מסע אופנועים הרפתקני בכבישי מרוקו

כמו הים
ביציאה מקזבלנקה, העיר הגדולה במרוקו ובירתה הכלכלית, נשקף האוקיינוס האטלנטי במלוא עוצמתו. גלי ענק כחולים מתנפצים בקצף לבן על הטיילת הארוכה שלמרגלות מסגד חסן הגדול המפואר, כמו באים להעיד על עוצמתה של הממלכה המערבית, אופייה הסוער ועומק החוויה שבליבה.

הרכיבה לומדת את הסביבה החדשה בצורה נינוחה יחסית, מאחר והדרך עדיין אינה אתגרית. כמו להק ציפורים נודדות, אנו נפרדים מהמישורים הרחבים ומושכים אל עבר ההרים. תנועת הרכבים דלה יותר והפשטות חודרת לנוף. משאיות ישנות עמוסות חציר לעייפה ובשדות הירוקים יש עכשיו קטיף של מלונים צהובים. משני צדי הדרך חורשות של אלונים ואדמת טרשים רחבה. ממעל עננים אפורים וכבדים מחשיכים את השמיים ובאופק נצבעת קשת. עצירת מנוחה אל מול מופע הטבע העשיר ולפתע מקיף אותנו עדר גדול של כבשים, שבאו לשתות מן הבאר הסמוך. רועה צעיר וגבוה, שלראשו מגולגל טורבן לבן מתקדם לעברנו בחצי חיוך, שולח חבל אל הבור ומעלה דלי מלא במים. המים נשפכים על משטח סלע גדול, מלא שקערוריות, כמו עשרות קעריות טבעיות של מים. הכבשים לוגמות בשקיקה, כשבכל רגע אחת אחרת דרוכה במבט חשוד לעברנו.

אוקיינוס החולות
הדרך לכיוון הסהרה יפה וזורמת. עדיין לא רואים חולות, אלא צוקים צחיחים וגוונים של מדבר סביב. הדרכים חוצות ואדיות רחבים, שלבטח מאוד מרשימים בשיטפון. הדרך עולה אל מצוק, ממנו נפרש עמק פורה במיוחד – נווה מדבר מלא עצי דקל צפופים הגדושים בתמרים מתוקים. ירדנו עם האופנועים אל מטע התמרים לרכיבה בין תעלות המים המנותבות בחכמה לכל חלקה בעמק העשיר. לזרימה של מים יש ריח מיוחד במדבר. ריח חריף של רעננות.

הנופים ברכיבה לכיוון הסהרה משתנים. ההרים הגבוהים כבר רחוקים, הקרקע פחות סלעית ובאופק מופיעות גבעות צהובות כמו גלי ים גבוהים שקפאו בזמן. ככל שמתקרבים המחזה מפעים יותר ויותר. ים חולות עצום, ואנו עומדים ממש על קו החוף. המלון ממוקם על סיפו של קו החוף הדמיוני וברכת שחיה נמשכת בקו דמיוני אל גלי החול. קפיצת רענון לברכה והחלטנו שנטבול גם בים החולות. הורדנו מהאופנועים את כל הארגזים ויצאנו לסיבוב של שעתיים בחולות. מקרוב מתגלה מדבר הסהרה כחי ופועם. לא זאת בלבד שלא קפא, אלא אף ממשיך לנצח בנדודיו. עם ההתקדמות, נגלים באופק גלים של גבעות חול וככל שמעמיקים לתוכו שוקעים יותר ויותר במחשבות על האין סוף ויופיו האימתני של הטבע.

ארוחת הערב במדבר כללה מעדני טאג'ין – כלי חרס בעל בסיס שטוח עגול עם דפנות נמוכות, ומכסה חרוטי לזמן הבישול, כך שישמור את התעבות האדים בטעמי הנזיד. הבישול האיטי נעשה מעל פחמי עץ לוהטים והתבשילים יוצאים עסיסיים ועשירים בטעמים.

