מסע ג'יפים למונטנגרו הקסומה - יוני 2019

אל המסע המופלא שיצאנו קדמו הכנות רבות שכללו שעות רבות ליד המחשב וטיול הכנה על מנת להכיר את המסלולים, לחוש את כלי הרכב המיועדים לנו לטיול ואת הכנסת האורחים.
בסיום ההכנות היה ברור לנו שמדובר ביעד מושלם לטיולי ג'יפים והרפתקאות כמו שאנחנו אוהבים להציע ללקוחות אתר השטח הישראלי.

מונטנגרו ממוקמת בחלקו המערבי של הבלקן (מה שהיה פעם יגוסלביה) וחולקת גבולות עם קרואטיה, בוסניה, סרביה, קוסובו ואלבניה.
יותר משליש מתוך 650 אלף התושבים של המדינה מתגורר בעיר הבירה פודגוריצה מה שמשאיר את שאר חבלי הארץ בתוליים למדי והנוף - ועוצר נשימה.

את רוב חברי הקבוצה פגשנו במפגש ההכנה במשרדי אתר השטח הישראלי, חלקם מוכרים לנו מטיולים קודמים ואת חלקם אנו מכירים לראשונה (ולבטח לא לאחרונה).

הפגישה הבאה כבר התקיימה בשדה התעופה בדרך לעיר טיוואט שלחוף הים האדריאטי, במונטנגרו.

בסביבות חצות היום בחלוף כשלוש שעות טיסה נחתנו בשדה התעופה הקטן אשר בשיא הפעילות יכול להכיל מטוס נוסעים אחד ובשיא הלחץ אולי שניים. כעבור זמן קצר יצאנו אל מזג האוויר המושלם ואל מגרש החנייה הצמוד שם המתינו לנו הג'יפים (פאטרולים, לנד קרוזרים ופספיינדרים) והצוות המקומי אלכס ומרקו.

בסיום תהליך המנהלה ובדיקת הרכבים יצאנו לדרך בכיוון צפון אל תחילת המסע.
בחלוף מספר דקות לא רב עוצמת המקום ויופיו המדהים מתגלה לעיננו כאשר אנחנו מטפסים לאורך במעלה ההר בסרפנטינות המפורסמות של מפרץ קוטור (25 סרפנטינות של 180 מעלות ויותר בדרך ברוחב של רכב וחצי בקושי) ולעיננו מתגלה הנוף המדהים של המפרץ, המוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו וכאחד מ-20 המפרצים היפים בעולם. כמובן עצרנו לצילומים והתחלנו להכיל את עוצמת המקום. אופס – אנחנו כבר בגובה של כמעט 1000 מטר...

כבר בשלב מוקדם זה, בעליות ממפרץ קוטור התחלנו לתרגל את תרבות הנהיגה המקומית בדרכים ההרריות שחלקן אינן מאפשרות תנועה דו סיטרית ולכן מעבר אל מול רכב שמגיע מולנו הוא חוויה בפני עצמה שמצריכה סבלנות רבה והרבה התחשבות הדדית.

בחלוף כשעה וחצי נסיעה לערך לפי 'זמן מקומי' ('זמן מקומי' הוא מושג שהכרנו בטיול ולא בדיוק מתחבר לזמן מציאותי או לשעון כלשהו ושמחנו לגלות שהדבר תורם להעצמת ההרפתקאות שלפנינו) הגענו לכפר קטן בו אכלנו את ארוחת הצהריים (המאוחרת) במסעדה מקומית אשר ידועה בהכנת מנות הפרושוטו (מאכל שהמקומיים מאוד מתגאים בו - בשר רגל חזיר מעושן בעישון קר לאורך חודשים ארוכים) ושאר מנות של אוכל מקומי אותנטי.

בסיום הארוחה לאחר שכולם שבעים ומרוצים יצאנו לשמורת לובצ'ן שם נכנסנו לראשונה לשטח לטיול קצר בשבילי ההרים המיוחדים של המדינה. מה שמיוחד בשבילי ההרים במונטנגרו הם לא דרגת קושי המסלולים אלה הנופים עוצרי הנשימה, הצמחייה, הנהרות ועוצמת החוויה של נהיגה בשבילים הרריים בתוליים למדי.

