. כשעתיים לאחר חשיכה אנו מגיעים למלון שלנו במנאלי - בירת עמק התפוחים, בגובה של כמעט 2,000 מטרים.

היום השני לנהיגה בצפון הודו

מטפסים לגובה וחוצים את מעבר הגופות

בוקר גשום וקריר במנאלי ואנחנו מתדלקים בעיר ומבקרים במקדש המקומי שמעל המדרחוב. עוזבים את "העיר" ומטפסים מעלה לעבר ההרים שיוצרים את העמק. כמה מחסומי דרכים, מפלי מים אדירים, עצים גבוהים וירוקים שלאט הופכים נמוכים עד כדי שיחים שעם הגובה גם נעלמים ומשאירים את האדמה טרשית וחשופה לרוח. התנועה הערה בעמק הולכת ומתמעטת והכביש / שביל נשאר פתוח כשמידי פעם מגיעה משאית או אוטובוס של מטיילים. חסימה על הדרך ממפולת סלעים "מטופלת" ע"י שני טרקטורנים ומשאית ומעט מעקבת אותנו, עובדי דרכים עושים לנו שלום ואנו מטפסים עד הרוטנג לה. הערפל הסמיך והרוח הקפואה של אוגוסט עוזרים לכל אחד לדמיין מה קורה כאן בשאר חודשי השנה, כשבאמת קררררר.... ולמה המקום נקרא "מעבר הגופות". דגלים צבעוניים, סטופה - מבנה תפילה קטן, גלי אבנים וגם שלט גדול מבטון מבשרים כי הגענו למעבר ההרים (PASS) בגובה של 3,900 מטרים,שבקיץ הוא אתר תיירות מבוקש לתפילה ותמונה.

אנו יוצאים צפונה בדרך היורדת לעמק, נוסעים על כביש חדש שנסלל לא מזמן ומגיעים עד למחסום הדרכים שלמרגלות הצפוניים של הרוטאנג לה. מבקשים מהשומר שיפתח לנו את השער, מחנים במגרש החנייה של המשטרה ומוסרים את הדרכונים לביקורת. אנו מנצלים את זמן העצירה לארוחת צהרים שהגיעה איתנו מהמלון עוד בבוקר בתגבור של תה ואוכל מקומי ב"מסעדה" הצמודה.

הכביש הופך לטוב ואנו מאיצים צפונה ומערבה בעמק ספיטי. רואים את קצה המנהרה החדשה שההודים בונים כתחליף למעבר ה-רוטאנג לה וזאת על מנת לחצות מעמק קולו לעמק ספיטי דרך לב ההר. ומטפסים לכיוון קיילונג - בירת עמק להול המקסים, כאן כבר חייבים תמונה "מסורתית" בשער הכניסה לכפר.
עוד קצת נסיעה משלימים 150 ק"מ עד מלון דרכים בגובה 3,000 מטרים, בעיירה שכולה אוהלים ובתי הארחה קטנים - ג'יספה.