Girl Power

בבוקר המחרת, יצאנו לפני עלות השחר, רכובים על טרקטורונים, לצפות בזריחה ממרומי הדיונה הגדולה. רקיע השמיים בגוונים סוערים של אדום וכתום, המדגישים באופק צללים כהים של משולשי דיונות מדויקים. חוויה אסתטית מדהימה. גלישת הטרקטורונים על החולות חלקה ונעימה כמו רכבת הרים מתונה במסלול המלא הפתעות.

אחרי ארוחת הבוקר, יצאנו בעקבות דרכי הבֶּרְבֵּרִים, תושביה הקדומים ביותר של צפון אפריקה. עלינו בנתיבים המפותלים של קפלי האטלס הגבוה. הרמות הגבוהות כנראה אינן קלות למחייה, מאחר ובחורפים האזור מושלג. הנוף עצום ופראי וכאשר בצדי הדרך נראים שדות חקלאיים סדורים, סימן שמתקרבים לעוד כפר מקומי. אין כפרים רבים ולקראת אחד מהם אנו עוצרים לארוחת צהריים.

קבוצת ילדים בני 8 עד 12, בדיוק שבה מבית הספר המרוחק. מצטופפים במרחק בטוח כדי לתהות לעברנו במבטים מלאי השתוממות. ארבעה בנים, כשהבוגר בהם רכוב על אופניים ושלוש בנות ביישניות עם תיקי גב קלים. רוכב האופניים מתקשר אתי במבטים ואני מזמין אותו בידי לעלות על האופנוע, הוא קופץ בשמחה ומניף בוהן של לייק לעברי. בקבוצת הבנות, עמדה ילדה אחת חסרת מנוח עם עיניים גדולות ומלאות ברק. בג'ינס ונעלי התעמלות, שכמיית גשם לבנה ותיק גב ורוד. בניגוד לחברותיה, לא לבשה מטפחת ראש ארוכה, אלא סרט לבן סרוג. הצבעתי לה מרחוק, כמזמין אותה גם לעלות על האופנוע. והיא, מבוישת ונסערת ניסתה לשדל את חברותיה להצטרף, או לפחות ללוות אותה למעמד. הבנות צחקקו במבוכה וחשש כשהן נשארות בצד. עמדתי מנגד בשקט וסקרנות, כשלפתע צעדה הנערה הצעירה לבדה אל האופנוע, טיפסה עליו בזהירות, התיישבה וחיוך מלא קסם עלה על פניה השחומות. חברותיה נשארו בצד, ספקו ידיים וחייכו לעברה בהערצה. לא בגלל האופנוע, אלא על הניצחון שלה את החשש והמוסכמות.

דרקון שחור
אנו עולים בנתיב חדש של האטלס הגבוה. הרום עולה והטמפרטורה יורדת. האוויר צח במיוחד, אך עדיין קשה לשאוף את כל הנופים הרחבים הללו בנשימה אחת. האופק עטור פסגות וכביש ארוך מלהט בין שלוחות ההר, כמו דרקון שחור המתפתל בין גבעות הממלכה שמעל העננים.
במורדות הדרומיים של האטלס הגבוה חתרו נחלי הטודרה והדאדס קניוני ענק מרשימים. הרכיבה אל קניון הדאדס עוברת בדרכי נוף גבוהות והגשמים הרבים שירדו בלילה כיסו אותם בבוץ. באוויר ריח חזק של אדמה שנשטפה. ריח חום אדמדם ושמיים מלאי דרמה. האפריקה טווין, אינו מתרגש מתוספת השטח לכביש ומתקדם ללא הפרעות, גם כאשר חלפנו על פני מעברי מים עמוקים, או מרבצי אבנים שהתגלגלו לכביש עם הסחף. באחד ממעברי הנחל, זורמים המים על פני קטע של כארבעים מטר מהכביש, סלעים גדולים משני עברי הדרך ואבנים רבות מפוזרות על הכביש, ללא יכולת מעקף. החלטנו לצלוח את המעבר אחד־אחד. לא מהר ולא לאט מדי, הנחל זורם תחתיי והאבנים הפזורות מאיימות להפר את שלוות הצליחה. עם כל טלטלה על אבן אני מחזק את האחיזה באופנוע ובמצערת ומגביר לרגע את המשיכה כדי להימנע מנפילה.

בעמק הדאדס משטחי סלע עצומים, שהטבע חצב בהם כביד אומן. מרשים ועוצמתי. הכביש הצר מתפתל בין כפרי העמק, בוסתנים קטנים ומדורגים לאורך הנחל בנווה המדבר המדהים הזה. ההמתנה לשוך הגשם בבוקר והדרך עתירת האתגרים מאחרת אותנו אל מעבר לשקיעה, עת הגענו אל מלון מפואר בלב הכפר. בניה אוטנטית מבוץ ועץ, כשמצדדיו שני צריחים מרובעים וגבוהים, מרפסות קטנות הבולטות החוצה וחלונות ארוכים וקשתיים. המבנה עשיר בעיטורים ופיתוחים מקומיים יפים.

תן כיף, למעלה עדיף

הרכיבה בעמק הטודרה מתפתלת במעבר צר, כשמשני צדי הדרך מיתמרים קירות הקניון לגובה של כשלוש מאות מטר. בגומחות המצוק מקננים נשרים, החגים ממעל בחיפוש אחר מזון. הדרך העקלקלה מביאה אותנו מעלה, אל מרפסות נוף עוצרות נשימה הצופות אל העמק העשיר הזורם במדבר. מים חיים.

באחת מעצירות הקפה, ראיתי שני אופנועים לא חדשים בנפח קטן יחסית, חונים עמוסי ציוד מסע. הם לא נראו כמו הכלים הכי מתאימים למסע ארוך ועוררו את סקרנותי. כל אופנוען מכיר את זה, שלא חשוב מהיכן ומתי, גם בין אופנוענים שלא נפגשו מעולם, קיימת אחווה גנטית. חיוכים הפכו ללחיצות ידיים ותוך דקות מצאנו עצמנו מגוללים קורות חיים דו גלגליים. שני החברים יצאו מצרפת ברכיבה ועברו ליבשת אפריקה על מעבורת עד לגבול בין אלג'יריה למרוקו. הם תכננו מסע של חודש אבל ממש לא מוטרדים מהזמן. חוצים בקצב שלהם את האטלס והמדבר, היכן שטוב להם הם נשארים עוד יום, ומתקדמים מהיכן שפחות. החלפנו חוויות ונפעמנו לגלות שוב עד כמה האהבה לשני גלגלים מסירה חסמים של שפה, גיל ופוליטיקה. לצערי, מעבר לזוג הרוכבים החביב, לא ראיתי כמעט אופנועים במהלך המסע. אולי זו הסיבה להתלהבות הבלתי רגילה שהפגינו הילדים כשהיינו חולפים על פניהם. הם היו מושטים כף יד באוויר לכִּיף, כאילו היינו חוצנים רכובים על חלליות-נוע (או אולי אופנועי-חלל) בכפר שלהם. לימים, השתדלתי לנתב את הניווט במרוקו, כך שנחצה את הכפרים בשעות הצהריים, כשהילדים חוזרים מבית הספר ועשרות כפות ידיים וחיוכים היו עולים לאוויר מכל עבר.

מסיבה רפואית
שדות ירוקים מלווים אותנו צפונה אל מחוז טנג'יר. ירוקים בריח של מסיבה רפואית אחת גדולה. מסתבר שאנו רוכבים בלא פחות מאשר בירת החשיש העולמית. היבולים העשירים של המריחואנה באזור זה אחראים על עיקר מוצרי הקנביס העולמי. בלי חממות סמויות, בלי גדרות, כאילו היו חרציות בר תמימות. לא לשם בסל בטעות. מבושמים מריחות המסיבה עלינו לעיר הכחולה, שפשוואן.