למרות השעה המאוחרת השמש במונטנגרו שוקעת ב-20:30 לערך ואנחנו באתר השטח לא נוותר על נסיעה בדרכים לא סלולות וכעבור זמן קצר ירדנו מהאספלט

אחרי נסיעת שטח לא ארוכה ונסיעת כביש (שהוא לא הרבה יותר טוב מדרכי העפר) הגענו לקראת ערב אל המלון ולאחר קבלת החדרים וארוחת ערב נראה שהשינה הגיעה מהר למדי.

היום השני למסע ג'יפים במנוטנגרו

בסיום ארוחת הבוקר, הצטיידות במה שצריך להכנת קפה נורמאלי וטיפול קצר בקלאץ' של אחד הרכבים יצאנו ליום שכולו שטח ברכס הרי מאגאניק (Maganic). רכס הרים זה אינו מטויל כמעט ולאורך כל היום לא פגשנו כמעט אף כלי רכב.

המיוחד במונטנגרו זה שלא ניתן להשיג מפות סימון שבילים כי הן פשוט לא קיימות ולכן כל כניסה לשטח היא הרפתקה מיוחדת. דרושה הכנה מוקדמת יסודית על מנת להתמצא במקום, הכרת הכיוונים ורכסי ההרים באיזור מסייעת לנווט אותנו במקומות מאתגרים וקסומים לאורך היום.

בצהריים עצרנו לפיקניק בלב השטח כקבוצה אשר ללא ספק מתחילה להתגבש. התמונות שתראו לאורך יומן המסע לא משאירות ספק שהיום עובר עלינו בכיף ולצערנו מהר.
בהמשך הדרך עצרנו ליד ביתה הצנוע של משפחה מקומית שמאוד מאוד שמחה על הביקור והציעה לנו את הגבינה המקומית המפורסמת (והטעימה למדי) בליווי האלכוהול המקומי המכונה רקיה (Rakia) הלו הוא סוג של ברנדי פירותי (במקרה זה מענבים). היה מרתק למדי לראות את הפשטות והצניעות של תושבי ההרים.

לסיום והרגעות מיום השטח הארוך הגענו לעיירה קולשין - עיירה קטנה וציורית בצפון מונטנגרו, שם עצרנו להתרעננות בבתי הקפה המקומיים וסיור קצר במדרחוב.

לקראת ערב הגענו לנקודת הלינה ללילה השני והשלישי שלנו. מדובר בכפר נופש מדהים אשר ממוקם על צלע הר עם נוף עוצר נשימה חדרי עץ ואבן ברמה גבוה מאוד, מקום ציורי, מפנק ובעיקר מרגיע כל חובב טבע. כמובן שהבריכה מחוממת, סאונה, חדר כושר ושאר האטרקציות במקום עוזרות להתרווח מהיום המדהים שעבר עלינו.
בסיום ארוחת הערב התכנסו חלק מחברי הקבוצה לערב של צחוק בחדר האוכל, היה כיף גדול.

היום השלישי למסע ג'יפים במנוטנגרו

זה הזמן לציין את חברי הקבוצה לשבח, זמן זה - זמן, מקום זה - מקום, שמרו על משמעת קבוצתית ולכן לא היו לנו עיקובים - 8:30 ואנחנו בתנועה לביקור בשמורות הטבע ביודגרצקה (Biogradska gora ). בכניסה לשמורה אגם פסטוראלי שם טיילנו רגלית בסביבתו ונהנינו מיופיו יוצא הדופן של המקום. לאחר מכן פנינו לכבוש את הרכס הקרוב, מד הגובה מראה 300 מטר ולאחר זמן לא רב שוב אנחנו ב-1200 מטר במעלה סידרה ארוכה של סרפנטינות הדוקות שלא ניתן לקחת בפעם אחת מה שגורם די מהר לבליל ריחות של דיסקיות קלאטצ'....
תדריך קצר אבל משמעותי גורם להצלת המצמדים ולהמשך מסלול מהנה בנופים עוצרי נשימה (וזה לא סתם ביטוי – זה אמיתי).
עצירה לתדלוק של קפה ומשם למסלול הליכה קצר לנק' תצפית הצופה על האגם שלמטה, מפה נראה האגם כשלולית קטנה בין העצים.
טוב, ממשיכים. מתחילים לרדת אל המטרים הרבים שעלינו בדרך מדהימה הישר אל בית מקומי שהוסב למסעדה קטנה לארוחה אותנטית (ושוב מעט מאוחרת). נראה שהמקומיים יצאו מגדרם לארח אותנו ולכן מרוב המנות בקושי נשאר מקום להכניס צלחת. טוב, לא נתלונן.