היום השלישי לנהיגה בצפון הודו

מעברי ההרים הגבוהים במדבר האלפיני הצחיח

בוקר קריר בגובה 3,000 מטרים בג'יספה והכביש כמעט רק שלנו. מעבר באראלאצ'ה (לה) baralachala בגובה של 4,890 מטרים כשלפניו ולצידו אגמים קטנים כחולים, הניזונים מהפשרת השלגים בפסגות ההרים, הוא היעד הראשון ליום הרביעי של הנהיגה בהרי ההימאליה. לאחר תחילת הירידה אנו נתקלים בנהר שפרץ את ערוץ הזרימה שלו, הציף את כול הדרך ומספר משאיות שקעו ונתקעו לאורך השביל / כביש החוצה אותו. אנו יורדים לבחון דרך חליפית, משלבים הילוך כוח ויוצאים למעקף בתוך הזרימה הנמוכה והמאוד רחבה. ממשיכים לרדת מטה ושוב הכביש חסום - סלע ענק נפל על טרקטור זחלי שעובד על פריצת הדרך ויש לחכות לבאגר שיגיע לחלץ אותו. ממשיכים בדרך ויורדים לעמק הרחב עד לסרצ'יו - כפר פחונים / אוהלים בגובה 4,400 מטרים שהוא קו הגבול שבין המחוזות ההודים של ההימאליה - מחוז הימשל-פארדיס הדרומי ומחוז ג'אמו-קשמיר אליו שייך חבל לדאק הצפוני. כאן אנו עוצרים לצהרים בצריף מקומי.
לאחר הצהרים מחכים לנו שני מעברי הרים גבוהים, מקסימים במזג אוויר נפלא, אבל עד שנגיע אליהם נתמודד עם שיירות אין סופיות של משאיות צבאיות ומעקפים בשבילים בשטח כדי לא לעצור בגלל המשאיות. נקא-לה Nakeela בגובה של 4,738 מטרים ומעליו לאחונג-לה Lachungla בגובה של 5,064 מטרים.
כביש ובעיקר דרך מקסימים מביאים אותנו היישר לפאנג - עיר אוהלים עם בסיס צבאי גדול השייכת כבר למחוז ג'אמו-קשמיר. מפאנג מטפס הכביש מהיר, וחלקו העליון אפילו סלול היטב, מקרב אותנו עד כדי 12 ק''מ של נהיגה בשטח לאגם צו-קאר. החושך יורד ואנו דוהרים על השבילים החוליים עד שהגענו למאהל ''דלוקס'' הנמצא בלב השממה ועל שפת האגם הבוצי. האודומטר מורה 205 ק''מ, הגובה כ-4,200 מטרים ואנחנו מסיימים יום עמוס הרפתקאות כשכולן בגובה רב.

היום הרביעי לנהיגה בצפון הודו

שיא הגובה וירידה להינדוס - הנהר הענק ובמרכזו העיר לה

הבוקר החמישי לנהיגה התחיל בעמק החולי שמצפון לאגם הבוצי - צ'ו קאר. כ-10 ק"מ של שבילי חול מהירים החזירו אותנו לכביש הראשי החוצה את ההימאליה.
טיפוס צפונה ואנחנו במעבר ההרים הגבוה ביותר על ה- Great Himalayan Range במעבר טאגלגלה Taglangla בגובה של 17,582 רגל שזה 5,360 מטרים מעל פני הים! מעבר ההרים המוטורי השני בגובהו בעולם!
כביש מפותל ומקסים מוריד אותנו צפונה בין כפרים קטנים מטופחים, שדות מעובדים עד למחסום שלפני הגשר הגדול על נהר ההינדוס.

ההינדוס הוא נהר מרכזי בתת היבשת ההודית - כזה שהעניק את שמו לכל המדינה ולכל תת היבשת - בקיצור 3,200 ק''מ של זרימה מהרמה הטיבטית, מערבה חוצה את מרכז הרי ההימלאיה וממשך בזרימה דרומה דרך פקיסטאן עד לים ההודי, כמות אין סופית של מים, כשגם עכשיו בסוף הקיץ כשהנהר רדוד (הכול יחסי) יכול למלא את הכנרת בשעה, ובחורף....
עוברים את המחסומים ועולים על הכביש הראשי צפונה. מימין ומשמאל מחנות צבאיים של אוגדת האינדוס - כוחות הצבא השומרים על צפון הודו, ולא מעט מקדשים ומנזרים על ראשי ההרים והגבעות, כשבמרכז זורם הנהר הגדול. אנחנו עצרנו במקדש הגדול של טהיקסי Thiksey כשבגומפה המרכזית שלו הפסל הכי גדול בצפון הודו של בודהה בגובה 14 מטרים.
בסיום היום נכנסו עם כלי הרכב לתוך לה - בירת עמק לדאק, היישר למלון בו נישן את הלילה. 150 ק"מ ליום החמישי וסך הכול כ-810 ק"מ של נהיגה במעלה הרי ההימאליה!

קצת שפה הודית למטיילים:

צ'ו - TSHO פירושו אגם / LAKE. ומכאן שאנו אומרים: אגם צ'ו-קאר אנו בעצם אומרים: אגם אגם קאר.

לה - LA פירושו אוכף / מעבר הרים / PASS. וכך כל מעבר הרים מסתיים בסיומת לה.

היום החמישי לנהיגה בצפון הודו

לאחר שהגענו ללה, בבירת עמק לדאק, החזרנו את כלי הרכב לחברת ההשכרה ולמחרת יצאנו למסע רגלי בטיפוס למעבר הגנדלה-לה 4,960 מטרים - קישור ליומן המסע הרגלי