בין בתים נמוכים וסמטאות צרות חוברה לה יחדיו עיר מקסימה שצבועה לה בכחול. הוותיקים המקומיים מספרים בחיוך, שגם בזה אנחנו אשמים. במאה ה-15, הביא גירוש ספרד לבריחה של יהודים בין היתר גם למרוקו הקרובה. מאוחר יותר, גורשו גם מוסלמים שסירבו להתנצר, וכך מצאה עצמה העיירה שפשוואן מכילה מגורשים יהודים ומוסלמים. היהודים, שרצו לבדל עצמם, צבעו את בתיהם בכחול – צבע בעל סממן יהודי מובהק עוד מבגדי הכהן הגדול, דרך פתיל הציצית ועד הטלית. צאצאים של מוסלמים מקומיים סיפרו לי שאבותינו היהודים הצליחו מאוד במסחר, נחשבו לעשירים ובתיהם היו היפים בעיירה. הצבע הכחול הפך לסמל של עושר והצלחה בעיירה ואט-אט, משפחות מוסלמיות שרצו לשדר עושר והצלחה, בחרו לצבוע את בתיהם גם בכחול, במקום בירוק המסורתי של האיסלם. וכך, למרות שלא נשארו בה הרבה יהודים, הפכה העיירה לכחולה עד עצם היום הזה.

עיר האלוהים
ברכיבה לנקודה הגבוהה במרוקו, ג'בל טובקאל, חלפנו על פני כפרים גבוהים, עשירים בבוסתנים מוריקים ונופים הרריים מרשימים. הנוף פראי והדרכים הישנות מעצימות את החוויה, כמו טיול בזמן לתקופה אחרת. בחורף הפסגות כאן מושלגות ובעונות המעבר נהנה הטבע באזור מצבעי פריחה מיוחדים. בירידה מההרים ניתן להבחין, למרגלות הרי האטלס את מרקש. העיר של כל הטעמים, הריחות והצבעים שבעולם. עיר ללא הפסקה המציעה מרקחת ססגונית של שווקים, ארמונות, מסגדים, גנים קסומים, אוכל טוב ונוף אנושי חם ומרתק. מרקש היא לא עיר שאפשר לכתוב עליה, זה פשוט מקום שחובה לבקר בו. זה גם המקום היחיד שעוצר את המסע שלנו לשני לילות ויממה שלמה של מנוחה מרכיבה והתערות בעושר העל חושי שהמקום הזה מציע.

באה מאהבה
אני מרבה לטייל. ברגל, באופניים או ברכבי שטח. לכל אמצעי תחבורה יש את היתרונות הברורים שלו. על מרוקו אוכל לומר בלב שלם, כי בעיניי אין דרך טובה לטייל בה מאשר על אופנוע. לגמוע את כל הנופים העצומים הללו מבלי להיות שבויים בצפייה דרך מסגרות. לחוש בריחות, בצבעים, בשינויי מזג האוויר ובדרך שרצה תחתינו במרחק כה קרוב וממשי. להשתחל בכרכים הצפופים ולהמשיך מהצד, גם כשהדרך חסומה. חופש מוחלט של ספיגה אבסולוטית. בדרך חזרה ממרקש לקזבלנקה אני פוגש שנית את גלי האוקיינוס האטלנטי. הפעם עם יותר ניסיון והרבה יותר תובנות באשר לעומק והרבדים השונים של מרוקו. רבים מדברים בתשוקה על מרוקו, תמונות רבות וסרטים מאפשרים הצצה אל הקסם שבחמוקיה, אך רק מי שממש מטייל שם יכול להבין את עוצמת החוויה.

המסע אופנועים הבא לכבישי מרוקו:

קישור: הזמנה למפגש הכנה ופרטים מלאים אודות המסע אופנועים למרוקו