בסיום הארוחה נכנסנו ממש מלייד המסעדה שוב לשטח ביינות לנחלים זורמים, תחנה הידרואלקטרית מנייאטורית ועוד שכיות חמדה מקומיות – פשוט יפה שקשה לתאר. ביציאה מהשטח לכביש חיכתה לנו עוד הפתעה קטנה – המעבר מעל נהר הטארה (הנהר הגדול של מונטנגרו) היה על גשר כבלים מתנדנד (אבל חוקי ובטיחותי כמובן) – מענייייין.

על הכביש לכפר הנופש המדהים שלנו....

היום הרביעי למסע ג'יפים במנוטנגרו

היום הרביעי - האחרון והמיוחד ביותר שנזכור מהמסע התחיל בארוחת בוקר בכפר הנופש והמשיך בג'יפים בדרכינו לכבוש את המעברים בגובה 1800 מטר כשהדרכים חלקן עדיין מושלגות. את הנופים קשה לתאר במילים, חווינו עצירות בתצפיות נוף, חילוץ מהבוץ ואתגרי נהיגה מגוונים, הרי אנחנו הישראלים ובמיוחד חברי אתר השטח לא נוותר על כמה אתגרים. את הקפה הבא שתינו על גדת אחד האגמים המדהימים שבאזור בגובה של כמעט 1500 מ'.

את הדרך אל הפסגות המושלגות אשאיר לתמונות לספר אך אומר שמדובר בחוויה ייחודית עוצרת נשימה.
לקראת צהריים התחלנו את הדרך בירידה מגובה של כמעט 2000 מטר ל-1300 מטר בדרך הררית מתפתלת וכיפית לנהיגה עד לאגם מרהיב נוסף שבעמק ליד, סמוך לגבול האלבני.
את הארוחה עשינו על מרפסת עץ ייחודית שהמקומיים בנו וכנראה נטשו. בזמן שצוות המדריכים עמל על הכנת ארוחת הצהריים המפנקת שכללה בשרים שונים וירקות צלויים על מנגל וסאג', לחם מקומי טעים ושתייה כיד המלך, ניצלו חברי הקבוצה את הזמן לשחייה והתרעננות באגם. טמפרטורות האוויר והמים – ממש מתאימות לחוויה.

הארוחה הייתה מאוד טעימה וכולם נהנים, אכן שעות יפות לסיום הטיול והגיע הזמן לצאת לכיוון עיר הבירה פודגוריצה ללילה האחרון.

את הדרך חזרה בחרנו לעבור בדרך הררית מושלגת ויפה אשר סיפקה לנו נופים וכיף גדול אך ממש עשרות מטרים מהאוכף (שיא הגובה) גילינו שהדרך סגורה וחסומה בשלג עמוק שעוד לא נמס. מכיוון שהשעה כבר מאוחרת הוחלט שלא לנסות ולהתמודד עם המכשול (אנחנו עוד נחזור כדי לכבוש אותו), להסתובב ולחזור בדרך אחרת יפה לא פחות.

לקראת ערב הגענו למלון מפואר ומפנק בפודגוריצה הבירה ובסיום תהליך הקבלה ומקלחת זריזה יצאנו לארוחת פרידה במסעדה טובה. שיחת הסיכום הייתה עבורנו המדריכים מרגשת מאוד, זוהי הנקודה שצריך לסכם 4 ימים מדהימים בחברת קבוצת אנשים שלא יכולנו לבקש טובים מהם – פשוט מושלם.
הטיול עבר ללא בעיות מיוחדות וללא תקלות - הנאה וחוויה נטו!

ולשמוע מכלל חברי הקבוצה שמיצו את הימים ושהטיול עמד בציפיות מעצים את החוויה.

אנחנו המדריכים, אופיר ושלמה, מבקשים להודות לכל אחד מכם, חברי הקבוצה, על מה שהביא איתו למסע הזה ועשה אותו למסע מושלם. בטוחים אנחנו שנפגש בקרוב במסעות ליעדים נוספים של אתר השטח.

שלמה הלביץ ואופיר אביב.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן